כוסו השמות בדף נייר מלכתחילה, עדיין ניתן היה לראותם מעבר לדף בהנחה כי הוא מוחזק באוויר, אם כי הדבר קשה – עד לבלתי אפשרי – לעשות כן במידה והדף מונח על השולחן:

 

"מובהר לפרוטוקול כשהדף מכסה את השמות והנייר מונח על השולחן קשה עד בלתי אפשרי לקרוא את השמות. לעומת זה כאשר הדף שני הדפים מורמים ועומדים מול האור קל יותר לזהות את השמות הכתובים" (עמ' 2070 לפרו’, 1-4).

 

בין אם כך ובין אם כך, איני מוצאת בזיהוי – או באי הזיהוי – משקל כלשהו, לאור העובדה כי בכר עצמו העיד כי מספר הטלפון אליו הוצאו השיחות במהלך הנסיעה של בן מיכאל הוא שלו, כי הוא דיבר עם בן מיכאל לצורך מתן הוראות וכן נפגש עמו בתחנת הדלק (עמ' 4381-4383 לפרו’).

סיכום

 

בהתייחס לכל אלו, יש מקום לקבוע כי הוכחה גרסת המאשימה, לפיה ביום 27.4.06 בשעות הערב המאוחרות, מסר בכר לבן מיכאל את רובה העוזי והאביזרים שנתפסו עמו (ת/14-ת/16), ליד ביתו ברחוב ההדר, ודוחה את גרסת ההגנה לפיה הפגישה ביניהם התקיימה בתחנת הדלק במחלף חבצלת השרון, וכל שהועבר בה היו שני שיקים.

 

האזנות הסתר

 

27.       במסגרת פעילות המשטרה שקדמה למעצר, הוצבו עמדות האזנות סתר למכשירי הטלפון הנייד של נאשמים 1, 2, 3, 5, 6 ו-7. למכשירי הטלפון הנייד של נאשמים 4, 8 ו-9 לא בוצעו האזנות סתר, אף כי חלק מהשיחות שניהלו האחרונים עם הנאשמים להם כן בוצעו האזנות – הוקלטו.

 

לשיטת המאשימה, האזנות הסתר הן ליבו של התיק, הן קדמו לעסקת הנשק (החלו לפני חודש אפריל 2006), ליוו אותה עד לתפישת הנשק, ונמשכו אף לאחריה. כנטען על-ידי המאשימה משיחות אלו עולה המתווה של אותה עסקה שנרקמה בין הנאשמים, כל אחד כחלקו. לשיטתה נערכה העסקה בין קבוצת המוכרים – נאשמים 6, 7, 8, 9 (אבוטבול, תבל, אלחנטי ובכר), המתקראת על-ידה "הקבוצה הנתנייתית" נוכח העובדה שרבים מחבריה מתגוררים בנתניה, וקבוצת הרוכשים – נאשמים 1, 2, 3, 4 (אלי ויהודה אריש, נעים ואלמוג) – המכונה על-ידה "הקבוצה הירושלמית".

 

28.       במהלך הדיון הועלו על-ידי ההגנה טענות לענין קבילותן של ההאזנות וכן זיהויים של הדוברים. כן הועלו טענות ובקשות בענין פלטי השיחות הנכנסות והיוצאות ואיכונם. בהתייחס לאלו הובאו עדים וניתנו החלטות, אף כי משעלו הנאשמים לדוכן העדים הודו כי הם המשוחחים בשיחות המיוחסות להם. גם באשר לאיכונים הודו הנאשמים אלון בכר ובן מיכאל כי הם שהו באזורים בהם אוכנו.

 

בסיכומי ההגנה לא עלתה איפוא טענה בעניינים אלו, אף כי לשיטת הנאשמים לא ניתן להשתית ממצאים מפלילים כלשהם בהתייחס לרצף השיחות שהוצג על-ידי המאשימה, שכן מטבע הדברים היו שיחות בעל-פה או ממכשירי טלפון אחרים בין הנאשמים, מה גם שלא הוצבו עמדות האזנת סתר לכל הנאשמים, וממילא אין בפני בית המשפט רצף השיחות. עוד טענו כי לא זאת שמדובר בשיחות סתומות ומעורפלות שאינן מאפשרות קביעת ממצאים חד משמעיים, אלא שקיים הסבר אחר לרצף השיחות אליו מתייחסת התביעה. כמו-כן הפנו לשיחות אחרות על מנת ליתן הסבר משלהם לשיחות דנן.

 

בקליפת אגוז – טענו הנאשמים יהודה אריש וטיירי תבל כי השיחות מתייחסות, ברובן לייצור והשכרת רולטה שעברה "שדרוג", כך שניתן יהיה לשלוט בתוצאה. הנאשם אבוטבול טען ל"עסקת" מרמה כלל ארצית או אף בינלאומית, במסגרתה הועברו סכומים גדולים בכסף מזומן ובשיקים. הנאשמים נעים, אלמוג, אלחנטי ובכר טענו הן לזה והן לזה. אלי אריש סרב ליתן פרשנות לכל שיחה שהוא לא היה צד לה, וטען כי השיחות בהן הוא הדובר מתייחסות לפריטה של שיק כלשהו שהועבר לחברה בה היה שותף סמוי. בן מיכאל, כאמור, טען כי מדובר בשני שיקים שמסר לאלמוג על מנת שיפדה אותם עבורו.

 

29.       אכן, מעיון בהאזנות הסתר עולה כי הנאשמים שוחחו ביניהם בנושאים שונים ומגוונים, כשלא פעם עברו מנושא לנושא. עוד עולה כי הם השתמשו בלשון מעורפלת ובמילים סתומות, תוך שלעיתים מזומנות שימשה אותה מילה למונחים שונים.

 

עם זאת עיון בתמלילי השיחות אליהן מפנה המאשימה כשיחות הקשורות לעסקת הנשק, וכן שמיעתן, מעלים מספר ממצאים:

 

ראשית, המוכרים היו אמורים לספק לקונים דבר מה, המורכב מחלקים. דא עקא, אספקתו של אותו דבר מה התעכבה מסיבות שונות, דבר שגרם לכעס רב מצד הקונים, שהתבטא בשיחות פנימיות נזעמות ובשיחות "נדנוד" למוכרים.

 

שנית, האדם העיקרי שעמד בקשר מול המוכרים היה יהודה אריש, ולעתים אף נעים שהתקשר כדי "לזרז את העניינים". נעים מהווה בעיני הקונים אף אוזן קשבת לתלונות, ופועל מול המוכרים על מנת לזרז מסירתו של אותו דבר מה. אלמוג ואלי אריש אף הם בסוד העסקה, אם כי חלקם בה קטן יותר, כאשר חלקו של אלי אריש התמצה, ככל הנראה, רק בנסיונות להביא את חלקיו של אותו דבר מה – שלא צלחו.

 

דבר נוסף העולה מן השיחות הוא, כי מתוך קבוצת המוכרים, על בכר וטיירי הוטלה המשימה לארגן את אספקתו של אותו דבר מה על חלקיו, וכי אף אלחנטי היה צריך לדאוג לאספקת דבר מה בעסקה. לענין האחרון יוער כי מאחר שלא הוצבה עמדת האזנת סתר על מכשיר הטלפון הנייד של אלחנטי, מטבע הדברים חלקו נלמד בעיקר משיחות בין נאשמים אחרים וממספר מועט של שיחות בהן השתתף בפועל.

חלקו של אבוטבול במקבץ השיחות מתמצה בעיקר בזירוז המוכרים, לאחר שנעים בא אליו בטרוניות על אי מילוי חלקם בעסקה.

 

30.       להלן השתלשלות השיחות השונות במישור הזמן, תוך איזכור הראיות הנוספות, ולאחר מכן תפורטנה גרסאות הנאשמים לשיחות.

 

את השיחות ניתן לחלק כרונולוגית לשלושה פרקי זמן: בשלב הראשון – בין הימים 19.4.06-26.4.06 - מתמקדות השיחות בענין אספקת אותו דבר מה שעדיין אינו מוכן. השיחות מתאפיינות בטרוניות, כעסים, וכן נסיונות עידוד וזירוז, ובלחצם של המוכרים להביא להשלמת הכנתו של אותו דבר מה. ביום 27.4.06 – עד לשעת תפישת הנשק – ניכר כעס רב על אי אספקת אותו דבר מה, כשהמוכרים מעוניינים "לפוצץ" את העסקה ולקבל את כספם בחזרה. בהמשך נאמר לקונים כי אותו דבר מה מוכן ו"אפשר לבוא לקחת", ומכאן עוסקות עיקר השיחות בתיאום המסירה. משעה 00.30, אור ליום 28.4.06, ניכרת בשיחות דאגת הנאשמים לבן מיכאל, אצלו נתפש הנשק, טרוניות על המשטרה, והבעת אמון בחפותו.

 

השיחות בין הימים 19.4.06-26.4.06:

 

31.       בשיחה שהתקיימה ביום 19.4.06 בשעה 12.10 בין נעים ליהודה אריש, מתענין נעים "מה קורה עוד עם ג'ינג'י [אלחנטי, ח'ב']", ויהודה משיב כי הכל בסדר, אם כי "התלכלכתי אתו", ולשאלת נעים הוא מבהיר כי "לא לגמרי... אפשר לחזור אתה מבין". נעים מאשר, ומציין, כי "אנחנו צריכים את זה דחוף ביותר". בהמשך חוזר יהודה אריש על כך שעשה לאותו ג'ינג'י ולאלון "סדרת חינוך... אמרתי להם מה אתם משוגעים, מה אתם דפוקים, מה אתם עושים לנו בעיות, אתם עושים לנו עיכובים, אנחנו צריכים להביא פרנסה הביתה, אתם מעכבים לנו את הכל... אם אנחנו נפספס איזה מכרז או משהו, תדעו לכם שאתם תהיו אשמים... אני אאשים רק אתכם" (מספר שיחה 311; מספר שיחה בקובץ שהוגש לבית המשפט - 9. להלן יובאו המספרים בסדר זה).

 

כשעה לאחר מכן, (שיחה 312, 10) בשעה 13.37, מזמין נעים את יהודה אריש לאכול אצלו, ובדרך אגב מתענין האם דיבר עם אלחנטי. יהודה משיב בשלילה אולם מבטיח להתקשר שוב לאלון ומציין: "הפלתי עליהם אשמה אחו שרמוטה... אמרתי להם אחלה חג היה נהיה...". נעים שואל: "נתנו לך לפני שבוע הכסף למה נתנו לך?" ויהודה מאשר כי נתנו הם את הכסף לפני "מעל שבוע" (312; 10).

 

בהמשך לשיחה זו מתקשר יהודה אריש, בשעה 15.04, לטיירי, ושואל מספר פעמים "מה קורה", עד שטיירי מבין כי אין זו שאלה בעלמא, ואומר: "נו מה, הג'ינג'י לא דיבר אתך?... מצב שלילי, עוד לא הביא לי, לא הסתדר... ניסינו עוד כיוון וזה, תשמע הוא אמר לי טיירי 99 אחוז עד הערב אני אביא לך...". לדברים אלו משיב יהודה אריש כי השעה כבר אינה מאפשרת כלום, וכבר מאוחר, וטיירי מציין: "באותו יום שזה קרה כבר היינו צריכים להתארגן, זה, זה נקרא, אנחנו נרדמים בשמירה איך שאומרים". בהמשך השיחה מבקש אריש מטיירי כי ידאג ל"זה", ושישאל את יהודה (אלחנטי), שנמצא ברקע, "מה קורה איתנו, הוא מזדרז או לא מזדרז". אלחנטי משיב כי מגיע לו כסף, וכי "נגמר החג, לא עובדים אנשים". לדבריו של יהודה אריש כי "זיינתם לנו את החג, היה לנו מה לעשות בחג... אתה יודע איזה טיול היינו עושים ערב חג" משיב אלחנטי: "אבל אתה לא מבין, זה לא בידיים שלי, זה צריך ללכת לחשמלאי לסדר את האוטו", ומבטיח לטפל בענין (195, 11).

 

בשיחה מיום 20.4.06 בשעה 17.33, בין נעים ויהודה אריש וערן אלמוג, שואל נעים "מה עם הג'ינג'י ואלוני", ואומר לערן לקחת מאלוני את הכסף ולשים אותו בצד (3431; 13).

 

עד ליום 24.4.06 אין שיחות בנושא זה. ביום 24.4.06 בשעה 21.13 מתקשר יהודה אריש לנעים, ומספר לו "עכשיו דיברנו איתו המניאק הזה, הוא אומר לא מוכן, יום השואה, לא עבד, מה לא עבד", לשאלת נעים: "מי זה" משיב אריש: "הג'ינג'י הזה". לשאלה: "למה לא סידר את זה?" משיב אריש: "לא... הוא אומר יום השואה. חסר משהו קטן בתוך זה, ובן אדם סגור היום". בהמשך מתענין נעים: "אז איך הילד אמר לי זה גמור?" (יוער כי "הילד" הוא כינוי לאסי אבוטבול, ר' עמ' 3141 לפרו’ – אף אם לעיתים הוא משמש גם לאחרים), משיב אריש: "סתם, הוא משקר על כולם..." תוך שהוא מתבל דבריו בקללות נמרצות, ומאיים לפגוע בו ובמשפחתו (270, 14).

 

באותו היום בשעה 22.08 מתקשר אלמוג לנעים, ששואל "מה קרה הם ככה פתאום... איפה אבל החרטה הזאת? מקודם שישי אמרו בסדר, לא?". אלמוג משיב כי אינו יודע מה להגיד לו, וכי היה "אצלו" אתמול ושלשום. לשאלת נעים האם "חלק אצלנו?", משיב אלמוג "כן, כן, יש איזה חלק, אתמול טיפלתי בחלק, שלחתי--- נתתי את זה... לחברים שמה, צ'יק אחד, העלו צ'יק אחד, חלק מהצ'יק כאילו... ו... היום היה צריך לסדר עוד... חלק... אומר לי בבוקר אני מתקשר אליך, לא..., חיכיתי כל הבוקר". ושוב חוזר נעים ושואל: "ואיך הילד אומר שהכל בסדר לזה, והוא יודע מזה וזה מיום שישי", וערן משיב "לא יודע אחי, בגלל שאמרו לו שאני מסדר את הכל אז הוא לקח את זה כסגור..." (276, 15).

 

בשיחה מיום 25.4.06 בשעה 11.26 מתקשר אבוטבול לבכר, ואומר לו כי הוא נמצא אצל קוסם "ומה הוא אומר, חסר דברים לא הבאתם להם הכול, משהו". אלון מודה, ואומר "היום יהיה להם את הכול", ומוסיף, לשאלת אבוטבול כי "חלק כן [הם קיבלו - ח’ב’] והיום עוד חלק". התשובה אינה מספקת את אבוטבול, והוא מברר: "חלק כן. מה לא? של הזה שהוא הביא את הכסף והוא כן בסדר. מוכן הכל נכון?", ואלון משיב "כן... חלק שלחנו כבר, נו. חלק מהכסף שלחנו, תגיד לו" (20314; 16).

 

בשעה 14.42 מתקשר בכר לטיירי ושואל היכן הוא, וכשטיירי משיב כי הוא בדרך לאזור התעשייה שואל בכר "אם קבעת איתו?". אחרי שיחה שעוסקת בלקיחת דבר מה מאחד המאבטחים של אבוטבול חוזר בכר על בקשתו "ותלך אל תשכח להוא רק בחייאת חציל [כינויו של טיירי - ח’ב’]" (966; לא מופיע בקובץ).

 

בהמשך היום, בשעה 20.19, מתקשר נעים לאלמוג, ואומר "תגיד לי רגע, מה עם אלוני הזבל הזה... ואללה קח ממנו את זה כבר. מה הענין איתו?...", ואלמוג משיב: "אלי דיבר איתו מקודם צריך ללכת אליו". נעים: "מי צריך ללכת?". אלמוג: "יהודה... למטה הוא בבית תכף אני אלך אליו". נעים: "וגם מה שחסר לכם שיסדר... גם מה שחסר שיגמור עם זה, הוא אמר היום לאסי שהכל בסדר... אז תלכו אליו בחייאת ערן תסעו אליו לבית ותגמרו את הסיפור הזה". כשאלמוג מביע חוסר אונים אל מול התנהגותו של "אלוני", פוקד עליו נעים: "תגיד לו תביא כסף, תגיד עכשיו תביא עשרים אלף שקל, תחזיר שתיים עשרה ושש תביא אותם" וערן משיב: "טוב תכף אני אסע עם יהודה... הנה שיק אחד חלק מהשיק --- (הערת המתמללת: לא ברור) אני מטפל בזה" ונעים אומר: "החלק העיקרי חסר וגם עם ההוא מה? סתם שילמנו? הוא לא מביא אותם תגיד לו" (310; 18). בהמשך לשיחה הקודמת – שהתנתקה - מתקשר נעים לאלמוג ושב ואומר "תגיד לו תביא לי עכשיו 20,000 שקל". אלמוג משיב בחיוב, ונעים ממשיך: "בלי הרבה זה, תגיד לו די אתה מורח אותנו. דיברת גם עם הילד. דברת גם עם הזה, די כבר..." (311, 19).

 

רבע שעה לאחר מכן, בשעה 20.37, מתקשר נעים לאבוטבול ומלין "מה עם הג'ינג'י הזה מה מה?". אבוטבול משיב בתדהמה: "מה? באמא שלי הם דפוקים בואו שיקחו את זה הם לא באו לקחת זה, הם מחכים ל... תקשיב רגע הם מחכים להובלה...". נעים: "לא, אני דואג לזה" אבוטבול: "הוא אמר להם זה מוכן מה אתם מזיינים את המוח?". נעים: "לא אני אומר לך שלא". אסי: "תקשיב טוב באלוהים הוא אומר להם מוכן, מה יש לך אתה? אני הייתי עכשיו לידו. הוא אמר זה מוכן בואו קחו". נעים שואל: "אני אשלח מחר מישהו?" ואבוטבול מאשר לו כי אף עכשיו ניתן לשלוח – "אין בעיה בוא שלח עכשיו", ומוסיף כי הוא ינחה את אותו אדם לענות לשיחות הטלפון של נעים (314; 20).

 

בהמשך להתחייבותו מתקשר אסי אבוטבול דקה לאחר מכן לבכר, ומורה לו: "תגיד לג'ינג'י [אלחנטי] שקוסם [נעים] שולח מישהו לקחת, למה אמרו לו זה לא מוכן, מה לא מוכן, אמרתי לו מוכן אדוני, תשלח מישהו שיקח". אלון שואל אם במדובר בחוואווה [יהודה אריש], ואסי משיב "לא לא קוסם", ומבקש מבכר שיגיד ליהודה שיענה לנעים לטלפון (20489; 21). יוער, כי בשאלתו של אלון אודות יהודה אריש ובתשובתו של אבוטבול אודות נעים נתלים הנאשמים הטוענים לגרסה לפיה לכאורה נערכו שתי עסקאות בין אותם גורמים בתקופה הרלוונטית, ולכך אתייחס בהמשך.

 

מספר דקות לאחר מכן, בשעה 20.47, מתקשר אבוטבול לאלחנטי, ומספר לו כי נעים "אומר לי לא מוכן, אמרתי לו שלח שלח, אל תשגע אותנו, תעזוב אותנו בשקט כבר, מספיק עם הבנאדם, אתה הרגת אותנו אחי". בתשובה אומר אלחנטי כי "יהיה טוב" וכי "נצטרך להעביר את הקופים וללכת עם זה לישון אח"כ, מה נעשה" (20491; 22).

 

בשעה 20.55 מתקשר אלי אריש לאלמוג, ששואל "אם יש את מי לשלוח". אריש משיב, כי אמרו לו "מחר", ואלמוג אומר "יש לו(?) עוד שני דברים קטנים". השניים מסכמים על פגישה מאוחר יותר (317; 23).

 

בשעה 22.27 משוחח יהודה אריש עם טיירי, שמיידע את אריש כי "מה שדברנו בערב חג... מה שהייתם צריכים ובסוף זה התבטל בגלל שזה לא היה" - מוכן. יהודה: "זה מוכן?" טיירי "כן זה הקטע". יהודה: "שים את זה אצלך אני מחר אשלח שיקחו את זה". בהמשך מלין טיירי כי אינו מצליח להוריד "אותו" במחיר, העומד על "שמונה אלף דרכמות עם טורבו", ואריש מאשר לו לשלם את הסכום הזה (1035; 26).

