1.         הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בעובדות כתב האישום המתוקן, בארבע עבירות של סחר בסם מסוכן, בעבירה של נסיון לסחר בסם מסוכן, בעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, ובעבירה של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו. כל העבירות בוצעו במהלך חודש יולי 2005, בעת שהנאשם מכר חשיש לשוטר סמוי.

 

2.         להודאת הנאשם קדם סדר טיעון בין הצדדים, לפיו, תוקן כתב האישום המקורי, תיקון מינורי, והצדדים הותרו לטעון לעונש חופשי, לאחר קבלת תסקיר שירות המבחן, וזאת בשים לב להליך גמילה בו החל הנאשם בעקבות מעצרו [עמ' 4-5 בפרו'].

 

3.         שירות המבחן הגיש לבית המשפט תסקירים ביחס לנאשם, מהם עולה שהנאשם, רווק בגיל 23, סיים טיפול מוצלח בקהילת "רטורנו", מאז נכנס לשם  ב-22.8.05. כיום מתגורר בבית הוריו, עובד במפעל של סבו, ולומד בקורס טכנאות במכללת בזק בירושלים. מדובר בבחור ממשפחה נורמטיבית, אביו פסיכולוג, אמו רופאת ילדים, ויש לו ארבעה אחים ואחיות, כולם מקיימים אורח חיים נורמטיבי. שירות המבחן מציין כי וישנו פער בין הנאשם לבין אחיו ואחיותיו בתחומי הלימודים, חברה ושירות צבאי, שהופנם אצלו בתחושת כישלון ואכזבה מעצמו.

שירות המבחן התרשם שהנאשם מבטא כיום אחריות למצבו, לאחר שעבר תהליך טיפולי משמעותי, ומכיר בכך שעליו להמשיך את הטיפול, גם מחוץ למסגרת הקהילה. להערכת שירות המבחן, עונש של מאסר בפועל, גם אם ירוצה בעבודת שירות, יפגע בתהליך השיקום, והמליץ להעמידו במבחן סמים לפי סעיף 82 בחוק העונשין, וכן להטיל עליו לבצע שירות לתועלת הציבור, כעונש מוחשי, בהיקף משמעותי.

 

4.         התביעה ביקשה להטיל על הנאשם 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, קנס גבוה שיקוזז מהכספים שנתפסו בעת מעצרו, ומאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים, לפחות למשך שלוש שנים, על עבירות סמים, למעט שימוש עצמי, לגביה ביקשה תנאי קצר יותר. כמו כן, ביקשה התביעה להעמיד את הנאשם במבחן לתקופה משמעותית.

            ב"כ התביעה, עו"ד ע' מיכלס, הדגיש את חומרת העבירות, וציין, כי ראוי היה לשלוח את הנאשם לכלא בגין עבירות אלה, אולם, רק לאור תהליך הגמילה והשיקום המשמעותי שעבר, בנוסף לשאר השיקולים לקולא, עמדתה העונשית מקלה עמו.

 

5.         במסגרת הראיות לעונש העיד אביו של הנאשם, מר ז'אן פיזנטה, פסיכולוג במקצועו. הוא תיאר במילים מדודות מתוך כאב, את חוסר היכולת של המשפחה בשנים האחרונות להתמודד עם בנם, למרות היותו פסיכולוג, ולמרות שראו כיצד הבן מתרחק מהם לכיוון לא נכון. לדבריו, מעצר בנו תרם לשינוי מוחלט ביחסים. הקשר ביניהם טוב, וכיום לאחר שנה, בנם במגמה הפוכה, חיובית, מתגורר בבית, הולך לעבוד באופן סדיר ואף החל ללמוד. במילים אחרות, מעצר הבן פקח את עיני ההורים, טילטל את הבן ובני המשפחה, מעין "טיפול בהלם" שתיקן את המעוות. מר פיזנטה ביטא זאת בהכרת התודה  "ואנחנו מודים לכל מערכת המשפט ואפילו למשטרה עם כל האי נעימות, כי היא פשוט תרמה לשינוי המוחלט..." [עמ' 10 שו' 1-4].  

 

 

6.         הסניגור, עו"ד מ' אדטו, טען כל שאפשר לזכות הנאשם, והתמקד בעיקר בתהליך הגמילה המוצלח, והשינוי המשמעותי שעבר הנאשם בשנה האחרונה, בעזרת התמיכה של בני משפחתו. לדבריו, שליחתו של הנאשם למאסר, אפילו בעבודת שירות, תיפגע בתהליך השיקומי, כפי שאף ציין שירות המבחן, ואין זה ראוי במקרה זה להענישו בדרך זו, שלא תועיל לחברה ולא תשיג שום מטרה, למעט פגיעה בנאשם. עו"ד אדטו הציג מספר פסקי דין, לפיהם במקרים דומים ואף חמורים יותר, כאשר נאשמים הצליחו בהליך הגמילה, בתי המשפט הסתפקו במבחן, ובמקרים מסויימים אף נמנעו מהרשעה.

 

7.         המשפט הסתיים בדברו של הנאשם, אשר היטיב להבהיר במילים פשוטות את ההכרה בטעות שעשה, ואת התועלת והלקח שהפיק מהסתבכותו הפלילית.