 

בשעה 23.25 מתקשר נעים לאלמוג, ושואל "עם הג'ינג'י זה נהיה בסדר?". ערן משיב "התקשרתי אליך דיברתי עם אליהו ואמרתי לו תשלח מישהו הוא אומר אין את מי לשלוח אני עוד מעט בא. זהו הוא סידר את הכל רק שני דברים קטנים הוא צריך לסדר הוא אומר". נעים מתרגז על כך שכל פעם אומרים לו כי חסר רק "איזה דבר קטן שני דברים קטנים" (322; 27).

 

ביום 26.4.06 בשעה 10:30 בבוקר, מתקשר טיירי לחרט בשם אריה, לברר מה עלה בגורל ההזמנה. והם דנים ביניהם לענין מועד קבלתה. טיירי לוחץ: "היום, בחיאת אריה, אמרנו 25-26". החרט: "מה זה? ביום ראשון הקרוב זה עוד 4 ימים אתה מקבל את כל ה-30 יחידות רק תכין ג'ובות שקלים". טיירי ממשיך ללחוץ: "אבל אי אפשר היום?", ואריה משיב כי אם יתאמץ מאוד יהיו מוכנות להיום כמה יחידות, כחמש או שש, וכי הוא יצלצל לטיירי בערך בשעה חמש וחצי, כשאותן יחידות תהיינה מוכנות. טיירי אומר: "אני אבוא אקח את הכל" ותשובת החרט: "תבוא לקחת את הכל ביחד" (1072; 29). יוער כי היחידות המדוברות הן מתאמים למשתיקי קול (ר' הודאת טיירי בפני החוקר בללי (עמ' 5020 לפרו’. ת/59, ת/60), שחלקם נתפשו בביתו של לביא גואטה (ת/187, ת/ 188, ת/189 והם נשוא האישום השני).

 

מספר דקות לאחר מכן (בשעה 10.40) מתקשר טיירי לבכר, מקלל את החרט שלדבריו "שיגע" אותו, קללות נמרצות, ואומר כי זו הפעם האחרונה שיעשה אצלו עבודה. בכר מזדהה ומבקש מטיירי "יאללה תסגור היום את העסקה שמה עם חוואוואה [יהודה אריש] שמה ----- שיהיה לנו כמה לירות"        (1075; 30).

 

בשעה 13.04 מתקשר אלמוג לנעים, ששואל מה קורה עם אסי, ואלמוג משיב כי הוא מחכה שיתקשר אליו, מאחר שהוא רוצה "שיביא לי שתיים לנסוע לשמה". בהמשך שואל נעים "ויהודה ג'ינג'י וזה?", ומשמקבל תשובה כי אלמוג נוסע לשם, הוא מבקש ממנו לעשות לזה סוף. אלמוג משיב "צריך לשלוח מישהו קוסם, טוב אני ארד לאליהו", ומבטיח לטפל בזה. בהמשך שואל אלמוג מה עם אדם בשם ריקו והאם הוא יביא כסף, ונעים משיב שכנראה אותו אדם יביא 50,000 ₪, "או שיגידו לו שיתן להם 100 ויקח הוא 100 בפעם הבאה" (336; 31).

 

בשעה 14.38 מתקשר יהודה אריש לטיירי, ושואל אותו האם אלון דיבר איתו לגבי זה "שנתת למישהו משהו לסדר, שיביא את זה?". טיירי משיב "זה כן", ולשאלתו של אריש מתי, הוא משיב "עוד מעט, בחמש בערך". יהודה כועס מדוע בכר אמר לו שמדובר בענין של עשר דקות, כי "מחכה פה בנ"א", וטיירי משיב ש"זה מינימום שעה וחצי... תזמין אותו לשתות" (1111; 32).

 

בהמשך לדברים אלו מתקשר טיירי לבכר ומלין על כך שאמר ליהודה אריש כי הדבר מוכן: "אי אפשר, מינימום בשעה ארבע, ולמה שאני אביא לו את זה בכלל, אני לא מתכוון להביא לו... ואל תגיד לו שאני לקחתי לעשות.

אלון: אבל תקשיב... הם מחכים לזה

טיירי: מה איכפת לי שהם מחכים לזה, אני יכול מינימום בשעה ארבע.

אלון: אתה לא יכול להביא את זה לפני?

טיירי: אי אפשר

אלון: ומה הוא אמר לך?

טיירי: בשעה ארבע, הוא התקשר אליי, ואל תגיד להם שזה אצלי... אל תגיד להם שזה טיירי, אל תגיד להם אני מחכה שטיירי יעשה וזה... עשיתי את זה לך, לא לו וגם, אני לא רוצה שהם ידעו, שחררו אותו ממני..." (1112; 33).

 

דברים אלו, מתיישבים ומשתלבים עם השיחות שקויימו עם החרט אריה (שיחות 1072 ו-1075) כדלעיל, מהן עולה כי ההזמנה נעשתה לבקשת יהודה אריש.

 

בשעה 14.42 מתקשר אלי אריש לנעים, מקלל את יושבי נתניה ואומר "אחד אומר בחמש היום, אחד אומר על הבוקר, אחד אומר מאתמול זה כבר הכל בסדר, עכשיו פתאום אומרים לי... אני יושב פה מאתמול... עכשיו הוא מתקשר אליו אומר לו בחמש בטוח, פתאום לא מצליחים זה, אמרתי לו בוא אני אעשה לך את מה שלא מצליח..." כשאריש מספר לנעים כי הוא רואה את אבוטבול וברצונו להימנע מפגישה עמו, אומר נעים "אבל אסי אמר לי אתמול בסדר מה! הוא דיבר איתו אישית" ומבקש שאריש יתעכב קצת, אך אריש אומר "יש אנשים שמחכים לי, אני באתי מאתמול במיוחד, אמרתי אני אגמור עם זה... יהודה אומר לו עכשיו בוא תביא לי את הכסף", ומוסיף בהמשך: "עכשיו נהיה מחר, זה שאמר מחר הוא כאילו הכי גבר אמור להיות.

קוסם: מי זה אלון?

אלי: הטיירי הזה, איזה אלון... טיירי אומר מחר סגור... לגבי ההשלמות של הזה.. הוא אומר יכול להיות בחמש זה... סתם שקרנים, קאלאק יום השואה לא עובדים.

קוסם: רגע, חוץ מההשלמות, מה?

אלי: חוץ מההשלמות, יש שלם אחד שצריך להגיע.

קוסם: איפה זה?

אלי: אין, הוא אומר לך מחר... תעשה לחץ" (342; 34 – יוער כי על-פי כותרת האזנת הסתר הדוברים הם אלי אריש וערן בן מיכאל, ואולם משמיעת השיחה עולה, כי ערן בן מיכאל ענה לשיחה והעביר אותה מיד לנעים, ואמנם השיחה מתנהלת בין אלי נעים לאלי אריש).

 

מהשיחה עולה, כי אלי אריש הוא שהגיע באותו היום וחיכה לאותן "השלמות" שהיו צריכות להיות מוכנות למועד הגעתו, והוא אותו "בן אדם" שמחכה, עליו דיבר יהודה אריש בשיחה 1111.

בשעה 14.43 מתקשר טיירי לבכר ומבקש ממנו לארגן כסף לשלם לחרט עבור אותן "חתיכות" שיהיו מוכנות היום. בכר אומר כי יתקשר ליהודה [אריש, ח'ב'], ולאחר שתי דקות שב לטיירי ואומר לו לקחת ממנו "רק את השלוש", וביום ראשון יתנו לו את כל התמורה בבת אחת. כשטיירי מתלונן על אי הנעימות, אומר לו בכר להתקשר ליהודה, וטיירי משיב "אין לי מה להתקשר אלון, אתם מפילים כל הזמן תיקים עלי וכל הזמן מעמידים אותי במצבים לא נעימים...". בכר מזדהה עמו ואומר לטיירי כי אמר ליהודה אריש את אותן מלים: "אמרתי לו למה הזמנת כל כך הרבה שאין עכשיו כסף לתת?" ומפציר בו להתקשר ליהודה, ולהביא בינתיים "רק את השלוש" (שיחות 1113, 1115; 35-36).

 

יש לציין כי, כאמור, אישר טיירי בחקירתו במשטרה וכן בעדותו בבית המשפט שאותן 30 יחידות עליהן דובר בשיחתו עם אריה החרט - הוא אריה דימליך ז"ל - הם החלקים למשתיקי הקול שנשמרו לבקשתו בביתו של לביא גואטה (ר' ת/59, וכן עמ' 5018 לפרו’ שו’ 9-10). עוד יוער, כי במכוניתו של בן מיכאל נמצאו שלוש יחידות (ת/16) הזהות בצורתן (אף כי לא בגובהן), לרבות אופן החריטה עליהן, עם משתיקי הקול ת/188 (למעט יחידה אחת) ו-ת/189). עוד יוער כי ניתן להבריג את ת/16 לאותם חלקים, וכי כל חלקי ת/16 מתברגים לאותם משתיקים; כמו-כן הדבר משתלב עם העובדה כי טיירי קיבל הוראה לקחת "רק את השלוש", ואכן המתאמים שנתפסו - ת/16  - מונים שלוש יחידות.

 

בשעה 15.50 מתקשר נעים לאלמוג, שואל האם קנה לו "כרטיס לפלא", ולאחר מכן מוסיף: "מה עם זה? אליהו אומר לי הכל חרטה" (בהמשך לשיחה 342 עם אלי אריש). ערן משיב: "...הם אמרו בארבע חמש עכשיו הוא יביא את החלק ההוא, לא הכל חרטה, הוא... אני כשאני אראה אותך אני אסביר לך". נעים משיב: "כן? טוב, יקחו גם מאלוני גם את הכסף", ואלמוג מאשר. בהמשך מדברים על אלירן עמו נמצא אלמוג, ועל הכרטיס (349; 37)

 

ב-16.50 מתקשר אלי אריש לנעים ומספר לו כי הוא בירושלים ונמצא בייאוש. נעים כועס: "מה זה יאוש? צריך להוציא להם שמה כבר את העיניים...", ובהמשך שואל אם יש לאריש את הטלפון "שלו", ואריש משיב "אין לי טלפון של אף אחד מהם, יהודה עומד מולם, יהודה מנהל איתם את המשא ומתן. אני חוץ מלאכול את הלב ולנסוע ולחזור כמו הומו כלום לא עושה", ובהמשך הוא אומר כי לא יסע לשם יותר. השניים מסיימים בקללות על אותם אנשים (3766; 38).

 

דקה לאחר סיום השיחה מתקשר נעים לערן אלמוג ושואל "מה הטלפון של יהודה הג'ינג'י הזבל הזה", קרי, אלחנטי. אלמוג מוסר את מספר הטלפון והשניים נפרדים (370; אין מספר בקובץ).

 

בשעה 21.00 מתקשר טיירי ליהודה אריש, ולשאלתו "מה קורה?" הוא מעדכן אותו: "הבאתי להם את זה". בתגובה יהודה אומר בכעס: "אלו זוג נוכלים שקרנים, עזוב אותי מאלה... הם כבר שבועיים משקרים עלי כל יום". טיירי מוחה ואומר כי "זה היה בעבודה עד היום", ותשובת יהודה אריש: "כן, אבל זה... זה כשבאו ודיברו, זה כבר היה אמור להיות מוכן ואמרו שזה מוכן כבר לפני שלוש שבועות והיום הסתבר שזה בעבודה עד היום, אתה מבין?", ולשאלת טיירי "לקחת את זה?" משיב יהודה בשלילה, ואומר: "שלוש פעמים אני מביא אנשים מירושלים, שהם אומרים לי זה מוכן אצלנו... שלוש פעמים אנשים חוזרים בלי כלום... לא רוצה לראות אותם ולא לדבר איתם יותר". בהמשך טיירי שואל אותו "מה קורה עם מה שזה? אתה רוצה אותו או לא", ואריש משיב שהוא צריך לעלות לירושלים וכי לא עלה בגלל שני ה"ליצנים" האלה. יהודה אומר כי הוא עצבני, וכי זה קלקל לו המון מאחר שהוא יכול היה "בחג הזה כבר להיות מאחורי כמה וכמה דברים", וכי "זיינו" לו את החג שהוא מחכה לו, והוא לא רוצה לראות אותם יותר. טיירי מזדהה עמו ואומר: "תודיע לי מה קורה עם זה, כי זה אצל הבנאדם בסטנד ביי", והשניים נפרדים (1189; 40).

 

בשעה 22.20 מתקשר טיירי ליהודה אריש, ומודיע לו כי הוא נמצא למטה. יהודה אומר לטיירי לעלות אליו (517; 41).

 

סביר כי בפגישה בביתו של יהודה אריש, האחרון קיבל הסברים על פשר העיכובים, שכן בשיחת טלפון בינו לבין אחיו אלי אריש, הוא אומר: "סתם התלכלכתי עם שתי הילדים האלו, עם הזקן והילד הזה, איך עצבנו אותי והכול מוכן, סתם מוכן כבר יומיים ואצל טיירי והם לא יודעים". כשאלי שואל "אבל טיירי בעצמו אמר לך..." משיב יהודה: "אמר לי אני לא יכול להתפנות עד חמש... אבל זה מוכן... עכשיו היה פה הרגע הסביר לי... הוא היה עם אסי", ולשאלת אלי: "והשלם גם מוכן?", עונה יהודה: "לא, הוא סידר אותו עכשיו, פרק אותו יקח אותו יסדר אותו מחר" (518; 42).

 

27.4.06 – יום המעצר

 

32.       מהשיחות במועד זה עולה, כי סבלנותם של הקונים פקעה, והם מאיימים "לפוצץ" את העסקה באם אותו "דבר מה" המגיע להם לא יגיע לידיהם עוד באותו היום. לאחר שיחות תיאום אינטנסיביות מצד קבוצת המוכרים, תוך ניסיונות להשלמת הכנתו של "הדבר" וחלקיו, מתקבלת בשעות אחר הצהריים השיחה הגורלית כי אותו דבר מוכן ואפשר לבוא ולקחתו. מרגע זה מתחיל רצף שיחות בענין תיאום המסירה.

 

בשעה 9.58 מתקשר נעים לאלמוג. למשמע טרוניותיו של נעים, משיב ערן: "לא יודע כבר מה לעשות איתם כל יום אומרים מחר, מגיע מחר אומרים מחר, לא יודע מה... היום יום אחרון זהו, היום יום אחרון אם לא שיביא את הכסף..." לכך משיב נעים: "שלוש ארבע ימים יורדים לשמה הולכים באים הולכים באים, מה זה זה?". בהמשך מציין ערן כי אלוני "הוא לא הכי ישר", וכי לקח כסף מיהודה אריש בתואנות שווא (410; 43).

 

בשעה 11.21 מתקשר יהודה אריש לנעים. בתחילה מדברים השניים על אחד בשם מאיר, שחייב לנעים כסף. בהמשך השיחה שואל נעים: "תגיד לי, מה עם הזבלים האלה... מה איתם" [מעדותו של נעים עולה כי מדובר בבכר ואלחנטי - ח'ב'] ומבקש שיהודה יביא אותם לאזכרה, יחד עם מאיר - סרבן התשלום (415; 44).

 

מספר דקות לאחר מכן מתקשר יהודה אריש לטיירי ומבקש שיביא לו את "האלה", כי הם נוסעים לאזכרה על אמו של נעים (1214; 45).

 

בשעה 11.44 מתקשר בכר לטיירי ומבקש "תגיד לזונות שלא יתקשרו אליי כי אתה אמרת להם שאתה מטפל להם בזה", ומוסיף כי "הוא" [ככל הנראה יהודה אריש שהתבקש להביא את אלחנטי ובכר לאזכרה - ח’ב’] התקשר מקודם, אך בכר לא ענה לו. על כך נוזף בו טיירי ואומר: "ראית איך אתה שורף אותי. יותר אני לא מעביר לך כלום..." ולתשובת אלון: "אני לא שורף אותך אתה אמרת אתה מטפל להם בזה. אני לא רוצה לענות להם", אומר טיירי: "אתה תראה לאן תגיע עם ההתנהגות הזאת" (1215; 46).

 

בהמשך לשיחה עם בכר מתקשר טיירי לאלחנטי, אומר שחוואווה [יהודה אריש - ח’ב’] התקשר אליו ומתלונן על התנהגותו של בכר: "...תגיד לו [לבכר - ח’ב’] קודם כל שיגיע ושיפסיק לשים על עצמו חצאית ואם הוא רוצה שאני אמשיך לדבר איתו שידבר אתם כרגיל ושישחק אותה ראש קטן... הוא מתקשר אליי עכשיו הוא אומר לי תגיד להם שלא יתקשרו אליי אני לא רוצה לראות אותם. אמרתי לו שמע אלון אם אתה רוצה שאני ימשיך לדבר איתם תתחיל להתנהג כמו מפגר כן מה קורה ותתרחק אם לא אני לא יעביר לך כלום ואני לא ידבר איתך...". אלחנטי מסכים ואומר שידבר עם בכר. בהמשך אלחנטי מבקש שיעשה עוד עשר "דקים" ועשר "עבים", כמו הדברים שאלחנטי הביא לו, כדי שיוכל "להרכיב את זה לארונות". טיירי אומר: "הבנתי. עוד דבר, מה קורה איתו, זה מוכן?... הוא ביקש את זה עכשיו". תשובת אלחנטי היא: "שיבקש שילך שמה אצלו. אם לא כשאני יבוא אני יסדר את זה", וטיירי אומר: "הוא רוצה לנסוע לאזכרה". כמשתמע: מדובר באותם "דברים" שצריך להעביר ליהודה אריש. אלחנטי משיב שיסדר את זה כשיחזור, אך שטיירי לא יגיד לו – לאריש – כי הדבר אינו מוכן היום, ואם יש לו תלונות, שידבר "עם זה שיש לו אזכרה". קרי, עם נעים (1216; 47).

 

מהשיחה עולה כי אלחנטי היה מעורב ישירות בפעילות בענין הכנת אותו "דבר מה". יתר על כן, בעיני טיירי ובכר הוא נתפש כאחראי על חלקם בעסקה, ומכאן הבקשה של טיירי כי ידבר עם בכר על התנהגותו הסוררת.

 

בשעה 12.16 מתקשר נעים לבן מיכאל ומבקש שיביא לו "כמה סיגריות"        (417; 48). מספר דקות לאחר מכן מתקשר נעים לאבוטבול ומלין על "הזבל ההוא". אבוטבול משיב כי אינו יודע מה להגיד לנעים, וכי "אין כסף, מה?". נעים מתקן "לא הוא... הג'ינג'י... הג'ינג'י הזה", קרי: אלחנטי. אבוטבול: "הוא הכל... אתם לא באים לקחת. מה אתה רוצה מהחיים שלי?", ולכך נעים משיב כי כבר יומיים שלח אנשים [לקחת את "הדברים"], ולכן הטענה של אבוטבול אינה נכונה. אבוטבול מבטיח לחזור לנעים "עוד כמה דקות", ככל הנראה לאחר שיברר הטענה (21005; 49).

 

נאמן להבטחתו מתקשר אבוטבול לאלחנטי מספר דקות לאחר מכן:

 

"קוסם משגע אותי, מה אתה לא יכול... למה הוא לא מקבל את הדברים שלו?... הוא בא לקחת, כבר יומיים הוא שולח אנשים וה... לא מביאים לו כלום". אלחנטי טוען בתגובה כי "הם" לא באים לקחת, ולשאלת אבוטבול משיב כי "הכל מוכן" אבל "נשאר דבר אחד". לכך מגיב אבוטבול בצעקות: "אז תעשה את זה נו מספיק להגיד לי נשאר דבר אחד כל פעם... צריך את זה דחוף, נו אל תשחק איתי... נו לך סדר את זה כבר שיבוא היום יקח הכל". אלחנטי הנזוף משיב "אני בא עכשיו אני מסדר את זה", והשניים נפרדים (21013; 50)

 

דקותיים לאחר מכן מתקשר אבוטבול לנעים כדי לעדכנו: "זה מוכן, כבר יומיים שלוש, כמה ימים כבר, אל תשגעו אותי כבר תעשה לי טובה... שלח היום בלילה מישהו ושיקח מה שאתה רוצה". נעים: "אני שולח אותו אליך". אבוטבול: "אין בעיה, היום בערב תשלח אותו אליי, בשבע בערב תשלח אותו אליי, אין בעיה..." בהמשך מדברים השניים על ענייני דיומא, ונעים מזמין את אבוטבול אליו (520; 51).

בשעה 12.49 – כעשר דקות לאחר השיחה עם נעים – מתקשר אבוטבול לאחד בשם אלברט, ואומר לו: "תגיד ליהודה [אלחנטי - ח’ב’] שהם אצלי בשש. קוסם שלח מישהו בשש, שיענה" (21016; 52).

 

בשעה 13.41 מתקשר בכר לטיירי, ומבקש שיעבור "לפה דחוף", לעשות לו "משהו קטן דחוף וזהו". כשטיירי מקשה על פשר הדחיפות, מסביר בכר "יש לך בקיצור למי ללכת, מישהו שיעשה לי את ההברגה? זה סתם זה לא כמו ההם זה צינור רגיל". טיירי משיב: "תבוא תבוא אלי לדירה תבוא עם הזהו" והשניים נפרדים (1250; 53).

 

יוער, כי מדו"חות העיקוב אחרי טיירי תבל באותו היום (ת/141) עולה, כי בשעה 14.00 לערך נצפה בכר באזור התעשיה הישן של נתניה, כשהוא נכנס למסגריה בשם "מסגריית איכות בע"מ", בלווית גבר נוסף. על מטרת הביקור במסגריה, כפי שעלתה מעדות החרט אברהם אהרון, ועל עדויות העוקבים, יפורט בהמשך.

 

בשעה 14.29 מתקשר יהודה אריש לטיירי, ומתענין בגורל אותו דבר מה. טיירי שואל בהפתעה האם אלחנטי לא דיבר עם אריש, ומעדכן אותו כי "זה עוד לא מוכן בערב זה יהיה מוכן... אני את שלי עשיתי הבאתי להם". כשאריש מבקש "את שלך את מה שאתה עשית תביא לי", משיב טיירי כי אינו יכול "כי אני עשיתי להם את השלמה שהיתה חסרה להם הם לא יכלו ללכת לאף מקום. אני יש לי מישהו שעשה את ההשלמה הזאת... הבאתי להם את זה... הם דיברו איתך בבוקר, לא?". אריש משיב כי [הוא] דיבר איתו, אבל אמר לו שיעשה את הדבר כשיחזור. המשתמע הוא כי המדובר באלחנטי (שיחה 1216). אריש ממשיך בקללות נמרצות על אלחנטי, מאיים ש"ידקור אותו בעיניים" ופוקד על טיירי: "תגיד להם ששניהם מניאקים לא רוצה לדבר איתם יותר שיחזירו את הכסף ולא רוצה לדבר איתם יותר". טיירי מבטיח כי "הוא עוד דקה מתקשר אליך" והשיחה מסתיימת. (1262; 54).

 

דקה לאחר מכן מתקשר טיירי לאלחנטי, ומעדכן אותו אודות השיחה עם יהודה אריש, לרבות דרישתו להחזרת הכסף. "בקיצור עכשיו הוא [יהודה אריש – ח'ב'] עוד פעם התקשר אלי... אמרתי לו תגיד לו שאתה מחכה שאני יביא לך את הדברים, הוא אומר לי כן אמרתי לו לא. דברתי עם ג'ינג'י הוא אמר לי שהוא דיבר איתך אז חכה עד הערב הוא יכין את הכל כמו שצריך יביא לך... הוא ידקור את שתיכם בעיניים... ותגיד להם שאני לא רוצה לדבר איתם ושיחזירו את הכסף". ברקע נשמע טיירי שואל אדם בשם ניר (שאף הוא נשמע ברקע) איפה אלון והאם ניר לקח אותו הביתה. ע"כ משיב ניר "פיזנטי לא רצה את העבודה נמרוד לקח אותו ל...". בתגובה שאל טיירי מדוע פיזנטי לא רצה את העבודה, וציין כי "הוא [פיזנטי - ח’ב’] משחק אותה ראש קטן". בהמשך אומר אלחנטי כי "הוא אמר שהוא יביא איזה בחור אחד ויקח את הטלויזיה בשעה שש בערב" (1263; 55).

 

בשעה 14.42 מתקשר בכר לטיירי, להלן השיחה:

 

"טיירי: נו הוא עשה לך?

בכר: ל... איזה עשה הוא רצה להזמין לי לשמה ניידת... באלוהים. מה הטלפון של פלג?

טיירי: למה?

בכר: אני צריך את אבא שלו

טיירי: אה.. למכונה שיעשה לך?.. איך שיעשה לך את זה?

בכר: אבא של פלג יעשה לי מה

טיירי: על המכונה שלו?

בכר: כן

טיירי: גם אופציה

בכר: יאללה תן לי תן לי

טיירי: מה הוא לקח אותך ליוסי החרט?... חיבוקי? [נמרוד אסולין, ר' עמ' 4193 לפרו’ - ח’ב’].

בכר: לא יודע, למי שהלכנו לא רוצה לעשות

טיירי: הבנתי... אמרתי לך טוב שלא הלכתי איתך ראית איזה מזל אלון?" [שמות מלאים של המשוחחים אינם במקור - ח’ב’].

 

בהמשך טיירי מכתיב לבכר את המספר של פלג: 3778806-052 (1265; 56).

 

בשעה 14.55 מתקשר אלי אריש לנעים, ואומר לו כי "הילד אומר לי נשבע לך תשלח אלי אישית אני מביא אותם", כשכוונתו, כך נראה, לאבוטבול – כפי התחייבותו בשיחה 520. בהמשך אומר אריש, כי הלך פעמיים ופעמיים שלח מישהו להביא את אותו דבר מה, ומקשה, "אם מוכן מתי שהוא אמר... למה לא הביא את זה שלם למה הביא רק חלק? כי החלק השני לא מוכן...". נעים מסכים ואומר כי הנחה את "יודקה" [יהודה אריש, שיחה 415 ] להביא אותם לביתו בשעה שבע בערב, "ואנחנו נדבר איתם אחד לתמיד [אחת ולתמיד - ח’ב’]". בהמשך שואל אריש האם ריקו הביא כסף, ונעים משיב כי לא הביא, וכי הוא בחו"ל. השניים ממשיכים לשוחח על אדם נוסף החייב כסף לנעים, ועל עניינים כלליים (3874; 57).

 

בשעה 15:30 מתקשר בכר לטיירי ושואל מדוע "הוא" מדבר עם טיירי כמו גבר ואילו עם בכר "הוא" מדבר לא יפה [הדברים לא הובאו במלואם בתמלול והם עולים מהשיחה המוקלטת – ת/106-ת/107 ח'ב']. טיירי משיב כי גם אליו הוא דיבר לא יפה ואמר לטיירי שיגיד להם [לאלחנטי ובכר] כי הם מניאקים וכי הוא ידקור את שניהם בעיניים [מהתשובה עולה כי "הוא" הכוונה ליהודה אריש, ר' שיחה 1262 - ח’ב’] (1280; 58).

 

בשעה 16.15 מתקשר בכר לנעים, ולאחר השמעת דברי ניחומים על מות אמו, אומר: "תגיד לחברה [חבר'ה - ח’ב’] שלך שהכל מוכן פה". בתשובה אומר נעים: "על הכיפק, אז אני בשמונה עושה לך טלפון?

אלון: מתי שש...שלא יתקשרו אלי הם בכלל, אני לא רוצה לדבר איתם בכלל קוסם כי אני אתהפך עליהם... יהיה לי איתם בלאגן, אני לא רוצה...

קוסם: לא, לא הם ... אני אשלח פה ילד מכאן

אלון: כן, לא רוצה שיתקרבו אלי בכלל שניהם

קוסם: בסדר, לא אבל עזוב, היה להם כל השבוע הזה...

אלון: לא, מה זה? ככה מדברים קוסם? מה הוא מדבר אחרי הגב? הוא רוצה לבוא להגיד דברים?

...

קוסם: לא שמעתי דבר כזה אבל עזוב, ההוא ג'ינג'י כל יום תבוא היום תבוא, ארבע פעמים ירדו... זה גם מעצבן ארבע חמש ימים תבוא היום, תבוא היום, תבוא היום אלון: טוב קוסם, אני אבוא לבקר אותך... יאללה הכל מוכן, שיבוא" (435; 59).

 

בשעה 17.33 מתקשר נעים לערן ומזמין אותו לסעודה. ערן נענה להזמנה ואומר כי יגיע עם אמו, כמו-כן מספר כי "הלכו" לפגישה עם רני, ושואל האם מי שנשמע ברקע הוא ערן. נעים משיב בחיוב ובן מיכאל מבקש שידבר עם אותו ערן, שנשמע ברקע, על השיקים (439; 60).

 

בשעה 20.35 מתקשר בחור אלמוני לטלפון של ערן בן מיכאל, ומתשובתו של בן מיכאל עולה כי הוא נמצא בסעודה בגילה (אצל אלי נעים – ח'ב'). לשאלת ערן "מה נהיה" משיב הבחור כי לא הצליח, וכי אם ערן רוצה יש עוד כיוון. לשאלת ערן מתי תהיה תשובה אומר הבחור כי מחר "הוא" ילך אליו. מהמשך השיחה עולה כי שמו של אותו אדם שלישי הוא "ישראל". ערן אומר שלא ילך, כי ישראל לא יתן וכי הוא רוצה שלושה ימים לבדוק את זה, ובקיצור "שהבחור ישמור את זה אצלו". הבחור אומר כי יקח את זה עכשיו (12; 61).

 

בשעה 20.38 מתקשר טיירי לאלמוג. לאחר דברי נימוסין אלמוג שואל: "לשלוח מישהו?", וטיירי משיב "לא לא, אני לא יודע, דברו עם אלון, אני התקשרתי למישהו אחר... תשאל את יהודה אם זה בתוקף, כי הבנאדם התקשר אלי, הוא רוצה לדעת מה לעשות". בהמשך אלמוג מעביר את הטלפון ליהודה אריש. טיירי שואל האם הסתדר עם אלון, ואריש משיב כי לא דיבר איתו בכלל. לאחר מכן טיירי שואל "אתה שומע?... האוטו... נו מה יהיה?", וכשאריש אומר כי אינו פנוי מבקש טיירי שיודיע לו מה קורה "כי הבנאדם מחכה" וכי טיירי יחכה לטלפון מאריש. ככל הנראה נושא הרכב לא היה בראש מעייניו של אריש, והוא מבקש מטיירי לדעת "מה קורה עכשיו". טיירי משיב כי יתקשר לאלון, ואריש אומר שיתקשר ויראה מה קורה איתם כי "הם כבר שיגעו אותי... מצב ממש לא נעים כבר" – משתמע כי הכוונה לאותה בעיה באספקת "הדבר". טיירי מבטיח כי יתקשר לבכר ויחזור לאריש בתוך כמה דקות, ומבקש שלאריש תהיה תשובה בנוגע לענין שלו, קרי האוטו, כי "הבנאדם לא יחכה סתם" (1354; 62).

 

נאמן להבטחתו מתקשר טיירי דקה לאחר מכן לבכר. להלן השיחה:

”טיירי: עכשיו דיברתי עם יהודה. מה אתה רוצה לעשות איתו?

אלון: מה יש לי לעשות איתו, הכל מוכן, שיבוא יקח את הכל...דבר עם ג'ינג'י.

טיירי: ביי" (1357; 63).

 

טיירי חוזר ליהודה אריש, ומעדכן אותו כי "הכל מוכן, אתם יכולים לבוא". אריש, שבע הבטחות, מוודא: "הכל הכל?", וטיירי מאשר "הכל הוא [בכר - ח’ב’ – ר' שיחה 1357] אמר לי". אריש שואל האם "לשלוח מישהו" וטיירי מאשר, וכשאריש מברר היכן אלון נמצא אומר לו טיירי להתקשר ליהודה.

 

בהמשך אומר טיירי "עוד דבר... מה קורה איתי, הבנאדם מחכה... אני ישחרר אותו, או שעדין יתן לו לחכות עם זה?". אריש משיב: "אם הוא יכול להעיף את זה שיעיף את זה, הוא אומר עכשיו אין לו הימים הלאה, יומיים שלוש... אם לא יעיף, ניקח את זה עוד יומיים שלוש" (1358; 64).

 

עיון בשיחה מעלה, כי לכאורה מדובר בה על שני נושאים – אותו "דבר מה" שהיה על המוכרים לספק, ובנוסף על ענין אישי של טיירי, שכפי שהוברר על ידו בשיחות הקודמות מדובר במכונית (שיחה 1354) (1358; 64).

 

בשעה 20.43 – דקה לאחר השיחה הקודמת, יוצאת שיחה שארכה 44 שניות ממכשיר הטלפון של אלמוג למכשיר הטלפון של אלחנטי (ת/174). מאחר ולא הוצבו עמדות האזנת סתר על מכשירים אלו, לא ניתן לדעת מה היה תוכן השיחה, אולם בשעה 20.49 (לפי פלט השיחות ת/174; לפי תמליל האזנות הסתר - בשעה 20.47), שולח אלמוג הודעת מסרון (SMS) לבן מיכאל, כדלקמן: "תרד לאלון טלפון 0524878027", כאשר אין חולק שזהו מספר הטלפון של אלון בכר.

 

עשר דקות לאחר מכן מתקשר בן מיכאל לעד המדינה, שי אבו, המכונה שבלול, ושואל אותו האם "בא לך לבוא איתי לטיול... לבינגו", לצורך הבאת "איזה צ'ק משם". אבו בתחילה מסרב, אולם לאחר הפצרות נכנע ואומר "מה אני אתן לך לנסוע לבד?" ובן מיכאל משיב כי יהיה שם עוד "כמה דקות" (20; 67).

 

בשעה 21.17 מתקשר בן מיכאל לאבו, אומר לו שהגיע ומבקש שאבו ירד (21; 68).

 

כפי שהצהירו באי-כוח המאשימה, והדבר עלה אף מעדויותיהם של העוקבים המכונים 121 ו-530, היה נסיון לעקוב אחר המכונית בה נסעו בן מיכאל ואבו, אך הנסיון לא צלח. ואף זאת, בן מיכאל השאיר את מכשיר הטלפון שלו בשכונת שועפט, ככל הנראה על מנת להתחמק מעיקוב אחריו (ראה הפרק: עד המדינה). אולם, ניתן ללמוד על מסלול הנסיעה המשוער של השניים מפלטי איכון שהוצאו למכשיר הטלפון של אבו, שהיה עם השניים במהלך הנסיעה (ת/178).

 

מ-ת/178 עולה, כי השניים נסעו לאזור קיבוץ געש (שעה 22.23), מחלף פולג (22.26) ומחלף חבצלת השרון (22.33). באותו זמן שהה בכר, על פי פלט האיכון שבוצע למכשיר הנייד שלו (ת/181) בשכונת עין התכלת בנתניה (שעה 22.23-22.33) ואילו בשעה 22.36 הוא אוכן במחלף חבצלת השרון.

 

בין השעות 22.23-22.36 מתבצעות שיחות טלפון בין בכר לאבו, ומכאן האיכונים (שכתנאי לביצועם נדרשת שיחה נכנסת או יוצאת). בשעות 22.31, 22.34 ו-22.38 מתקשר בכר לאלחנטי. השיחות אורכות, בהתאמה, 7, 17 ו-34 שניות (ת/172). כאמור, תוכן השיחות אינו ידוע.

 

במקביל מתקשר נעים לאלמוג בשעה 22.38, ושואל "מה עם החבר, הכל בסדר?". אלמוג משיב "הכול בסדר, כן... מטפלים בו, בסדר" והשניים נפרדים (465; 69).

 

החל מהשעה 23.03 ועד השעה 23.55 יוצאות 7 שיחות ממכשיר הטלפון של בכר למכשיר הטלפון של אבו, אך ללא מענה (כל השיחות ארכו בין שתים לארבע שניות) (ת/172).

 

בשעה 23.50 נעצר רכב מסוג גולף בכניסה לעיר ירושלים, בעקבות מידע מודיעיני כי בן מיכאל ואדם נוסף מתעתדים לנסוע לנתניה לצורך הבאת אמל"ח. ברכב ישבו בן מיכאל ואבו, ולאחר חיפוש נתפס, כאמור, רובה מסוג "עוזי", מחסנית וכן שלושה גלילי מתכת (ת/14-ת/16).

 

אור ליום 28.4.06 ואילך - השיחות לאחר המעצר

 

33.       בשעה 00.30 מתקשר נעים למספר הטלפון של בן מיכאל (7858109-054), אך ללא מענה (467; 69א).

 

בשעה 00.32 מתקשר אלירן גואלי למספר הטלפון של אבו, פעמיים בהפרש שניות ספורות (ר' פלט שיחות יוצאות לטלפון מספר 4855788-054, ת/155), אך גם הוא לא זוכה למענה, שכן כאמור אבו נעצר.

בשעה 00.41 מתקשר אלמוג לנעים ומתענין: "הכל בסדר?". נעים משיב "לא יודע... לא תופס". ערן שואל: "לא עונה?" והשניים ממשיכים לדבר על אלמוג. בסיום השיחה שואל ערן שוב "הכל בסדר?" ונעים משיב "יהיה בסדר בעזרת השם". אלמוג מבקש "תבדוק אחי ותדבר איתי", ונעים מסכים (469; 70).

 

דקה לאחר מכן מתקשר נעים לאותו אלירן גואלי, מבקש כי יקנה לו טלפון זהה לטלפון של גואלי וערן, ושואל "מה קורה... מה איתה?". אלירן משיב "לא עונים, לא זמין", כשכוונתו ככל הנראה לשיחות שהתבצעו על ידו 10 דקות קודם לכן למספר הטלפון של שי אבו, שלא נענו. נעים מבקש "תהיה בקשר" והשניים נפרדים (470; 71).

 

בשעה 00.45 מקבל גואלי שיחה נכנסת ממספר 8436511-050 (ת/154), שבמהלך הדיון הוברר כי הוא שייך ליהודה סבג, מכר של השניים (עמ' 1848 לפרו’). ארבע דקות לאחר מכן הוא מתקשר לנעים ואומר "יהודה אומר, ראו, לקחו אותם" תשובתו של נעים היא "אה?" אלירן "כן" נעים "טוב", והשניים נפרדים (475; 72). בעדותו בבית המשפט הסביר גואלי, כי כוונתו בדברים שנאמרו היתה כי בן מיכאל ואבו נעצרו (עמ' 5216 לפרו’). מעדותו של סבג עולה, כי חבר של בן מיכאל בשם אמיר אסולין התקשר אליו כדי לעדכנו שראה את בן מיכאל מובל עצור למגרש הרוסים (עמ' 1845 לפרו’).

 

בוקרו של יום 28.4.06 נפתח בשיחות בין הנאשמים וצדדים שלישיים, שעיקרם התעניינות ודאגה לגורלו של בן מיכאל, טרוניות על המשטרה שלשיטתם הפלילה אותו והתמקדות בגיוס כספים ובשיפור תנאי מעצרו. מה שאין בשיחות אלו - ובשיחות המאוחרות - היא אותה תכונה פנים ובין קבוצתית שנשמעה בשיחות שנקלטו בעיקר בימים 25.4.06-27.4.06: מחד הטרוניות כלפי קבוצת המוכרים, הן בשיחות עמם והן בשיחות פנימיות בין הקונים לבין עצמם, שיחות שהגיעו לשיאן ביום 27.4.06, כאשר בשעות הבוקר סוכם בין אלמוג לנעים כי "יפוצצו" את העסקה במידה ואותו "דבר מה" לא יגיע לידיהם באותו היום (שיחה 410); מאידך, שיחות התיאום בין המוכרים לענין הכנת ואספקת אותו דבר מה על חלקיו, והטרוניות שהעלו הקונים זה כלפי זה על ההתנהגות המחפירה – לשיטתם – של המוכרים.