 

8.         צודק ב"כ התביעה כאשר הוא מדגיש את חומרת העבירות, בהן הורשע הנאשם. גם הסניגור לא ניסה למזער מחומרתן, ולא בכדי התמקד בנאשם עצמו ולא בנסיבות ביצוען. יחד עם זאת, חומרת העבירות אינה עומדת לבד, והענישה הינה אינדוידואלית, בשים לב לעבריין, האדם, העומד לדין. כל מקרה ונסיבותיו המיוחדות.

הנאשם בחור צעיר, כיום בגיל 24 בעל אינטליגנציה תקינה וכוחות לתיפקוד חיובי. הוא החל לצרוך סמים קלים בגיל ההתבגרות, שימוש שהפך אינטנסיבי לאחר שיחרורו מהצבא, כמפלט לבעיות בשל דימוי עצמי נמוך, תחושת כישלון ואכזבה מעצמו, לעומת אחיו ואחיותיו. המעצר גרם לטלטלה שהביאה את הנאשם בעזרת בני משפחתו, לטיפול גמילה בקהילת "רטורנו". במהלך השנה וחצי שחלפו, הוא עבר הליך גמילה יוצא דופן, וכיום מתפקד באורח נורמטיבי.

השאלה היא, האם יש להעדיף את הפן השיקומי או גמול והרתעה. נראה, כי במקרה זה התשובה ברורה אף לתביעה, שנתנה ביטוי לכך בעמדתה העונשית, כאשר לא ביקשה לשלוח את הנאשם לכלא, למרות עבירות הסחר בסם, בהן הורשע הנאשם.

השיקול האישי של הנאשם גובר על שיקולי גמול, כפי שהבהיר ונימק המלצתו שירות המבחן. שירות המבחן המליץ, חד משמעית, הן בתסקירים והן בעל פה בדיון לפני, להימנע מהטלת מאסר, אפילו בעבודת שירות, כדי לא לקטוע את התהליך השיקומי. קצינת המבחן ציינה, כי הצלחת הנאשם, התקדמותו בעבודה ובלימודים, תשפיע לטובה על דימויו העצמי ותאפשר המשך שיקומו. בנסיבות אלה, ולאור הרקע האישי משפחתי, סביר להניח שלא יחזור לעולם הסמים, ולכן האינטרס הציבורי והשיקומי עולים בקנה אחד. יש לעודד "פתרון מערכתי" הכולל גמילה מן הסם, שיקום, ושירות לתועלת הציבור, ולהעדיפו על ענישה קונקרטית אחרת. לנוכח גילו הצעיר של הנאשם, והעובדה שמדובר בהסתבכות פלילית יחידה, שליחתו למאסר, גם אם בעבודת שירות, עלולה לדרדר את התהליך השיקומי ולפגוע בו, מבלי שיהיה בכך תועלת לחברה, בודאי לא לנאשם. יש לשים לב לכך, שריצוי מאסר בעבודת שירות כולל בתוכו אפשרות ריצוי בין כתלי בית הכלא, במקרה של הפרה מינהלית, תוצאה שעלולה לפגוע שבעתיים בתהליך השיקום המוצלח. האינטרס הציבורי בהענשת העבריין, יכול להיות מושג בדרך שלא תיפגע בתהליך השיקומי, בו עדיין מצוי הנאשם, כפי שהציע שירות המבחן (מאסר מותנה ושל"צ).

לא זו אף זו, האינטרס הציבורי כולל בתוכו גם החזרת עבריינים למוטב, ואם ימשיך הנאשם בדרכו החדשה, החברה כולה תצא נישכרת מכך, שלא יחזור לבצע עבירות ויתרום את חלקו בעבודה ובשירות לתועלת הציבור. 

אוסיף ואציין, כי יש משקל לקולא גם לנתונים הבאים: מדובר בסם קל מסוג חשיש, וברצף עבירות בפרק זמן קצר של חודש בלבד, שהביאו למעצרו מיד, ובהמשך, תהליך הגמילה, הודאת הנאשם והזמן השיפוטי שחסך, לקיחת האחריות, החרטה וכמובן החזרה למוטב.

 

 

לאור כל האמור לעיל, אני מטילה על הנאשם עונש כדלקמן:

בגין העבירות באישומים 1-4 אני מורה על העמדת הנאשם במבחן לפי סעיף 1(1) בפקודת המבחן [נוסח חדש] תשכ"ט-1969 למשך שנתיים מהיום.

משמעות הדברים היא, כי במידה והנאשם לא ימלא אחר הציפיות ושירות המבחן ידווח על כך לבית המשפט, ידון ויגזר עונשו מחדש ביחס לאישומים אלה.

בגין העבירות באישום החמישי אני מטילה על הנאשם שישה (6) חודשים מאסר על תנאי למשך שלוש (3) מהיום על כל עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] התשל"ג - 1973.

כמו כן אני מטילה על הנאשם לבצע שירות לתועלת הציבור, בשעות הפנאי וללא שכר, בהיקף של 200 שעות, בהתאם לתכנית שיכין שירות המבחן.

 

אני מורה על חילוט והשמדת הסמים שנתפסו ועל חילוט כספים של הנאשם (להבדיל מכספים ששילם השוטר) שנתפסו בעת מעצרו.

 

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 45 ימים מהיום.

 

המזכירות תמציא העתק גזר הדין לשירות המבחן.

 

ניתן היום ט"ז בחשון, תשס"ז (7 בנובמבר 2006) במעמד ב"כ התביעה עו"ד בורשטיין, הנאשם וסניגורו עו"ד מ' אדטו.

 

ר' שלו- גרטל, שופטת