 

לשיטת המאשימה, ההסבר הסביר היחיד לשתיקה הקולקטיבית בנושא זה, הוא כי אותו "דבר מה" נשוא העסקה – קרי הנשק – נתפש, והעובדה כי לא הגיע ליעדו שלא באשמת המוכרים, אלא ב"אשמת" רשויות אכיפת החוק.

 

מנגד טוענים הנאשמים ובאי-כוחם כי גם אחרי תאריך זה נמשכות השיחות באותם נושאים, ואף הועלתה טענה כי המאשימה, שאמונה על ההאזנות, לא הציגה השיחות על מנת שלא לכרסם בגרסתה (ר' עמ' 4363 לפרו’). עם זאת, מעיון בקלסרי האזנות הסתר המתייחסות עד לאמצע או סוף חודש מאי 2006, ואף מהשיחות שהציגו הנאשמים, הדבר אינו עולה. אמנם, בין הנאשמים, שכפי שהוברר נמצאים במערכת יחסים חברית או עסקית, ממשיכות להתקיים שיחות. אך אלו עוסקות על פניו בנושאים אחרים ובעסקים אחרים. על כך יורחב בפרק: גרסאות ההגנה.

 

בשעה 8.26 בבוקר מתקשר נעים לאחד המתקרא "אדם", ומתענין "מי עצר אותו, איזה יחידה?". "אדם" משיב כי הוא (בן מיכאל) בקישלה וכי הוא נעצר על-ידי ימ"ר. עוד מתענין נעים מי נסע עם בן מיכאל ברכב, וכשמתברר לו שזה שי אבו הוא אומר כי שלח לבית המעצר את עו"ד דוד דרעי על מנת שייצג את בן מיכאל ויבקש ממנו שייצג גם את אבו. "אדם" מתענין לגבי שעת הדיון, ונעים מבטיח לחזור אליו (479; 73). כשעה ורבע לאחר מכן מתקשר "אדם" לנעים ומעדכן אותו כי הדיון יתקיים בשעה 12.00. "אדם" שואל "נשק חם או קר" ונעים משיב "חם", ומבקש מ"אדם" כי יהיה עמו בקשר (488; 74).

 

בשעה 11.41 מתקשר נעים לאלמוג ומספר לו "שיש קצת בלאגן" ו"עצרו את ערן עם עוזון". בהמשך מבקש נעים כי אלמוג יקח ממאיר [וענונו, ח'ב'] כסף, ואלמוג מנחה את נעים לדבר עם יהודה (496; 76).

 

גם בשיחה משעה 11.55 בין יהודה אריש לנעים מדווח נעים כי עצרו את בן מיכאל "עם עוזון". לשאלת אריש "מי היה איתו?" משיב נעים: "שי אומרים, אחד, ילד", ומשאריש אומר כי הוא מכיר אותו, אומר נעים "אין לו עבר רציני", ואריש מספר כי לאחד טומי אברג'יל "נתפש לו בבית אז כלי" והוא "לא קיבל ימים אפילו... זה לא עילה למעצר" (500, 77).

 

כחצי שעה לאחר מכן, בשעה 12.19, מעדכן נעים גם את אלי אריש אודות המעצר, ומביע מורת רוח רבה מכך. אריש שואל לפרטי המעצר, אלי אריש אומר כי המשטרה "שמה לו את זה", ונעים משיב: "כן הימ"ר, הכלבים האלה, משתילים דברים". אריש מקלל את השוטרים ושואל מדוע נעים לא התקשר אליו אתמול או בבוקר. נעים מציין כי הוא רוצה לעזור לערן כי "הוא מסכן, חבר שלי, אני לא אעזוב אותו", וכי בגלל זה דאג לייצוגו (502; 78).

 

בשעה 12.28 מתקשר אלמוג לנעים ושואל אודות הדיון בענין הארכת מעצרו של בן מיכאל (503; 79). מספר דקות לאחר מכן מתקשר אליו נעים ומעדכן אותו כי מעצרם הוארך בשבעה ימים. אלמוג שואל "מה אמר העורך דין? מה היה שמה?" ונעים מעדכן אותו בדבר התפיסה, פרטי הנשק והעובדה כי השניים "מפוצצים" במכות (507; 80).

 

בשעה 16.13 מתקשר אלמוג ליהודה אריש. אריש אומר לאלמוג כי הוא נוסע לירושלים, ואלמוג מבקש כי אריש יחכה ובמוצאי שבת יסע איתו יחד. אריש כועס: "לא אחי, אם הייתי... אם לא הייתי שומע לכם אחרי היריות לא היה שתי נסיונות הבאים, אני יותר לא שומע לכלום, אם אחרי היריות לא הייתי שומע ועושה מה שאני מבין לא היה את שתי הנסיונות האחרים, מבטיח לך שהם לא היו...".

 

אחרי שאלמוג מוכיח אותו "מה צריך עכשיו בהתקפות יעני של העצבים לפי זה אנחנו פועלים?" משיב אריש "לא, אני לא אתן שיקרה עוד נסיון לעולמי עד, מה נחכה שאליהו ימות אחר כך נגיב... אני לא מחכה לכלום יותר, אני אם לא הייתי מחכה ולא הייתי שומע אז תאמין לי שלא היה שתי נסיונות האלה, תאמין לי שהם לא היו... לא היה מי שיעשה אותם". שלוש דקות לאחר מכן מתקשר אלמוג שוב ומבקש: "אל תעשה פוזות הרבה". אריש משיב: "לא עושה כלום אני הולך לפתור בעיות", ולאמירתו של אלמוג כי "הראש שלך דפוק לגמרי" הוא משיב "הראש שלי לא דפוק, הראש שלי היה דפוק עד ששמעתי... אם הייתי שומע לא היו עוד נסיונות, מה אני אחכה שהוא ימות אחר כך אני אלך אגיב? ... אי אפשר, בלתי אפשרי". ערן מהסה את אריש ומזכיר לו כי הוא לא יושב לידו אלא הם משוחחים בטלפון, [ובמשמע – הם משוחחים בטלפון, וקיים חשש להאזנה] ומציין שלא יסע בשבת כי מדובר באוטו של ישיבה (566; 82).

 

שיחות אלו, בהן מביע יהודה אריש את מורת רוחו מדבר בעל השפעה אפשרית על סיכול נסיונות חיסול אפשריים לכאורה נגד אחיו אלי אריש, משתלבות עם העובדה כי כנגד אלי אריש כוונו שלושה ניסיונות חיסול: האחד בחודש נובמבר 2005, אז נורה אריש בראשו, השני בתחילת חודש אפריל 2004, אז הוטמן מטען ברכבו של אריש, שלא התפוצץ (ר' עמ' 2324, 2326 לפרו’). שיחות אלו, לשיטת המאשימה, מהוות את המניע לרכישת הנשק מקבוצת המוכרים - שימוש לצורך "חיסול חשבונות" עם מי מהאנשים שניסו לפגוע באלי אריש בתחילת חודש אפריל 2006 – או עם שולחיהם.

 

בשיחות הבאות מעדכן נעים את אלמוג ואלי אריש אודות ההליכים המשפטיים בעניינו של בן מיכאל (547; 83, 548; 84). בשיחה נוספת נעים מתקשר לנמרוד אסולין ("חיבוקי") ומבקש שיבוא אליו, על-מנת להעביר כסף לבן מיכאל (2918; 86). בשיחות מיום 12.5.06 מתקשר אדם בשם ניר (בן שמחון, ר' עמ' 5138-5139 לפרו’) לנעים, מעדכן אותו כי היה בפרקליטות וצילם את התיק כנגד בן מיכאל ואבו, וכי היה עליו פיקוח הוא הצליח לצלם גם את החומר הסודי ומצא דברים שיגרמו לנעים "להצטמרר". בהמשך מתאמים את מסירת החומר וניר מנחה את נעים "להעיף את זה מהבית צ'יק צ'ק". כן הם מדברים אודות טלפון שניר היה צריך להביא לנעים           (2923; 87, 2924; 84, 2979; 89).

 

לרצף האזנות הסתר, המהוות ראיות נסיבתיות כנגד הנאשמים, מצטרפות מספר ראיות נוספות (אף הן בעיקרן נסיבתיות), שהעיקריות בהן - ביקורו של בכר אצל החרטים.

 

ה ח ר ט י ם

 

34.       כפי שעולה מהשיחות הוזמנו אצל חרט בשם אריה – הוא אריה דימליך ז"ל – "חלקים" (שלפי הודאתו של טיירי הינם מתאמים למשתיקי קול – עמ' 5020 לפרו’), וטיירי התקשר אליו ביום 26.4.06 בשעה 10.30 בבוקר כדי לברר אם ההזמנה מוכנה (שיחה 1072, 29; 1074, 39).

 

באותו יום בשעה 14.42 מתקשר אלי אריש לנעים, ומתלונן על כך שדוחים אותו ב"קש" וכי "אני יושב פה מאתמול... טיירי אומר מחר סגור... לגבי ההשלמות של הזה... הוא אומר יכול להיות בחמש זה... יום השואה לא עובדים". קוסם, הלחוץ ממילא, שואל: "רגע, חוץ מההשלמות מה?", ואלי אריש משיב "חוץ מההשלמות יש שלם אחד שצריך להגיע" (שיחה 342,    34).

 

בשעה 14.43 מתקשר טיירי לבכר, נוכח הלחץ הרב שהפעיל עליו יהודה אריש, ומפציר בו שיתקשר ליהודה כדי שיסכים להביא בינתיים "רק את השלוש" [הן אותן שלוש יחידות שנתפשו במכוניתו של בן מיכאל (ת/16) – ח'ב'].

 

למחרת 27.4.06 בין השעות 13.41 ל-14.42, פנה בכר לטיירי (שיחות 1250, 1265) ולאלחנטי (1263), כדי שיפנה אותו לחרט, לעשות לו "משהו קטן ודחוף וזהו". כשטיירי מקשה לפשר הדחיפות אומר בכר: "יש לך בקיצור למי ללכת, מישהו שיעשה לי את ההברגה? זה סתם זה לא כמו ההם זה צינור רגיל".

 

עוד עולה מהשיחות, כי בכר ביקר אצל חרט בשם פיזנטי לצורך ביצוע ההברגה, אולם הלה סרב ואף ביקש להזמין משטרה, ומשכך הוא נאלץ לנסות את מזלו במקום אחר.

 

לפי עדותו של טיירי הוא הפנה את בכר לשלושה חרטים: דימליך, פיזנטי ואברהם אהרן (אף שלדבריו לא ידע לצורך מה ההברגה הנדרשת – עמ' 5068-5070 לפרו’).

 

בשעה 14.21 לערך נצפה בכר על ידי שוטר העיקוב המכונה 531, כשהוא נוסע במכונית מסוג "מאזדה" בצבע חום, יחד עם אדם נוסף שלא זוהה, ונכנס למסגריה בשם "מסגריית איכות בע"מ". לאחר כשתי דקות השניים נצפו עוזבים את המקום (ר' דו"ח עיקוב מיום 28.4.06-27.4.06, ת/141, הערה ד' ואילך). מעדותו של החרט אברהם אהרון, בעליה של מסגריית איכות בע"מ (להלן: "אהרון") עולה, כי בסמוך למסגריה זו ממוקמת המסגריה שבבעלות החרט שמעון פיזנטי וכן המסגריה של אריה דימליך ז"ל (ר' עמ' 1963-1964 לפרו’ וכן המפה ת/73, עליה סימן העד את המסגריות).

 

עוד העיד אהרון, כי כשבועיים או שלושה שבועות קודם ליום 21.5.06 – מועד מסירת הודעתו במשטרה - בסביבות השעה 14.00, אז חזר מארוחת צהרים, הגיע למסגריה שבבעלותו בחור צעיר בגובה 1.70 מ' לערך, במכונית פרטית מסוג "מאזדה" בצבע חום "מטאלי". אותו בחור, שאת תווי פניו לא זכר, הציג בפני אהרן קנה עוזי וביקש כי אהרון יחרוט לו הברגה על הקנה. אהרון השיב לו כי אינו מתעסק בנשק, והבחור "לא הגיב שום דבר, נכנס לאוטו ונסע". כל הפגישה ארכה כחצי דקה או דקה (עמ' 1965– 1968 לפרו’).

 

לדברי העד, הקנה שהוצג בפניו היה בוודאות קנה השייך לכלי נשק מסוג עוזי – המוכר לו בהיותו "נָשָק נֶשֶק קל" במסגרת שירותו הצבאי. כדבריו: "...בתחום השירות הצבאי עסקתי בהרבה תיקונים של נשק כזה, אז לכן אני זיהיתי את הקנה כקנה של עוזי" (עמ' 1967 לפרו’). משנשאל האם אותו קנה יכול לשמש לשימוש אחר, השיב בשלילה: "הדבר שראיתי הוא קצה של קנה" (עמ' 1976 לפרו’, שו’ 13),עוד הוסיף "מהניסיון שיש לי הרבה אפשרויות לדברים כאלה לא קיימים". רק לאחר שאלות חוזרות ונשנות מצד בא-כוח נאשם 4, שלא הרפה, השיב "בסדר אבל יש אפשרויות, לא הרבה אבל יש" (עמ' 1977, שו' 14-16 לפרו’). כן ציין, כי על-מנת להכין משתיק קול לא די בכלים ביתיים – מברז - אלא יש צורך במחרטה מקצועית, הנמצאת בשימוש חרטים (עמ' 1988-1989 לפרו’).

 

העד אמנם לא זיהה את בכר, אף לאחר שתמונתו הוצגה בפניו. עם זאת, הוא ציין כי לתחום המסגריה "פרייבטים [כלי רכב פרטיים - ח’ב’] לא נכנסים בכלל, רק משאיות וטרקטורים" (עמ' 1991 לפרו’, שו’ 26), וכי רק מספר זעום של כלי רכב פרטיים נכנסים בטעות מדי חודש לתוך המתחם ומתבקשים לצאת החוצה (עמ' 1993 לפרו’).

 

עדותו של אהרון, שהיתה אובייקטיבית ומהיימנה, מתיישבת ומשתלבת היטב עם דו"ח העיקוב, הן מבחינת טווח הזמנים, הן מבחינת תאורו של בכר וכן סוג הרכב וצבעו. אפשרות כלשהי לטעות או צירוף מקרים מצטמצמת אף יותר משלפי עדותו של אהרון לתחום המסגריה כמעט לא נכנסים רכבים פרטיים, וממילא אין זה סביר כי מישהו אחר הממלא אחר כל אלו הגיע למקום עם בקשה לחרוט הברגה על קנה של צינור. נוכח מומחיותו של אהרן גם אין זה סביר כי לא בקנה של עוזי מדובר.

 

35.       אשר לחרט פיזנטי - שגם אליו הפנה טיירי את בכר – כפי שכבר נאמר, מהשיחות שצוטטו עולה כי בכר ביקר אצלו, אך פיזנטי סרב לבצע את העבודה, ואף ביקש להזמין משטרה.

 

            על-פי שיחה 1263 (מיום 27.4.06) אדם בשם ניר סיפר לטיירי כי פיזנטי סרב לבצע העבודה עבור בכר. בתגובה טיירי הביע כעס על כך ואמר שפיזנטי "משחק אותה ראש קטן".

 

פיזנטי, שהמחרטה בבעלותו ממוקמת מול המחרטה בבעלות אהרון, העיד כי כחודש לפני יום 21.5.06 – בו מסר את הודעתו במשטרה – הגיע אליו בחור צעיר שאת שמו או תיאורו אינו זוכר, וביקש לעשות עבודה מסוימת, הדומה באופן מלא לדיסקיות המתכת שנתפסו ברכבו של בן מיכאל (ת/16), למעט החספוס החיצוני ע"ג הגליל ומכסה האטימה המתחברים לקנה. מאחר שהעד השיב כי אינו יכול לייצר את החלק המתואר ביחידה אחת אלא משני חלקים, העסקה לא יצאה אל הפועל:

 

"נכנס אלי בחור, להערכתי לא אדם מבוגר, אדם צעיר, שאל אותי אם אני מסוגל לעשות חלק, והראה לי אותו מיד...

אני הסתכלתי, ראיתי חלק שעשוי מחומר אלומיניום, זיהיתי מיד שזה אלומיניום וראיתי בחלק את האלמנט שהכי קשה מבחינתי. התייחסתי אליו, זה מה שזכרתי, הקונוס הפנימי. בפנים היה קונוס אני לא יכול להסביר לך מבחינה מקצועית, אבל אם יש לי גליל ובתוכו יש לי קונוס פנימי והקונוס עובר מצד לצד, הוא לא עובר, לא חשוב, זה לא בעיה גדולה כל כך לבצע את זה בעיבוד שבבי. אבל אם יש כמו סביבון, זאת אומרת קונוס עם שפיץ בתור חור, שיוצא החוצה, זה קשה מאוד לבצע מבחינת עיבוד שבבי.

            כשראיתי את זה, הצעתי לו לעשות את זה משני חלקים, שני חלקים זה הרבה יותר פשוט, עושים את הזכר ושותלים את זה בתוך צינור. ואז מקבלים קונוס פנימי, זאת אומרת קונוס שפיץ שנמצא בתוך גליל. מה שזכרתי זה שזה הקושי הגדול וזה מה שאמרתי לו, ייעצתי לו לעשות את זה משני חלקים.

ש. כן, ומה היתה התגובה שלו?

ת. ואז הוא אמר לי, לא, אני רוצה את זה מחלק אחד. אז אמרתי לו, לא אצלי, אני מציע לך ללכת לCNC.

ש. מה זה CNC?

ת. CNC זה מחלקה ממוחשבת, שיש אפשרות לעשות שמה עם סכינים מאוד מיוחדות לעשות על המסך לעשות תוכנית, ואפשר לבצע את זה בצורה יותר פשוטה ויותר קלה, למרות שלתכנת CNC עולה הרבה מאוד כסף, אבל בגלל שהוא ביקש מעט חלקים, אז אמרתי לו תשמע, זה בטח יעלה לך יקר מאוד אבל תעשה את זה ב CNC, זהו.

ש. כשמסרת הודעה במשטרה, הוצגה לך תמונה של ת/16[דיסקיות המתכת שנתפסו ברכבו של בן מיכאל - ח’ב’], אתה רוצה לראות? זו התמונה שהוצגה לך?

ת. כן, זו התמונה,

עו"ד בן יצחק: גברתי, אני מבקשת להגיש.

כ.ה. בן עמי.  ת/129.

ש. לפי מה שאתה זוכר, מה הקשר בין התמונה שהוצגה, לבין מה שהוצג בפניך על ידי אותו בחור.

ת. רק הקונוס הפנימי, שאר האלמנטים שנמצאים בתמונה, לא זכרתי אותם.

ש. לא זכרת אותם,

ת. גם לא התייחסתי לאלמנטים האלה, לא זוכר הברגה חיצונית, אני לא זוכר חיספוס, חיספוס זה הצללים האלה שיש בחיצוני, זאת אומרת לא זוכר –

ש. לא זכרת –

ת. לא זוכר דבר כזה, לא זכרתי גם אותו רגע, גם היום אני לא זוכר את זה, אני לא זוכר הברגה בכלל, אני זוכר שציינתי בפניו, לא בפניו בפני האנשים שחקרו אותי, ששאלו אותי, שהם אמרו לי, אתה יודע מה זה, למה זה מתחבר, אמרתי אם יהיה בצד השני, זאת אומרת בצד של הקונוס יהיה הברגה, יהיה אפשר לחבר את זה, לאיזה שהוא מקום, לצינור, ל- כל דבר.

ש. כשדיברת עם אותו בחור, עלה ענין כלכלי, עלה הענין העסקי, מה דיברתם לגבי זה? לפי מה שאתה זוכר?

ת. אני זוכר שהצעתי לו מחיר, אמרתי לו תשמע, משני חלקים זה יעלה אצלי כמה מאות שקלים, אני לא זוכר בדיוק כמה, אני חושב שאמרתי בין 400 ל – 500 או 600 שקלים. זאת אומרת לפי מספר הכמות של החלקים שהוא אמר לי ואני לא זוכר מהי הכמות, לא היה מאות, אלא היה מספר מועט של חלקים, עשיתי חשבון אם כדאי להתעסק עם זה, בשני חלקים, ואמרתי לו זה יעלה לך בסביבות ארבע מאות, חמש מאות, שש מאות שקל, אני לא זוכר את הסכום. ברגע זה הסתיימה השיחה בינינו, הוא אמר לי – לא יודע אם הוא אמר לי תודה, אבל הוא הלך. זהו,

ש. כשחקרו אותך השוטרים, הם הציגו לך את ת/46, ... הציגו לך תמונות. אתה זוכר מה אמרת בקשר לאותן תמונות, מה היתה ההתייחסות?

ת. כן, שאני לא זוכר... אני זוכר בביטחון, אני יכול להגיד לך עכשיו, שזה לא אדם מבוגר, כי אנשים מבוגרים בדרך כלל אני מושיב ונותן להם כוס קפה או כוס תה, כך אני נוהג. ובחורים צעירים, לא שאני יש לי משהו נגדם, אני יודע שזה לפעמים הרבה בלבול מוח לפעמים, וגם אני לא מתלהב לעשות עבודות לאנשים פרטיים, אני עובד עם מפעלים בעיקר. אז זה לא היה אדם מבוגר, זה אני בטוח, אבל את הפנים, אני לא זוכר. את הגיל, אני יכול להעריך שזה היה בחור צעיר, אבל את הגיל אני לא יכול לדעת" (עמ' 2529 לפרו’, שו' 16 – 2532, שו' 8)

 

לגבי תיאורו של אותו בחור הוסיף העד פיזנטי כדלקמן:

 

"זה היה בחור צעיר, אני זוכר, זה לא היה בחור עם שער ארוך, היה לו שיער קצר, לגבי הגיל אני לא בטוח, זאת אומרת איך אני יכול להעריך גיל, אני לא יודע להעריך גיל. אבל זה היה בחור צעיר, לא בחור בן שבע עשרה שמונה להערכתי, אבל גם לא בחור בן חמישים. וזהו, לגבי גוון פנים, משהו כזה, אני לא יודע אם אני יכול לזכור.

ש. בקשר לתמונות שהוצגו לך, מה היתה התגובה שלך בקשר לוודאות הזיהוי, בתמונות שהוצגו לך?

ת. הציגו לי תמונות, הסתכלתי, אבל בגלל שלא זכרתי, לא ידעתי להגיד להם כן או לא, זאת אומרת הייתי מתלבט, אבל הסתכלתי טוב על התמונות, אמרתי אולי אני אזכור את הפנים שלו, כי בדרך כלל אני לא זוכר פנים, אני זוכר את המוצר. אז התלבטתי, כי אמרתי לעצמי אולי אני אפספס אותו ויהיה חבל. אבל לא הכרתי, פשוט לא קלטתי.

יכולתי לעבור על פניו ולא לשים לב, לא שמתי לב שאני מכיר מישהו מהאנשים שמה" (עמ' 2532, שו' 15 – עמ'2533, שו' 2 לפרו’).

 

כשנשאל פיזנטי לפשר אותו חלק שהוצג בפניו הסביר העד כי תחילה חשב שמדובר במכבר אטימה, המשמש לאיטום צינורות (עמ' 2533 לפרו’), אולם לאחר שראה את תמונת הדיסקיות ת/16 סבר כי ייתכן שמדובר בחלק המיועד לכלי נשק:

 

"אמרתי להם דבר כזה, אמרתי להם תשמעו, אחרי שהם הראו לי את התמונה, אמרתי להם התמונה שאתם מראים לי, מאוד דומה למה שאני ראיתי מהבחור הזה, אבל אם תצרפו לתמונה הזאת מה שמהצד השני, אמרו לי מה זאת אומרת? אמרתי לא רואים בתמונה מהצד השני הברגה, אז יהיה אפשר לחבר את זה, לקנה, לדוגמא לקנה של אקדח למשל, לקנה של רובה" (עמ' 2533 לפרו’, שו’ 24 – עמ' 2534, שו’ 3).

 

חקירתו הנגדית של העד לא שחקה את גרסתו. הוא עמד על כך שאי זיהוי אותו בחור בתמונות שהוצגו בפניו אין משמעו כי מי מבין המופיעים בתמונות לא היה אצלו, אלא שאינו זוכר את פניו (עמ' 2535 לפרו’). עוד הוסיף, כי ניתן היה לבצע את הייצור בחלק אחד גם בלי מחרטה ממוחשבת (CNC), אולם הדבר היה כרוך ב"כאב ראש גדול" (עמ' 2538 לפרו’, שו' 9).

 

בכר, שלא היה מושא העיקוב העיקרי של העוקבים המכונים 120 ו-531, לא נעקב מעבר לשעה 15.09 (ר' ת/121, הערה ז'), כאשר עד לשעה זו הוא נצפה נכנס למסגריה נוספת ששמה לא צוין, בין רח' פנקס לרח' הפלדה, שכנטען על-ידי המאשימה – טענה שלא נסתרה – היא המסגריה שהיתה אז בבעלות החרט אריה דימליך ז"ל (ר' ת/121, הערות ה-ו), וככל הנראה שם בוצעה ההברגה על קנה העוזי ת/15.

 

הנה כי כן יש בפנינו שתי עדויות אובייקטיביות הקושרות את בכר עם ענין הפנייה לחרטים לצורך הברגת "צינור" – קנה העוזי. עדויות המשתלבות עם האזנות הסתר, לפיהן נשלח בכר לאותם חרטים על-ידי טיירי, עם דבריו של נעים כי "חוץ מההשלמות יש שלם אחד שצריך להגיע" (שיחה 342), וכן עם עדותו של טיירי כי הוא שהפנה את בכר לחרטים אברהם אהרון, שמעון פיזנטי ואריה דיימליך ז"ל באזור התעשייה בנתניה. אף בכר אישר כי נהג להסתובב בין חרטים באזור התעשייה של נתניה, אם כי לדבריו מאחר שהסתובב במקומות כה רבים הוא לא זוכר את שמותיהם (ר' עמ' 4427 לפרו’). מכל אלו מתחייבת המסקנה כי בכר אמנם ניסה את מזלו אצל פיזנטי ביום 27.4.06 לצורך ביצוע ההברגה על ת/15.

 

כאן המקום לציין, כי בהתייחס למתאמים ת/16 נטען על ידי ההגנה – ואף הוגשה מטעמה חוות דעת המומחה ליאור נדיבי (נ/38) - כי אין הם משמשים בהכרח להרכבת משתיקי קול וכי יש בהם כדי לשמש לדברים רבים ושונים, וזאת בניגוד לחוות דעתו של המומחה מטעם התביעה, הווארד סילברווטר, כי מדובר בדיסקיות אופייניות להרכבת משתיקי קול וכי הדיסקית הס-1.2 מתאימה להברגה על קנה העוזי ת/14 (ר' ת/104, עמ2 סעיף 3-4 לפרק "בדיקות וממצאים").

 

כך נטען בחוות הדעת של נדיבי, כי "בדיסקית המתכת [ת/16, ח'ב'], הניתנת להברגה על קנה התמ"ק [תת-מקלע העוזי, ח'ב'] יש גם תבריג פנימי הנמצא בהמשך ישיר לקדח הקנה... תבריג כזה אינו אופייני לחלק של משתיק קול, היות והוא יהרס על-ידי הקליע שיעבור דרכו." (עמ' 2 לחוות הדעת, סעיף 5 לפרק הממצאים ועובדות). כן צויין בפרק המסקנות בחוות הדעת (עמ' 3), כדלקמן:

 

"1.       התבריג שעל קנה ה"עוזי", היה יכול להיעשות בעת היותו בשירות צה"ל.

2.         דיסקת המתכת, גם אם היא אופיינית לחלק אחורי של משתיק, איננה ייחודית למשתיק קול והיא יכולה לשמש כחלק אחורי של כל אמצעי האמור להיות מוברג על הקנה, כגון: מפצה רתע, סתרשף, רומה רימונים, מדוכה לזיקוקים וכדומה.

3.         התבריג הפנימי בדיסקה, הנמצא בהמשך קדח הקנה, מצביע על כך שלא אמורים להיירות ממנו קליעים. ייתכן והוא מיועד לירי זיקוק על-ידי תחמיש או להברגת מתאם לירי ח"ק.

4.         היות שהדיסקה איננה חלק תקני של אביזר, המיועד לתמ"ק "עוזי", אלא חלק מ"תוצרת עצמית" ומבלי לדעת לאיזה שימוש הועיד אותה היצרן שלה, ניתן להגדירה, לכל היותר, כ"אביזר לתמ"ק ה"עוזי" הנ"ל, שמטרתו אינה ידועה".

5.         את שתי הדיסקיות הנוספות, שרפ"ק סילברווטר לא הצליח להתאים לקנה ה"עוזי", לא ניתן אפילו להגדירן כאביזרים לנשק".

 עיון בחוות הדעת של המומחה נדיבי מעלה למעשה, כי את מסקנתו לפיה דיסקת המתכת המהווה חלק מפריטי ת/16 אינה חלק ממתאם למשתיק קול, ביסס המומחה על התבריג הפנימי הנמצא בדיסקה, שלטענתו אמור להיהרס בעת ירי דרכו. מחקירתו של נדיבי בבית המשפט עלה, כי מסקנה זו אינה נעוצה בניסוי ירי שנערך על ידו, או במסקנה מבוססת אחרת, אלא בסברתו כי המומחה מטעם המאשימה, הווארד סילברווטר, טען כך בעדותו (ר' עמ' 5271-5273 לפר'). משעומת נדיבי עם העובדה כי דבר כזה לא עלה מעדותו של סילברווטר, וכי ניתן להעביר קליע 9 מ"מ (ת/191) (המתאים לרובה העוזי שנתפס) בקלות דרך התבריג, טען נדיבי כי בשל התנועה הבליסטית ותנועת הנקיפה של הקליע מכל מקום הוא יפגע בתבריג בעת הירי (ר' עמ' 5274, 5290 לפר'). עם זאת הוא הודה, כי לא יהיה בכך כדי לפגוע בעצם הירי, שכן מדובר בסטייה של עשירית המילימטר או אף פחות מכך (ר' עמ' 5276 לפר').

 

כן עלה מעדותו, כי הגם שהמתאמים יכולים להתאים למיני אביזרים שונים לנשק, במסגרת עבודתו הוא לא נתקל באביזרים שיכולים להתברג על דיסקה כזו (ר' עמ' 5283 לפר'):

 

"ש. הבנתי. אבל השאלה שלי היתה אחרת, השאלה שלי היתה האם אתה בניסיונך כאיש מעבדת נשק כמומחה נשק, נתקלת באביזרים כלשהם שמתאימים למתאם כזה?

ת. לא".

 

מהמורם לעיל עולה, כי המאשימה הרימה את נטל ההוכחה כי אף המתאמים ת/16 מהווים אביזרים לנשק, וכי יש בדיסקה הס-1.2 כדי לשמש אף מתאם להברגת משתיק קול. לכך מתווספת העובדה, כי כפי שציינתי לעיל, המתאמים מתאימים לחלקם של משתיקי הקול "תוצרת הבית" שנתפסו בביתו של לביא גואטה ושלגבי השימוש בהם ההגנה אינה חלוקה עם המאשימה והנאשם טיירי אף אישר הדבר במפורש בעדותו.

 

הרשעה על סמך ראיות נסיבתיות

 

36.       לבד מעדותו של עד המדינה בענין מסירת הנשק וחלקיו מבכר לבן מיכאל, כמו גם תפישתם בפועל, מבוסס תיק זה בעיקר על ראיות נסיבתיות, שהמרכזיות בהן הן האזנות הסתר שבוצעו לחלק מהנאשמים בתקופה שמיום 15.4.06 ועד 21.5.06, כשגם פלטי שיחות נכנסות ויוצאות ואיכונים, המעקבים, ועדויות החרטים מצטרפות למארג הנסיבתי.

 

בניגוד לראיה ישירה, המוכיחה עובדה מסוימת במישרין, הראיה הנסיבתית פועלת בעקיפין – היא מוכיחה במישרין קיומה של נסיבה, המשמשת בסיס לקביעת קיומה של עובדה, באמצעות הסקת מסקנות שבהגיון ובניסיון החיים (ע"פ 1888/02 מדינת ישראל נ' מקדאד, פ"ד נו (5) 221, 227 (2002); ע"פ 411/84 מדינת ישראל נ' לביב, פ"ד לט(1) 293, 302 (1985), להלן: "ענין לביב"; ועוד).

 

עוד נקבע כי:

 

"כאשר מדובר במיקבץ של ראיות נסיבתיות עם ראיות רגילות, אין לבדוק את כוחה הראייתי של כל ראיה נסיבתית בנפרד ובאורח עצמאי אלא לאור הראיות האחרות הסובבות אותה. לא אחת מתגבשת חד-משמעותה של המסקנה המפלילה מכוח המיקבץ כולו, כאשר כל ראיה בנפרד חסרה כוח זה. אשר-על- כן, יכול שראיה נסיבתית כשלעצמה, באורח נפרד, לא תוכל לבסס מסקנה חד-משמעית לחובת הנאשם, אך עדיין כוחה עמה להצטרף לראיה אחרת ויחד עמה להכריע את הכף לחובת הנאשם" (ענין לביב, שם, בעמ' 303).

 

גם כאשר הראיות שבידי המאשימה הן נסיבתיות ועל בית המשפט להכריע הדין על פיהן, הדבר אינו בלתי אפשרי:

 

”...כוחן של ראיות נסיבתיות אינו נופל ממשקלן של ראיות ישירות, ואלו כאלו עשויות לבסס כדבעי הרשעה בפלילים. אלא שלהבדיל מראיות רגילות, כוחן של הראיות הנסיבתיות בא להן לא רק על ידי מבחן 'איכותי' בו השופט בודק את הראיה לגופה, אלא גם לאור כמותן, צירופן זו לזו ובחינתן כמקשה אחת... הסקת מסקנות על יסודה של מערכת ראיות נסיבתיות מושתתת על ההגיון הבריא, נסיון החיים והשכל הישר… " (ר' ע"פ 2132/04, 2404/04 קייס נ' מדינת ישראל, סעיף 23 לפסק דינו של כב' השופט א' א' לוי (טרם פורסם, 28.5.2007), להלן: "ענין קייס").

 

רק כאשר המסקנה המפלילה המוסקת מן הראיות הנסיבתיות גוברת באופן ברור והחלטי על כל תזה חלופית אחרת – שאינה רחוקה ודמיונית - ניתן לומר שהיא הוכחה מעל לספק סביר:

 

"בשלב שלישי [לאחר בחינת הראיות כל אחת לגופה ובחינת מכלול  הראיות- ח’ב’] מועבר הנטל אל הנאשם לספק הסבר העשוי לשלול את ההנחה המפלילה העומדת נגדו. הסבר חלופי למערכת הראיות הנסיבתיות, העשוי להותיר ספק סביר ביחס להנחת ההפללה של הנאשם, די בו כדי לזכותו. בית-המשפט מניח זו מול זו את התזה המפלילה של התביעה מול האנטי-תזה של ההגנה ובוחן אם מכלול הראיות הנסיבתיות שולל מעבר לכל ספק סביר את גירסתו והסברו של הנאשם" (ע"פ 6167/99 בן שלוש נ' מדינת ישראל, פ"ד נז (6) 577, 587             (2003)).

 

37.       בחינת הראיות הנסיבתיות והישירות עליהן עמדתי לעיל, לאור המתווה בפסיקה לענין ראיות נסיבתיות, יש בה כדי להקים "תזה מפלילה" המסבכת את הנאשמים, כל אחד כחלקו, בביצוע העבירות המיוחסות להם (או אחרות, כפי שיפורט להלן): מכלול הראיות מוביל למסקנה (לכאורית) לפיה באמצע חודש אפריל שנת 2006 קשרו הנאשמים נעים, יהודה אריש ואלמוג (נאשמים 2-4) קשר לרכוש רובה מסוג עוזי, עם מחסנית ודיסקיות מתכת (להלן: "הנשק"), מהנאשמים בכר, טיירי ואלחנטי (נ' 7-9). במסגרת הקשר שוחחו הנאשמים 2-4, איש כחלקו, עם הנאשמים 7-9 ועם הנאשם 6, על מנת לזרז את אספקת הנשק. ביום 26.4.06 קיבל טיירי שלושה מתאמים – ת/16 – מהחרט אריה דיימליך ז"ל, וביום 27.4.06 ביצע בכר את ההברגה לקנה העוזי ת/15. בהוראת נעים נסע בן מיכאל לנתניה כדי לקבל הנשק מידי בכר ולהביאו לירושלים. כאמור, רכבו של בן מיכאל נעצר בכניסה לירושלים ועסקת הנשק לא צלחה.

 

תזה זו מקבלת משנה תוקף נוכח העובדה, כי לאחר מעצרו של בן מיכאל פסקו לחלוטין השיחות אודות אותה עסקה, כפי שפורטו בפרק: האזנות הסתר. עובדה המובילה למסקנה כי הנשק שנתפס באותו יום, והועבר מהנאשם בכר עבור נעים – באמצעות בן מיכאל – היה נשוא העסקה. לכך מתווספת העובדה, כי מרבית הנאשמים מאשרים את מתווה העסקה כדלעיל – אם כי לשיטתם נשוא העסקה אינו נשק, אלא רולטה ו/או צ'קים הקשורים למעשה מרמה כלל ארצי ויתכן שאף בינלאומי. גרסה שתבדק לגופה בפרק: גרסאות הנאשמים.

 

מסקנה זו בענין מעורבותם של הנאשמים כדלעיל, אינה סוף הדרך: כל שיש בה הוא להעביר הנטל לכתפי הנאשמים להציע תרחיש חלופי וסביר למערכת המפלילה שקמה נגדם. להלן אבדוק גרסת כל נאשם ונאשם בנפרד, ואבחן האם בנסיבות הענין יש בה כדי להוות אותה אנטי תזה נדרשת לתזה שביססה המאשימה.

 

גרסאות ההגנה

 

38.       בטרם אפנה לבחינת גרסאות הנאשמים בהתייחס לכל נאשם בנפרד, מן הראוי ליתן מעט מילות רקע אודות התנהלות הנאשמים במשטרה, התנהלות ההגנה בבית המשפט, ואופן מסירת העדות על ידי הנאשמים:

 

כל הנאשמים נחקרו במשטרה בגין חשדות לסחר באמצעי לחימה וקשירת קשר לסחר בנשק. חלקם נחקרו אף בחשדות אחרים, שאינם נשוא התיק דנן. למרבית הנאשמים – אם לא לכולם – הושמעו הקלטות מהשיחות נשוא ההאזנות. דא עקא, אף לא אחד מהנאשמים מסר גרסה פוזיטיבית בהתייחס לחשדות נגדו (מלבד הנאשם טיירי תבל שהודה בשלב כלשהו בעובדות נשוא האישום השני, עליו הורשע כאמור): חלק מהנאשמים שמרו על שתיקה מתחילת חקירתם, חלקם בחרו לענות על שאלות שאינן נוגעות לחומר החקירה, וחלקם בחרו להתנצח עם החוקרים או להשיב תשובות שככל הנראה נתפסו בעיניהם כמבדרות.

אף בבית המשפט בחרו הנאשמים למלא פיהם מים עד לתחילת פרשת ההגנה: מלבד הנאשם בן מיכאל, שמסר תשובה כתובה לכתב האישום, עליה עמדתי לעיל, אף לא אחד מהנאשמים עשה כן, וכולם כפרו כפירה כללית ומוחלטת בעובדות האישומים נגדם. תחילתה של גרסה – עד כמה שניתן לכנותה ככזו – נשמעה מפיו של בא-כוח הנאשם אלמוג, עו"ד דרעי, שטען לקונית בתחילת ישיבת ההוכחות, ואף זאת במסגרת התנגדות לשאלות שהופנו למי מהעדים, כי ההגנה טוענת שהשיחות עוסקות בנושאים כלכליים ולא בנושאים פליליים. עם זאת, מלבד העובדה כי אין בכך משום הקמת גרסה פוזיטיבית, הטענה אף אינה נכונה, שכן מרבית הנאשמים (מלבד אלי אריש ובן מיכאל) טענו בעדותם לפרשנות "פלילית" אחרת לשיחות: בין אם הן מתייחסות לעסקת הרולטה ובין אם לעסקת מרמה אחרת או לשתי העסקאות גם יחד.

 

מלבד האמור, גילו הסנגורים התנגדות להגשת ראיות רבות מצד המאשימה (האזנות הסתר, פלטי האיכון, דו"חות אנשי העיקוב ועוד), וטענו ארוכות כנגד קבילותן, משקלן ומהימנותן. עם זאת, משהוגשו המוצגים, והגיע תורם של הנאשמים לעלות על דוכן העדים, מסרו הנאשמים גרסה המתיישבת כמעט לחלוטין עם ראיות התביעה, אך מבלי להפליל עצמם בעובדות כתב האישום.

 

39.       אי מסירת גרסה - הן במשטרה והן בבית המשפט – היא מזכויותיו הדיוניות של נאשם. הרציונל בבסיסה נעוץ בין היתר בתפיסה, כי בין הנאשם למאשימה פערי כוחות אינהרנטיים הפועלים לטובת האחרונה, ועל כן, בעוד שלנאשם הזכות להיות מודע לכל חומר החקירה שנאסף בעניינו, למאשימה – וכפועל יוצא לבית המשפט - אין הזכות לדעת מהו, למעשה, קו ההגנה אשר לנאשם.

 

אולם, ככל זכות, זהו שטר ושוברו בצידו, שכן לאי מסירת גרסה קיים "מחיר ראייתי", עליו עמדה הפסיקה פעמים רבות:

 

"אכן, עומדת לו לחשוד זכות שתיקה מוחלטת בשלב החקירה וזכות בחירת קו ההגנה במהלך הדיון במשפטו; ואין הדעת סובלת שעשיית שימוש בזכות השתיקה או בזכות בחירתו של קו ההגנה, יהיו לו - כשלעצמם - לרועץ.

ברם, לעשיית שימוש בזכות השתיקה על ידי חשוד ישנו "מחיר" טבעי מן ההיבט הראייתי. חשוד הבוחר בשתיקה גורם לכך, שהראיות העומדות לחובתו נותרות ללא "משקל שכנגד"; ובכך מתחזק, מטבע הדברים, כוחן הלכאורי של אותן ראיות והדבר יכביד עליו כאשר יעלה את גירסתו בעדותו במהלך הדיון. הוא הדין בכבישת גירסה מצידו של נאשם עד לאחר סיום פרשת התביעה, מטעמים הנעוצים בבחירת קו הגנה: כאשר גירסה זו מכוונת להשמטת הבסיס מתחת לקיומה של עובדה חיונית שהתביעה הביאה ראיות להוכחתה, מקימה השהיית החשיפה, מטבע הדברים, בסיס לחשש, שמא כבישת הגירסה עד לאותו שלב נועדה ל"התאמתה" - אם לא למעלה מזה - לראיות שהובאו מטעם התביעה, ול"הכשלה" מלכתחילה של האפשרות לבדוק את אמיתותה על ידי הצגתה בפני עדי התביעה.

ה"השלכות" האמורות שיש לשתיקת חשוד במהלך החקירה ולהשהיית חשיפה של גירסת נאשם עד לאחר תום פרשת התביעה כענין שבטקטיקה, הינן השלכות הצומחות בדרך הטבע מהתנהגותו של הנאשם; ואין בהן, על כן, כדי לפגוע או לכרסם בזכויות הבסיסיות, לשתוק במהלך חקירתו כחשוד ולבחור בקו ההגנה הנראה לו במשפטו. ההשלכות האמורות, מהוות תופעות לוואי, המלוות, מטבע הדברים, את עשיית השימוש בזכויות הנ"ל; ויש לראותן כ"סיכונים" הנעוצים בטבע האנושי, ובתור שכאלה לא ניתן להימנע מהשלכותיהם.

על רקע זה, כאשר מתבקש יישומו של כלל "העדות הכבושה" לגבי נאשם, עומד בבסיס החשד המתוח על מהימנות הגירסה הכבושה, החשש הטבעי שהכבישה נועדה להתאמת הגירסה הכבושה לראיות התביעה ולסיכול האפשרות לבחון את מהימנותה, על ידי חקירתם של העדים שהעידו לפני חשיפתה. אשר על כן, גם נאשם הכובש את גרסתו חייב ליתן הסבר סביר ואמין בדבר הטעם לכבישתה של הגירסה; ובמקום שלא ניתן טעם כזה, נושאת הגירסה המאוחרת תווית של חשד, שמא היא כוזבת. תווית כזו טעונה הסרה; וכל עוד לא הוסרה הריהי מעיבה על אמינותה של הגירסה" (ע"פ 5730/96 - גרציאני נ' מדינת ישראל, תק-על 98(2) 843 , 850       (1998), ור' גם ע"פ 395/06 חליסטוב נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(4) 1625, 1629 (2006)).

 

40.       ההסבר לאי מסירת הגרסה לו טענו מרבית הנאשמים בעדותם היה, כי הם לא היו מודעים לאפשרות מסירת גרסה פוזיטיבית בשלב ההקראה, או כי עורכי הדין שלהם הנחו אותם לכפור כפירה כללית, בין אם משום שעסקינן בתיק מרובה נאשמים ובין מסיבות אחרות.

 

מהפסיקה עולה, כי הסברים אלו, כשלעצמם, אין בהם להציל את הגרסאות שנשמעו בסופו של יום ממעמד של גרסאות כבושות, על כל המשתמע מכך:

כך, בע"פ 15/78 ביבס נ' מדינת ישראל, פ"ד לב(3) 64, 82 (1979) (להלן: "עניין ביבס") נאמר בענין טענה ממין זה: "אין אני סבור כי ניתן לראות הסבר כאמור [עצה משפטית לשמור על זכות השתיקה - ח’ב’] להעדרו של הסבר כלשהו כמניח את הדעת: העדר התגובה משאיר, בין היתר, פתח פרוץ לפירושים אך עיקרו של דבר, אין בית-המשפט יכול להיכנס לנבכי שיטת ההגנה ולבחון אם זוהי החלטה שרירותית של הסניגור או שמא בחר הסניגור בדרך זו מכיון שלא היה נכון לתת ידו לפריסתן לפני בית-המשפט של טענות מסויימות, כי שהוצגו לפניו על-ידי הנאשם".

 

אף בע"פ 3575/99 דרעי נ' מדינת ישראל, תק-על 2000(2), 2248, 2271 (2000) (להלן: "עניין דרעי") נאמרו דברים דומים, אם כי בהתייחס לאי מסירת הגרסה במסגרת החקירה המשטרתית; כאשר הרציונל דומה:

 

"הסבריו של דרעי לגבי הנסיבות שבגדרן הפעיל את זכות השתיקה ולאחר מכן את זכות הדיבור - שעליהם חזרו סניגוריו - לא היו מקובלים על בית המשפט המחוזי, ואנו לא מצאנו יסוד להתערב במסקנותיו. כפי שעולה מן המובאות אותן הזכרנו, הרי שבמשך כל התקופה הרלוונטית, היה לדרעי ליווי משפטי צמוד של פרקליטים מן המעלה הראשונה. אלה המליצו לפניו - והוא קיבל את המלצתם - שלא למסור דבר בחקירתו, ועשה כן תוך מודעות מלאה למשמעות העמדה שבחר לנקוט ולתוצאותיה האפשריות מבחינה משפטית".

 

אין באמור כדי לייתר, כמובן, בחינת כל גרסה לגופה, אולם ככל שלא ניתן הסבר אחר לשתיקת הנאשמים, עולות הגרסאות כדי גרסאות כבושות שמשקלן – פחוּת.

41.       משעלו הנאשמים לדוכן העדים הם מסרו גרסאות שונות לשיחות המיוחסות להם, אף שמרבית הגרסאות לא היו קוהרנטיות ואף אחת מהן לא העמידה גרסה סדורה. עוד יש לומר, כי משהועלתה גרסה על-ידי אחד הנאשמים, היא "אומצה" על-ידי אלו שהעידו אחריו, שלא אחת פסחו בין הגרסאות שהועלו על-ידי קודמיהם, עד כי התשובות שניתנו היו חסרות משמעות, ובלתי מתקבלות על הדעת.

 

            עם זאת ניתן לכאורה לאבחן חמש "גרסאות" שונות מעדויות הנאשמים: גרסת הרולטה, גרסת השיק הגדול או העסקה הגדולה, הגרסה המשולבת, גרסת פריטת השיקים ה"כשרים" של אלי אריש, וגרסת פריטת השיקים "הכשרים" של בן מיכאל.

 

גרסת הרולטה

42.       גרסת הרולטה הועלתה על-ידי יהודה, אריש שהיה הנאשם הראשון שעלה לדוכן העדים, והיוותה למעשה גרסת ההגנה הראשונה. על-פי גרסה זו עניינן של השיחות אליהן הפנתה המאשימה (להלן: גם "השיחות המפלילות" או "השיחות") הינו הרולטה. במסגרת אותה עסקה, כנטען, היו הנאשמים נעים ויהודה אריש אמורים לקבל מהנאשמים בכר ואלחנטי, בסיועם של טיירי, אלמוג ובכר, רולטה. אותה רולטה נשוא העסקה הנטענת, אינה רולטה רגילה אשר יד המזל שולטת בה, אלא רולטה שהוסף לה על ידי הנאשם בכר מנגנון חשמלי-מגנטי, אשר באמצעותו ובאמצעות שלט רחוק ניתן לשלוט בתוצאות ההימור: קרי, במקום נפילת הכדור.

 

משעלה אלחנטי להעיד (אם כי בהתייחס לגרסה המשולבת, אודותיה אפרט בהמשך) הגיש לבית המשפט רולטה, שלטענתו – שלא נסתרה על ידי מי מהנאשמים שטען למעורבות בעסקה – היא היא הרולטה נשוא העסקה דנן.

בחינת הרולטה שהוגשה כאמור מעלה הממצאים כדלקמן: המדובר במוצג עגול, עשוי חלקו מעץ וחלקו ממתכת, קוטרו כששים סנטימטרים ומשקלו כבד. צורתו שקערורית, ובתוכה גלגל ועליו שלושים ושבעה מספרים בצבעים שונים  מ-0 ועד ל-36, כאשר בין מספר למספר קיימת מחיצה עשויה מתכת. לגלגל מחובר צינור, אשר סיבובו גורם לסיבוב הגלגל האמור. בקצהו של הצינור גולת מתכת רחבה המאפשרת את סיבובו. קוטרו של הצינור הוא בין שניים לשלושה סנטימטרים, כאשר בצידו העליון קיימת הברגה המאפשרת הברגת גולת המתכת עליו. פירוק הגלגל המחובר לצינור מגלה צינור נוסף, בקוטר קטן יותר, בעל מכסה מתפרק.

 

יוער, כי באחד מחלקי העץ של הרולטה  - המונח על גלגל המספרים - נחפרה מגרעת, ובה הודבקו ארבע סוללות שחוברו למתג באמצעות כמה חוטי חשמל (ר' גם עמ' 4533-4534 לפרו').

 

כפי שיפורט בהרחבה בהמשך, מלבד העובדה כי מרבית הנאשמים הטוענים למעורבות בעסקה זו לא מסרו אודותיה גרסה מלאה וקוהרנטית, בין עדויות הנאשמים עולות סתירות, חלקן שוליות אך חלקן הגדול מתייחס לפרטים מהותיים בעסקה:

 

כך טענו נעים ויהודה אריש, כי היו אמורים לשכור את הרולטה מבכר ואלחנטי. דא עקא, מעדויותם האחרונים עולה כי המדובר בעסקת מכר דווקא, כאשר רק בחקירתו החוזרת השיב אלחנטי כי ייתכן שמדובר בשכירות וייתכן שבמכר, וכי הוא לא היה מעורה בפרטי העסקה, אלא בכר (ר' עמ' 4768 לפרו’). ברם, כאמור, טען כי מדובר היה בעסקת מכר.

 

אף באשר לסוגית התשלום עבור הרולטה לא היו הנאשמים שטענו למעורבות בעסקה תמימי-דעים: בעוד שיהודה אריש טען כי היה אמור לשלם 50,000 ש"ח עבור שכירות הרולטה, טענו נעים ואלמוג כי המחיר עמד על 20,000 ₪ דווקא. לעומתם העיד אלחנטי כי עבור חלקו היה צריך לקבל 100$, ובהמשך עדותו עלה ל-600$ ואח"כ סרב לומר כמה בסך-הכל היה צריך לקבל, ואילו בכר סרב בכלל לענות על שאלה זו.

 

בנוסף, בעוד שנעים טען כי הכסף הוחזר, ומשכך אין עוד טרוניות לאחר יום 27.4.06, הדבר נשלל מפורשות על ידי יהודה אריש, שטען כי לא קבל את כספו וכי העדר הטרוניות אחרי מועד זה נבע מהעובדה כי חג הפסח בו היו אמורים להתקיים ההימורים באמצעות הרולטה חלף עבר לו, ואילו בכר, שקיבל את הכסף עבור הרולטה, טען כי רק חלק מהכסף הוחזר, שכן בניית הרולטה היתה כרוכה בהוצאות כלשהן.

 

גם ביחס לזהות המעורבים בעסקה לא היו העדויות אחידות: כך, לדוגמה, טען יהודה אריש כי טיירי לא היה מעורב בעסקת הרולטה, בעוד שיתר הנאשמים שהעידו אודות העסקה טענו למעורבותו של האחרון. אף אבוטבול, שלדידם של חלק מהנאשמים היה מעורב בעסקה, הכחיש מעורבות בתוקף. עם זאת, סתירות אלו ניתן להסביר בסברה שהועלתה כי לא כל המעורבים בעסקה היו מודעים זה לזה.

 

סתירות נוספות עלו מתיאור הנאשמים את הרולטה ומדבריהם אודות מחירה ועלותה, אם כי לסתירות אלו משקל נמוך בהתחשב בשוני בחלקו של כל אחד מהנאשמים בעסקה.

 

אולם, הפרכה המהותית והעיקרית בגרסה נובעת מהעובדה, כי כעולה מהעדויות, אף לא אחד מבין "ספקי הרולטה" – בכר, אלחנטי או טיירי, ידע לתת הסבר באשר לאופן עבודתה ומהות הפטנט שלכאורה הורכב בה, ענין עליו יורחב במסגרת סקירת עדותו של בכר, שלטענת כל הנאשמים ואף מעדותו עולה, כי הוא "בעל הפטנט" האמור. באמור לעיל יש כדי לאיין את גרסת הרולטה, שבבסיסה הטענה כי ביכולתו של בכר – לבדו או בסיועם של אחרים – לבנות רולטה "מתוחכמת".

 

זאת ועוד, אף לא אחד מהנאשמים שטען לגרסה זו – בין כגרסה עצמאית ובין כחלק מהגרסה המשולבת – הצליח לנתק את שליחותו של בן מיכאל לצורך הבאת הנשק, מהשיחות שלטענתם עוסקות ברולטה. משכך, והגם כי ייתכן שהשיחות נשוא ההאזנות כשהן לעצמן יכולות להתיישב עם גרסת הרולטה – קיומן של ראיות אחרות – ובכללן תפיסת הנשק וביקוריו של בכר אצל החרטים – שוללות אותה לחלוטין.

 

עוד יוער, כי על אף שאין חולק מבין הנאשמים המעורבים בעסקה כי הרולטה לא סופקה לנעים ויהודה אריש בסופו של יום, לא ניתן הסבר משכנע לעובדה כי לאחר יום 27.4.06 – יום תפיסת הנשק – פסקו לחלוטין השיחות במתווה שנסקר לעיל.

 

גרסת "השיק הגדול" או "העסקה הגדולה"

43.       היחידי שטען לגרסה זו היה אסי אבוטבול, שכן כל יתר הנאשמים (נעים, אלמוג, אלחנטי ובכר) טענו כי העסקה הגדולה התקיימה במקביל לעסקת הרולטה, דבר שכפי שיפורט להלן נשלל מכל וכל על ידי אבוטבול. על הקשיים בגרסה אעמוד להלן, בבחינתה במסגרת הגרסה המשולבת.

 

הגרסה המשולבת

44.       גרסה זו עלתה לראשונה במסגרת עדותו של נעים, שהיה הנאשם השני שעלה לדוכן העדים, ואחריו החרו החזיקו בה גם אלמוג, אלחנטי ובכר, שעלו לדוכן העדים בסדר זה. על פי גרסה זו, במקביל לעסקת הרולטה כפי שפורטה לעיל, התקיימה בין אותם צדדים (למעט יהודה אריש) עסקה נוספת, והיא עסקת "השיק הגדול" – או "העסקה הגדולה".

 

בחינת עדויות הנאשמים בנושא מעלה, כי אף לא אחד מהנאשמים שטענו לגרסה זו – בין באופן עצמאי ובין במשולב עם גרסת הרולטה - מסר גרסה מלאה או מסודרת, אף לאחר שהובטח להם כי הדברים לא ישמשו נגדם בכל הליך אחר; וכל שניתן היה תשובות חלקיות בהתייחס לשיחות אלו ואחרות, אשר צירופן גם יחד, ולעתים אף צירוף תשובות של כמה נאשמים, העלה לכאורה כי במסגרת העסקה נעים ואחרים קיבלו או שהיו זכאים לקבל שיק או שיקים בסכום גדול ממקורות לא ידועים, כי בהשגת כספים אלו היו מעורות קבוצות עברייניות מכל רחבי הארץ, וכי הכספים הושגו על ידי עבירות מרמה באמצעות מחשב, וייתכן שהגיעו אף מחוץ לישראל. עוד עולה, כי השיק הגדול נפרט לשיקים קטנים על ידי גורמים עלומים, וכי במסגרת פריטת אותם שיקים נדרש נעים ואחרים לסיועם, בין היתר, של אלחנטי, בכר ואבוטבול.

 

כאמור, הגרסה האמורה לא נמסרה בשלמותה על ידי כל הנאשמים, שכן המכנה המשותף היחיד שעלה מכלל העדויות בנושא הוא המתווה הכללי של עסקה במסגרתה התקבלו שיק או שיקים על סכום של כמה מיליוני שקלים, שהושגו במרמה ונתקלו בקשיי פריטה שהובילו למעורבותם של בכר, אבוטבול ואלחנטי. לבד מהאמור, הוסיף כל נאשם נופך משלו בעת שעלה על דוכן העדים, עד ליצירת הגרסה האמורה לעיל.

 

מלבד החסרים, התמיהות ואי הבהירות בגרסה, סרבו הנאשמים ליתן ראיה כלשהי – חפצית או אחרת – לתמיכה בגרסה הנטענת, או להביא לעדות מי מבין המעורבים בעסקה לשיטתם, שאינם נאשמים בתיק דנן. זאת, אף שמטבע העסקה כפי שתוארה, נדרש היה שובל של ניירת ללוות את פריטת השיקים, שאמורים היו בסופו של יום להיות מופקדים בחשבונות בנק כלשהם על מנת לקבל תמורתם, ואף שנעים הצהיר באופן פוזיטיבי כי בידיו ראיות כאמור – הוא סרב להגישן לבית המשפט עד שלא תינתן חסינות מלאה של כל הנוגעים בדבר מפני העמדה לדין.

 

ככלל, בחינת גרסה לצורך קביעת היתכנותה ומהימנותה, מחייבת קיום חקירה נגדית אפקטיבית, כאשר הימנעות מלהשיב לשאלות במסגרת החקירה הנגדית משמיטה למעשה את משקלה של העדות שנמסרה בחקירה הראשית (ר' על הראיות, חלק שלישי 1704). דברים אלו נכונים שבעתיים כאשר גם הגרסה שנמסרה בחקירה ראשית אינה מלאה או מפורטת דיה כדי לאפשר בחינתה הן באופן פנימי והן אל מול יתר הראיות בנושא.

בדומה לגרסת הרולטה, אף בהתייחס לגרסת השיק הגדול לא ניתן הסבר ממשי לעובדה כי השיחות אודות העסקה פסקו עם מסירת הנשק.

 

לבד מהקשיים בהתייחס לכל גרסה כשלעצמה, קיים קושי נוסף בטענה לפיה במשך אותו פרק זמן התקיימו שתי עסקאות, בין אותם גורמים עיקריים, עליהן דובר באותם מונחים, שסבלו מאותם קשיים עיקריים – כאשר שתי העסקאות הן בעלות מאפיינים שונים לחלוטין.

 

קושי נוסף עולה מהעובדה, כי לעתים נדירות מסרו שני משוחחים גרסה זהה בהתייחס לשיחה זו או אחרת, יתר על כן, - לעיתים אף אותו נאשם מסר גרסאות סותרות ביחס לאותה שיחה בין שלבי עדותו.

 

גרסאות השיקים הכשרים

45.       בן מיכאל ואלי אריש טענו, כל אחד בתורו, כי השיחות והראיות נגדו מתייחסות לפריטת שיקים כשרים שאין להם כל נגיעה לעסקאות הרולטה או השיק הגדול. מאחר ומדובר בגרסאות המיוחדות לכל נאשם מנאשמים אלו, הן יובאו במסגרת סקירת גרסותיהם, להלן.

 

לאחר שעמדתי על הקשיים הכלליים העולים מגרסאות הנאשמים, אעבור לבחינת גרסתו של כל נאשם, לגופה:

 

נאשם 1 - אליהו אריש

 

46.       בהודעתו הראשונה במשטרה (ת/31, מיום 21.5.06) כפר אליהו אריש בכל המיוחס לו ובכל קשר לנשק. הוא הודה כי הוא מכיר את נעים, אף כי לדבריו הקשר ביניהם הינו ידידותי בלבד. עוד אישר כי הוא מכיר את אבוטבול ואת בן מיכאל  – אם כי באופן שטחי. כמו-כן הוא שלל באופן פוזיטיבי היכרות עם טיירי. בהודעתו השניה, שנמסרה יום לאחר מכן (ת/32), אישר אלי אריש בתשובה לשאלות החוקרים, כי היה בנתניה בחודשים הסמוכים למועד מתן ההודעה כדי לבקר את אחיו יהודה אריש, וכי לא זכור לו שנפגש עם גורמים אחרים במקום (שם, ג' 1 שו’ 7-ג' 2 שו’ 21). לשאלות החוקרים אודות היכרותו עם בכר ואלחנטי סרב לענות, ולשאלות אם הוא מסוכסך עם אנשים כלשהם או אם היו לו קשרים עסקיים כלשהם עם מאן דהוא בעיר נתניה, השיב כי הדבר לא זכור לו (ג' 2 שו’ 29-36).

 

בהודעות מיום 23.5.06 (ת/43-ת/44) סרב אריש לענות על מרבית השאלות שהופנו אליו או לתת הסבר כלשהו לשיחות שהושמעו לו, בהן הוא הדובר. כמו-כן סרב להשיב לשאלות שהופנו אליו בענין עסקיו, בטענה כי "המשטרה הם האחרונים שידעו את עסקי. כל עסקי הם חוקיים בלבד ועד היום כל עסק שהמשטרה ידעה יש לי הוכחות חותכות שהלכו לשותפים והכריחו אותם להתלונן עלי" (ת/44 ג' 2 שו’ 28-ג' 3 שו’ 2). גם בהודעה ת/45 לא מסר גרסה כלשהי, בטענה כי השיחות שהושמעו לו אינן עוסקות בנשק ולכן הוא פטור מליתן גרסה בנוגע אליהן. כשנשאל לגבי ה"סרטים" עליהם דיבר עם גבי אברהמי, השיב כי אינו זוכר במה מדובר, וכי ייתכן שמדובר בסרטי DVD שלא רצה שילדיו יראו (שם, ג' 5 שו’ 8-20).

 

גם אלי אריש, כמו הנאשמים האחרים, כפר במיוחס לו בכתב האישום כפירה כללית, וסרב ליתן גרסה כלשהי, עד לשלב בו עלה לדוכן העדים. בחקירתו בבית המשפט אמר כי בשנים 2005-2006 היה שותף בחברה בשם "אור החסד בע"מ", שעיקר עיסוקה היה בגיוס חברים מקרב המגזר החרדי לקופת חולים מאוחדת (להלן: "החברה" ו"קופת חולים", בהתאמה). בחברה היו שני שותפים נוספים: נחמן בן-דוד, שהעיד בפני, ושותף נוסף בשם צדוק סונה. יוער, כי בתקנון החברה שהוגש על ידי אריש (נ/41) נרשם שמו של צדוק סונה כבעל המניות היחיד בחברה. עוד יוער כי לגבי אריש הוגשו תלושי משכורת - כעובד החברה, בסכומים שבין 3,000 ל-4,000 ש"ח לחודש (נ/40).

 

משנתבקש בחקירתו ליתן הסבר לשיחות שהיה צד להן, או לשיחות בהן הוזכר שמו, טען אריש כי רובן ככולן עוסקות בפריטת שיק אחד על סך 105,000 ₪ (או שלושה שיקים על-סך 35,000 ₪ כל-אחד), אותם קיבל במסגרת החברה. יש מקום לציין כי מקורם של השיקים לא הוברר: בעוד שבחקירתו הראשית טען אריש כי קיבל את השיקים מחברת "אור יצחק", ששימשה מעין חברת אם לחברה שבבעלותו (עמ' 3907 לפרו'), בחקירתו הנגדית נטען על-ידו כי קיבל את השיקים ישירות מקופת החולים דווקא:

"ש. מה מקור הצ'ק הזה?

ת. מה זאת אומרת מה,

ש. מה מקור הצ'ק הזה?

ת. עבודה שלי,

ש. איזה עבודה?

ת. שיווק קופת חולים מאוחדת. הייתי מביא לקוחות לקופת חולים מאוחדת.

ש. ואת הצ'ק הזה קיבלת מקופת חולים מאוחדת?

ת. כן. כן." (ר' עמ' 3960; כמו-כן ר' עמ' 3982 לפרו').

 

מכל מקום, לשיטתו, מאחר וחשבון החברה היה ביתרת חובה והוא רצה לכסות את חובותיו לספקים, הוא העביר את השיקים אל אחיו יהודה אריש, על מנת שיפרוט אותם באמצעות גורמים בנתניה, ויביא תמורתם במזומן. עוד לטענתו מלבד תמורת השיק הראשון, שלא היה מעותד, לא קיבל את תמורת שני השיקים האחרים במלואה, ולצורך זה הוא ערב את נעים ואלמוג, עמם היה בקשר חברי, על מנת לקבל את תמורת השיקים:

 

"אני הייתי מקבל צ'קים מאותה חברה חברת או[ר] יצחק, הייתי מקבל ממנה צ'קים, אז כל פעם הייתי צריך לפרוט את הצ'קים האלה, אז היה סיטואציה שקיבלתי צ'ק של מאה וחמש אלף שקל, שלושה צ'קים של מאה וחמש שלושים וחמש שלושים וחמש שלושים וחמש אלף שקל.

...

            אז כל העניין השלם והחלקים, היה לי שלושה צ'קים של שלושים וחמישה אלף כל צ'ק ואני הייתי צריך לפרוט אותם, החברה שלנו היתה קצת בקשיים, היינו צריכים לשלם משכורות, היינו צריכים לשלם רכבים, ביטוחים, זה דברים שאני יכול להוכיח שחור על גבי לבן, בלי שום פקפוק הכי קטן שיכול להיות.

            ואז רציתי לפרוט את הצ'קים האלה, וניסיתי בכמה מקומות לפרוט אותם והיה קשיים לכולם לפרוט אותם, אז פניתי לאח שלי יהודה שאמרתי לו אם הוא יכול לארגן לי מישהו שיפרוט, ... הוא אמר לי שהוא יכול לנסות לארגן לי פריטה לצ'קים.

            ואז למזלי הרע שלחתי את הצ'קים האלה לנתניה שיפרטו, ומשמה הגלגל היה ארוך. עד שקיבלתי את הכסף הנשמה לי יצאה, קיבלתי אותו, חילקו אותו לתשלומים גדולים...

...

ש. תודה. או.קי., תספר לנו בקשה איך התגלגל איך נוצר מצב ועם מי שהיה לך קשר בעניין אותן שלושת הצ'קים האלה.

ת. אני בעיקרון הייתי בקשר עם יהודה אח שלי ועם ערן אלמוג בנושא הצ'קים, כאילו יהודה הרבה פעמים היה עסוק, אז הייתי פונה לערן אלמוג בחלק מהמקרים, שיזרז, שיזרז את התהליך הזה שאני אקבל את הכסף.

ש. הבנתי. בסופו של דבר האם לגבי אותן שלושת צ'קים שעכשיו ציינת, איך קיבלת את התשלום אם קיבלת את התשלום בעבורם? בעבור אותם שלושת צ'קים?

ת. אני קיבלתי תשלום ראשון קיבלתי מזומן, ... הם חילקו לי אותם, הם חילקו לי אותם בעצמם לשלושה צ'קים של שבוע שבוע שבוע, מזומן שבוע ועוד שבוע ועוד שבוע, שבועיים.

            זה היה מה שסוכם. והם מורידים לי אחוזים לא זוכר בדיוק את האחוזים אבל אני מה שזכור לי, אם אני זוכר זה עשרה אחוז או תשעה אחוז בערך הם הורידו לי מהצ'קים האלה. וחילקו לי את זה מזומן אחד שלושים ושתיים אלף,

ש. כמה היית צריך לקבל,

ת. תשעים ושישה אלף שקל.

...

ש. בשלושה תשלומים?

ת. כן.

ש. טוב. תסביר לבית המשפט ולנו למה בכלל פנית לנתנייתים ולא הפקדת את הצ'ק הזה את אותן שלושה צ'קים שקיבלת מאותו גוף שאמרת שאתה עובד מולם,

ת. היה לנו קשיים מאוד רציניים בחברה, מאוד רציניים ולא יכולנו לפרוט את זה בבנק.

היה לנו סיבה מאוד רצינית שלא יכולנו לפרוט את זה בבנק, להעביר את זה דרכינו. ניסיתי בירושלים לפרוט את זה אצל כמה פרטנים, ולא היה להם כסף מזומן" (עמ' 3907, שו’ 10 – עמ' 3909, שו’ 14 לפרו').

 

בהתייחס למונחים "השלם", ה"חלקים" ו"ההשלמות" המופיעים בשיחות אליהן הפנתה המאשימה העיד אריש, כי הם מתייחסים לאותם סכומי כסף שהיה צריך לקבל תמורת השיקים, ואילו ה"סרטים" הנזכרים בשיחות הם לדבריו סרטי הפירוט של יתרת חשבונו אצל אותם פורטים עלומי-שם:

 

"ש. ... מה זה השלם אם מופיעה המילה שלם באחת מששת התמלילים שהוגשו לבית המשפט, מה הכוונה?

ת. תשלום של אלה, של כל הצ'ק כולו... שלושים ושתיים אלף שקל.

ש. יפה. אם מופיעה המילה חלקים, מה הכוונה?

ת. הם פרסו לי את זה לחלקים. חלק מהצ'קים הביאו לי בחלקים, אולי יש לי את הפרוטים עד עכשיו אצל הרואה חשבון, פרוטים של הצ'קים, איך הם חילקו לי אותם, פתאום היו שולחים לי חמשת אלפים שקל, מה נשאר יתרה, מה לא נשאר היו שולחים לי סרט של פרוט של היתרות מה נשאר, מה חסר מה לא חסר, חלקים, זה כל החלקים שהם חילקו לי את זה. חלק מהמסכת שעברתי שם"  (עמ' 3909, שו’ 17 – עמ'3910, שו’ 2 לפרו').

 

עוד העיד אלי אריש, כי על מנת לקבל את תמורת אותם שיקים היה נוסע לעתים לנתניה, לבדו או בלווית שותפיו. אם כי, לטענתו, לא בכל המקרים בהם אמר לנעים בשיחות הטלפון כי הוא נמצא בנתניה או שנסע לנתניה אכן היה שם, וכי אמר זאת רק כדי לעורר את רחמיו של נעים, על מנת שיתערב לטובתו אצל אותם פורטי שיקים מנתניה.

 

לשאלת בא-כוח המאשימה מדוע אם אכן אותם שיקים הם נשוא השיחות לא דובר עליהם בצורה חופשית – בניגוד לשיחות אחרות בהן מדובר על שיקים או כסף במפורש (כגון שיחות 2114, 2180 מעמדה 30796), הסביר אריש כי אם האדם עמו שוחח דיבר בגלוי ענה לו בגלוי, וכי "כשזה עסקה שאני הולך לעשות אז אני בדרך כלל משתדל לדבר על הדברים ברמז, לא הולך לדבר עליו בגלוי" (עמ' 3995-3997 לפרו’).

 

עוד לגרסתו של אריש, הוא לא היה מעורב ב"עסקת הרולטה" או ה"שיק הגדול", על אף שהיה מודע כי אחיו ונעים היו מעורבים בעסקאות אלו.

 

כתימוכין לגרסתו הפנה אריש לשיחות נוספות מאותה תקופה (שאינן כלולות ברשימת השיחות אליהן הפנתה המאשימה): שיחה 2180/30796 מיום 28.3.06 בינו לבין אחד בשם פחימה, בה מדובר על שיק בסך 35,000 ₪ שפחימה סרב לפרוט בטענה שאין לו די כסף, כאשר לשיטת אריש המדובר באחד משלושת השיקים דנן (ר' עמ' 3914-3915 לפרו’); שיחות 3647/30796; 3697/30796 ו-3701/30796 מיום 25.4.06 העוסקות ב"סרטים" אותם צריך היה גבי אברהמי להעביר לאריש, אשר לדבריו הם חלק מהתמורה עבור השיקים, בצירוף "סרטי הקופה" המפרטים את יתרת החשבון (ר' עמ' 3920-3921 לפרו’), ושיחה 3708/30796 בינו לבין אלמוג מיום 25.4.06 בה הוא מציין כי "חסרים חלקים", וכן "חסר סרט שלם", העוסקת אף היא, לשיטתו, באותם השיקים (ר' עמ' 3923-3924 לפרו’).

 

47.       גרסתו של אריש נתמכה בעדותו של נחמן בן דוד (להלן: "בן דוד"), ממנה עולה כי אכן היה שותף עם אריש וסונה בחברה, כי משגילו בסוף שנת 2005 כי החברה אינה רווחית והיא נמצאת בקשיים כלכליים, סוכם עם אחד בשם ציון סיבוני, מנכ"ל חברת אור יצחק, כי הלה יעביר לחברה סך של 105,000 ₪ - 110,000 ₪ בשלושה שיקים לכיסוי חלקי של החובות, וכי אותם שיקים הועברו לפריטה אצל ערן אלמוג באמצעות יהודה אריש.

 

עוד העיד בן דוד, כי בתחילה הם ניסו לפרוט את השיקים אצל אלי פחימה, שנרשם כאמור כמוטב על השיקים, אולם משהדבר לא עלה בידם פנה אלי אריש לאחיו יהודה, ומסר את השיקים לפריטה דרכו; דבר שהיה כרוך, לדברי העד, בעמלה של כעשרה אחוזים וכן בתשלום לשיעורין של הכסף: "הביאו לנו את זה ב-5,000, ב-10,000, כל פעם היו נותנים לנו... היה כל כך בלגן, עד שקיבלנו את הכסף הזה כבר לא היה משתלם אפילו לעשות את זה" (5244, 13-16). לדבריו, לצורך קבלת כספים אלו, הוא נסע פעם אחת עם אריש לנתניה, למקום שאינו זכור לו בדיוק, אף כי משהגיעו לא קיבלו את הכסף, אלא נאמר להם כי הכסף יישלח עם מישהו. במקרה אחר הועבר אליהם חלק מהכסף באמצעות גבי אברהמי.

 

גם גבי אבהרמי העיד, כי במועד כלשהו בתקופה הרלוונטית ביקש ממנו אלי אריש להביא מעטפה מאלמוג, והוא פעל כפי שנתבקש:

 

"אחד הנאשמים, אליהו אריש, ביקש ממני לנסוע לנתניה ולהביא מעטפה מערן אלמוג. לי אמרו שזה סרטים. לא ידעתי במה מדובר. נסעתי לשם והבאתי את המעטפה.... הגעתי לנתניה למלון כרמל. הוא יצא אלי. האי [הביא –ח'ב'] לי את המעטפה. אמר לי תביא את המעטפה לאליהו. זה הכל. חזרתי הביתה... אחרי כמה שעות אליהו יצר אתי קשר ואמר לי לעלות לירושלים... להניח את המעטפה בקטמון, בבית של ההורים שלו" (עמ' 5349 לפרו', שו’ 11-16).

 

46.       גם אם אמנם ביסודה ניתן לקבל כנכונה את גרסתו של אלי אריש בענין פריטת השיקים כאמור (גרסה שאף בה התגלו סתירות ופרכות), אינני מקבלת טענתו כי השיחות אליהן מפנה המאשימה, בהן הוא מעורב – או נזכר – עוסקות אך ורק באותם שיקים:

 

            לבד מכך  כי מדובר בגרסה כבושה, על כל המשתמע מכך, בחלקה היא אף עומדת בסתירה לתשובות שניתנו על-ידי אריש בהודעותיו במשטרה (כך לענין טענתו כי הוא מובטל ומחפש עבודה, כי הסיבה שהגיע לנתניה אינה עניינים עסקיים הקשורים לשיקים וכיוצא בזה), ויאמר מיד כי אין בטיעוניו לפיהם חשש כי המשטרה תדע אודות עסקיו כדי להוות הצדקה לשתיקתו ולאי אמירת אמת בחקירותיו: סביר כי אדם שמיוחסת לו עסקת נשק בהסתמך על שיחות בהן הוא מעורב, יתן הסבר אמיתי למדובר, מה גם שלשיטתו מדובר בהסבר "כשר" לחלוטין. גם טענתו כי בדיונים בבית המשפט שקדמו למועד ההוכחות סבר כי אין ממש בחשדות נגדו, ולכן לא טרח לסתור אותם פוזיטיבית, ובחר להסתתר מאחורי "כפירה כללית" אין ממש – חזקה על אדם הסבור כי החשדות נגדו מופרכים שיתכבד ויתן הסבר פוזיטיבי לראיות נגדו.

 

יתר על כן, ביחס לפרטים מרכזיים, לא היתה גרסתו של אריש עקבית: כך, למשל, הוא העיד, כי את השיקים קיבל ישירות מקופת חולים מאוחדת, ולאחר מכן שינה גרסתו וטען כי קיבל אותם מחברת אור יצחק. כן טען כי היה שותף בחברה "אור החסד בע"מ", אף כי הוברר כי קיבל ממנה תלושי משכורת כעובד, ובתקנון החברה שמו לא הופיע, וכיוצא בזה.

 

ואף זאת, עיון בגרסה שהועלתה על-ידו מעלה תמיהות שלא נמצא להן מענה במסגרת עדותו או עדותם של העדים מטעמו: כך – לא ניתן הסבר סביר לשאלה מדוע פריטת שיקים מגוף בר-פרעון אמורה היתה להיתקל בקשיים כה מרובים, ומדוע לא הועברו השיקים לפריטה אצל אלי נעים, על אף שמעדותו של אריש עולה כי נעים היה נוהג לפרוט עבורו שיקים מדי פעם. כמו-כן, לדבריו של אריש, השימוש במילות קוד עבור אותם שיקים נעשה מאחר שמדובר היה בעסקה שלו (ר' עמ' 3997 לפרו’) אולם בשיחה 3913/30796 בינו לבין אותו פחימה, בה לשיטתו דובר, בין היתר, על אחד מאותם שיקים נאמר הדבר במפורש ואפילו צויין סכום השיק (ר' עמ' 3914-3915 לפרו’).

 

כמו-כן, משנשאל אריש לפשר השתיקה בנושא אחרי יום 27.4.06 הסביר, כי "יכול להיות" שקיבל את הכסף במועד סמוך למעצר, אולם מאחר שאינו זוכר תאריכים אינו יכול להצביע על מועד – ולו משוער – בו קיבל את כל הכסף. בהתחשב בעובדה כי לכאורה אותם כספים נועדו לכסות חובות של החברה אצל צדדים שלישיים, ובכך כי מהשיחות עולה שפריטת השיקים – לשיטתו – היתה מאוד משמעותית עבורו, תמוה הכיצד לא יכול היה להצביע על מועד – ולו משוער - בו קיבל את כל הכסף המגיע לו.

 

עוד יוער כי אריש לא זכר - לטענתו - פרטים מהותיים בעסקה, כגון שם המוטב שעל שמו נרשמו השיקים.

 

גרסתו של אריש אף נסתרת בנקודות מסוימות הן בגרסאות יתר הנאשמים והן בעדותו של בן-דוד, שהעיד מטעמו: כך, לדוגמה, בעדותו של העד בן-דוד הוא אמר במפורש כי אותם שיקים נשוא השיחות ניתנו לפנים משורת הדין ומתוך "מחויבות מוסרית" על ידי חברת אור יצחק:

 

”כלומר בעצם, כלומר אני מבין שזה היה בעצם סכום שאותו סיבוני נתן לכם מכוח מחויבות מוסרית שלו כלפיכם.

ת. כן, מחויבות מוסרית בלבד, בטח, מה זה, אדרבה" (ר' עמ' 5240 לפרו', כמו-כן ר' עמ' 5252 לפרו’).

 

דברים הסותרים את עדותו של אריש כי השיקים ניתנו לחברה בדין עבור פעולות השיווק אותן ביצעה (ר', עמ' 3906-3907 לפרו’).

 

זאת ועוד, יהודה אריש הכחיש בתוקף את דברי אחיו אלי (וכן בן דוד) כי השיקים הועברו אליו לפריטה, וממנו לאלמוג, וטען כי מעולם לא קיבל שיקים מאחיו אלי אריש. לדברי יהודה אריש, אותם שיקים עברו במישרין לאלמוג ללא תיווך או התערבות כלשהי מצדו (עמ' 5345 לפרו’).

 

גם נעים, שלשיטת אלי אריש עזר לו בפריטת אותם שיקים, לא מסר על כך גרסה ברורה כלשהי, ואף העיד כי אותן שיחות בינו לבין אלי אריש עוסקות,  בין היתר, בעסקת השיק הגדול (ר' עמ' 3701-3702 לפרו’), עסקה שאת מעורבותו בה שלל אריש מכל וכל, וכשעומת עם תשובתו זו של נעים על-ידי בא-כוח המאשימה הגדיל לעשות ואמר כי ייתכן שנעים רצה לתת לו כסף מהעסקה הגדולה בבחינת "מתן בסתר": במתנה וללא ידיעתו של אריש (ר' עמ' 3970 לפרו', ש' 18-19: "אני לא שותף בעסקאות פליליות, אולי הוא [נעים - ח’ב’] תכנן לתת לי כסף מזה ואני לא יודע")

 

כך גם אלמוג, שלשיטת אלי אריש קיבל את השיקים והעבירם לפריטה אצל גורמים כלשהם מנתניה, שחלקם נאשמים בתיק דנן (קרי: טיירי ו/או בכר ו/או אלחנטי ו/או אבוטבול, ר' עמ' 3929 לפרו’), טען בעדותו כי השיקים נפרטו דווקא אצל משרד מורשה לפריטת שיקים הממוקם בתל אביב (עמ' 4241 לפרו’).

 

לכך יוסף, כי מאחר שעסקינן בשיקים שניתנו לחברה כלשהי, בין אם לחברת אור החסד ובין אם לחברה בבעלות אלי פחימה, ומאחר שמעדותו של בן דוד עולה במפורש כי קבלת השיקים תועדה ברישומים הנמצאים אצל רואה החשבון של החברה, ואף הוצאו עבורם חשבוניות מגופים שונים, הדעת נותנת כי ניתן היה להגיש סימוכין אלו לבית המשפט או למצער להביא את רואה החשבון לעדות.

 

דא עקא, רואה החשבון לא העיד בפני, וכמו-כן לא הוגשה לבית המשפט כל קבלה, חשבונית, או פירוט בספרי החברה שמעיד על קבלת השיקים האמורים, מבלי שניתן לכך כל הסבר. במחדלים אלו, כשלעצמם, יש כדי לאיין את גרסתו של אלי אריש. קל וחומר כאשר הם מצטרפים לשורת הפרכות, הסתירות והתמיהות כמפורט לעיל.

 

48.       אין באמור כדי לשלול הטענה כי בין אלי אריש לגבי אברהמי ולערן אלמוג התקיימו שיחות אחרות, פרט לשיחות בעלות המשמעות המפלילה, אליהן הפנתה המאשימה, ואמנם יתכן כי בין אריש ואלמוג אכן נערכו פריטות של שיקים או כל עסק אחר. דא עקא, השיחות האחרות עוסקות במפורש ב"סרט" או "סרטים" שלטענת אריש מתייחסים לפריטת שיקים (אף שהדבר עומד בסתירה לעדותו במשטרה לפיה מדובר בסרטי DVD, כדלעיל) ומתבצעות אך ורק בין הגורמים לעיל, בעוד שהשיחות אליהן מפנים באי-כוח המאשימה כשיחות הכורכות את אלי אריש בעסקת הנשק, התקיימו אף בין אריש לאחיו יהודה ולאלי נעים, ומכל מקום, הטרמינולוגיה שננקטה בהם היתה שונה, והשתלבותן ברצף השיחות הכולל מצביעות על כי הן עוסקות בעניין הנשק ולא בכל נושא אחר.

 

49.       מהשיחות אליהן מפנה המאשימה – שעל זיהויו בהן לא חלק אריש – עולה כי הגם שהוא לא היה חלק ממתווה העסקה הכולל, הוא אמנם נטל בה חלק – משנשלח לנתניה כדי לקבל הנשק או חלקיו.

 

כך, משיחות 1111 (32) ו–342 (34) מיום 26.4.06 עולה, כי אלי אריש נשלח להביא את "ההשלמות": קרי המתאמים ת/16, וכי הגיע לנתניה במיוחד לצורך זה: בשעה 14.38 מתקשר יהודה אריש לטיירי, ושואל אותו האם אלון דבר איתו לגבי זה "שנתת למישהו משהו לסדר, שיביא את זה?". טיירי משיב "זה כן", ולשאלתו של אריש מתי, הוא משיב "עוד מעט, בחמש בערך". יהודה כועס מדוע בכר אמר לו שמדובר בעניין של עשר דקות, כי "מחכה פה בנ"א", וטיירי משיב ש"זה מינימום שעה וחצי... תזמין אותו לשתות" (1111; 32). בשעה 14.42 מתקשר אלי אריש לנעים, מקלל את היושבים בעיר נתניה ואומר "אחד אומר בחמש היום, אחד אומר על הבוקר, אחד אומר מאתמול זה כבר הכל בסדר, עכשיו פתאום אומרים לי... אני יושב פה מאתמול... עכשיו הוא מתקשר אליו אומר לו בחמש בטוח, פתאום לא מצליחים זה, אמרתי לו בוא אני יעשה לך את מה שלא מצליח” בהמשך אלי אריש מציין כי "יש אנשים שמחכים לי, אני באתי מאתמול במיוחד, אמרתי אני אגמור עם זה... יהודה אומר לו עכשיו בוא תביא לי את הכסף", ומוסיף "עכשיו נהיה מחר, זה שאמר מחר הוא כאילו הכי גבר אמור להיות... הטיירי הזה, איזה אלון... טיירי אומר מחר סגור... לגבי ההשלמות של הזה.. הוא אומר יכול להיות בחמש זה... סתם שקרנים, קאלאק יום השואה לא עובדים.

קוסם: רגע, חוץ מההשלמות, מה?

אלי: חוץ מההשלמות, יש שלם אחד שצריך להגיע.

קוסם: איפה זה?

אלי: אין, הוא אומר לך מחר... תעשה לחץ” (342; 34).

 

דבריו של אלי אריש, לפיהם בעובדה כי אמר לנעים כי הוא נמצא בנתניה אין כדי להצביע על-כך שבאמת היה שם, נסתרים הן מדבריו של יהודה אריש בשיחה 1111, כי "מחכה פה בנ"א", שכאמור עלה כי הוא אלי אריש; הן בעובדה כי בשיחה 322 (27) מיום 25.4.06 שעה 23.25 בין נעים לאלמוג מציין האחרון כי דיבר עם אליהו [אריש] והלה אמר לאלמוג "אין את מי לשלוח אני עוד מעט בא" - כאשר מדבריו של אלי אריש בשיחה 342 לעיל עולה כי הוא נמצא בנתניה כבר מאתמול, קרי מיום 25.4.06; והן בעובדה כי בשיחה 336 (31) שנערכה בין אלמוג לבין נעים בשעה 13.04 אותו היום מציין ערן אלמוג כי הוא יורד לאליהו, כאשר מעדותו עלה כי זוהי דרכו לציין כי אלי אריש נמצא [בנתניה] והוא יורד אליו (ר' עמ' 4221 לפרו’) (יצויין כי אלמוג לא אמר במפורש כי אליהו הוא אלי אריש, אבל הדבר עולה מההקשר ומתוכן הדברים).  גם אחיו, יהודה אריש, העיד כי אלי היה מודע ל"עסקת הרולטה", אולם לא מעורב בה (עמ' 3055, 3156 לפרו'). משלכאורה נראה כי יהודה אריש השתדל להיצמד לעובדות (אף כי את עסקת הנשק העתיק ל"עסקת הרולטה") – יש בדברי יהודה אריש תמיכה לאמור.

 

50.       מהמורם לעיל עולה, כי אלי אריש היה מודע לעסקת הנשק ולפרטיה, וכי עיקר מעורבותו בה התמצה בניסיון להבאת הנשק או חלק ממנו. באלו אין כדי לענות על מאפייני עבירת הקשר. כמו-כן, הוא לא היה שותף לרכישת הנשק, שכן כעולה מהשיחות חלקו בעסקה הוא חיצוני בלבד, וכי הוא לא היה מעורב במשא ומתן עם המוכרים: כך, בשיחה 3766 (38) הוא אומר לנעים: "אין לי טלפון של אף אחד מהם, יהודה עומד מולם, יהודה מנהל אתם את המשא ומתן. אני חוץ מלאכול את הלב ולנסוע ולחזור כמו הומו כלום לא עושה".

 

כך, כאשר אותן השלמות לא היו מוכנות ביום 26.4.06, דבר שלא איפשר לאריש למעשה לממש את שליחותו בעיר נתניה, הוא לא מתלונן ישירות אל מול המוכרים – התנהגות שלכאורה אינה אופיינית לרוכש שמטבע הדברים היה דורש מהמוכרים את מילוי חלקם בעסקה- אלא מתקשר לנעים, מלין על העובדה כי נסע לנתניה לשווא ומבקש ממנו כי "יעשה לחץ" (ר' שיחה 342 (34)).

 

בנוסף, כל השיחות המיוחסות לאריש הן בינו לבין נעים או אלמוג, קרי, שיחות פנימיות עם רוכשי הנשק, בניגוד ליתר המעורבים בעסקה שמשוחחים הן בינם לבין עצמם והן עם הצד השני לעסקה.

 

51.       האם במעשיו של אלי אריש יש כדי להוות סיוע לרכישת נשק?

 

סעיף 31 לחוק העונשין, שכותרתו "המסייע", קובע כדלקמן:

 

"מי אשר, לפני עשיית העבירה או בשעת עשייתה, עשה מעשה כדי לאפשר את הביצוע, להקל עליו או לאבטח אותו, או למנוע את תפיסת המבצע, גילוי העבירה או שללה, או כדי לתרום בדרך אחרת ליצירת תנאים לשם עשיית העבירה, הוא מסייע".

 

על-פי ההלכה הפסוקה חלקו של המסייע - להבדיל מהמבצע העיקרי – הוא בהיותו "שותף עקיף ומשני... הוא מצוי מחוץ למעגל הפנימי של הביצוע. הוא גורם "חיצוני". אין הוא יוזם הביצוע ואף לא משדל לביצועו. תרומתו מתבטאת בכך שהוא מסייע (במעשה או במחדל) ביצירת התנאים לביצוע העבירה על-ידי העבריין העיקרי. תרומתו היא בגדר "אמצעי עזר" (פיזי או נפשי)... המסייע תורם תרומה לביצוע העבירה, שהיא "מחוץ" לביצוע הישיר, אם כי היא מסייעת לו...

בדומה לשידול - גם הסיוע משקף את תפיסתה של החברה כי יש להרחיב את מעגל האנשים האחראים בפלילים ולכלול בחובו לא רק את המבצעים, אלא גם אנשים המסייעים לביצוע עבירה, בכך שהם יוצרים את התנאים המאפשרים את ביצוע העבירה. זו "קירבתו" לביצוע העיקרי, וזהו הטעם בהטלת אחריות פלילית עליו" (ע"פ 2796/95 פלונים נ' מדינת ישראל, פ"ד נא (3) 388, 406-407 (1996)).

 

היסוד העובדתי הנדרש בעבירה של סיוע, הוא עשייה של "מעשה שניחן ב"סגולה" לסייע למבצע העבירה", אם כי לא נדרש כי המעשה יהיה תנאי בלעדיו אין להתגבשות העבירה (יעקב קדמי, על הדין בפלילים חלק ראשון 384-385 (מהדורה משולבת ומעודכנת, 2004) (להלן: "על הדין בפלילים"   כאשר ההתייחסות לחלק הרביעי היא למהדורת 2006)). היסוד הנפשי הנדרש הוא מודעות לכוחו המסייע של המעשה ולכך שהעבריין העיקרי מבצע – או עומד לבצע מעשה עבירה כלשהו, הגם שלא נדרשת מודעות לכל פרט מפרטי העבירה (שם, בעמ' 390-391).

 

בחינת הראיות למעשיו של אלי אריש באספקלריה דלעיל מעלה, כי יש בהן לבסס הרשעתו בסיוע לרכישת נשק: אין ספק, כי נסיעה על מנת להוביל את הנשק – או חלקיו – ליעדם, מהווה סיוע לרוכשי הנשק, ואין בעובדה כי לאחר שהגיע אלי אריש לנתניה הדבר לא עלה בידו כדי לשנות מכך, מה גם שאותה נסיעה והשיחות שהתקיימו בעקבותיה הביאו לזירוז מסירת הנשק ליעדו.

על פי ההלכה הפסוקה, גם אין צורך כי מעשה הסיוע ירים תרומה אפקטיבית או תרומה בלעדיה אין לביצוע העבירה העיקרית, ודי שניחן ב"כוח לסייע":

 

"במסגרת היסוד העובדתי שבהגדרת העבירה נדרשת כאמור התנהגות מסייעת, לאמור - התנהגות אשר יש בה כדי ליצור את התנאים לביצוע העבירה על-ידי המבצע העיקרי באחת מן הדרכים המנויות בסעיף 31 לחוק העונשין. ודוק, אין הכרח כי בהתנהגותו ירים המסייע תרומה אפקטיבית לביצוע העבירה העיקרית, או כי אלמלא הסיוע לא היתה מתגבשת העבירה העיקרית" (ע"פ 9282/00 ירחי נ' מדינת ישראל, פ"ד נה (5)  759, 764 (2001), ור' גם על הדין בפלילים, בעמ' 385).

 

כך, לדוגמה נקבע, כי אדם שהבטיח לסייע לאחר לבצע מעשה עבירה כלשהו, והאחר הסתמך על כך, התנהגותו של הראשון הגיעה כדי סיוע אף אם לא עמד בהבטחתו (ר' בש"פ 7389/96 שירזי נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(4) 348,  351 (1996)).

 

משנקבע כי נסיעתו של אריש על מנת לאסוף את הנשק או חלקיו עונה על היסוד העובדתי הנדרש לסיוע, יש לבחון את התקיימותו של היסוד הנפשי:

 

כאמור, דרישת היסוד הנפשי לעבירת הסיוע מתמצה במודעות לביצוע העבירה על ידי האדם לו נדרש הסיוע – בענייננו נעים ויהודה אריש, וייתכן שגם ערן אלמוג - ומודעות לכוחו המסייע של המעשה. משקבעתי כי אלי אריש היה מודע לעצם קיומה של עסקת הנשק, ברי כי ידע על ביצוע העבירה הגלומה בה, והיה מודע לתרומתו בנסיעתו לצורך איסוף הנשק או חלקיו.

 

ע"פ סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, "בית המשפט רשאי להרשיע נאשם בעבירה שאשמתו בה נתגלתה מן העובדות שהוכחו לפניו, אף אם עובדות אלה לא נטענו בכתב האישום, ובלבד שניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן", בסייג לפיו "לא יוטל עליו בשל כך עונש חמור מזה שאפשר היה להטיל עליו אילו הוכחו העובדות כפי שנטענו בכתב האישום".

 

בהתייחס לעובדה כי העבירה שנעברה על-ידי אלי אריש מהווה סיוע לעבירה של רכישת נשק, ומשניתנה לו הזדמנות להשיב לאישומים שעניינם קשר לפשע, רכישת נשק, תחמושת ואבזרי נשק, וכן הובלת נשק, תחמושת ואבזרי נשק, יש מקום לקבוע כי ניתנה לו הזדמנות סבירה להתגונן גם בעבירה דנן.

 

אשר על כן אני מרשיעה אותו בסיוע לרכישת נשק, עבירה לפי סעיף 31 ו-144(א) לחוק העונשין.

 

נאשם 2 - יהודה אריש

 

52.       בחקירותיו במשטרה (ת/33, ת/62), שמר אריש על שתיקה מוחלטת, שנקטעה אך בהערות או תשובות מתחכמות לשאלות החוקרים, מבלי מסירת גרסה או הסבר כלשהו לראיות שהוצגו בפניו.

 

גם בבית המשפט בחר אריש, כמו חבריו כאמור, לכפור "כפירה כללית" ולא מסר גרסה כלשהי. ממילא גרסתו הפוזיטיבית הראשונה ניתנה בעת עדותו, שפתחה את פרשת ההגנה. לשיטתו, כל השיחות המיוחסות לו עוסקות בעסקה בינו לבין בכר ואלחנטי, בתיווכו של טיירי, במסגרתה היה אמור לשכור רולטה ממוגנטת, על מנת לקיים הימורים בתקופת החגים במלון הנסיכה באילת:

 

”אני סגרתי עם יהודה אלחנטי שאני אקח את הרולטה לשלוש חגים, סגרתי איתו על חמישים אלף שקל לשלושת החגים ולא קיבלתי אותה... הוא אמר שהיא לא מוכנה, שזה, אני בהתחלה חשדתי שהוא השכיר אותה למישהו במחיר יותר גבוה וכעסתי עליו מאוד, ולא קיבלתי את הרולטה... ואז ניסיתי להשיג אותה... התעצבנתי, פניתי לאנשים... דיברתי על זה גם עם אסי, דיברתי עם אלון, דיברתי עם טיירי... טיירי הכיר לי את יהודה אלחנטי" (עמ' 3053, שו’ 15 – עמ' 3054, שו’ 6 לפרו’).

 

על פעולתה של הרולטה הממוגנטת הסביר כדלקמן:

 

"אני הייתי צריך לקבל רולטה, ורולטה לא אורגינאלית, ממוגנטת שאני קובע את התוצאות שלה, היו לי דילרים שהם היו עובדים והם היו קובעים את התוצאות של הרולטה, הם יודעים בדיוק איפה להעמיד את הכדור. והבנתי שעל זה הם מדברים, כשהם אמרו לי השלם והחלק כי זה בא בשתי חלקים, זה שלט והרולטה, הבנתי מדברים בשני חלקים, אמרתי זהו, על הענין הזה הם מדברים איתי וזהו, לא רציתי לדבר איתם.

ש . אז תסביר לנו עכשיו בדיוק מה זה השלם ומה זה החלק?

ת . השלם זה רולטה והחלק זה השלט שמתכנת אותו... השלט זה טבעת שמחזיקים אותה ביד ואפשר לקבוע את תוצאות, איפה יעמוד הכדור...

ש . תסביר לנו איך היא בנויה...

ת . אני לא יודע איך היא בנויה.

ש . מה מה עושים איתה?

ת. הסברתי מה עושים איתה. קובעים איפה יעמוד הכדור, איפה שאתה רוצה הכדור יעמוד" (עמ' 3052 לפרו’, שו’ 1-26).

 

לדבריו, לעסקת הרולטה היה שותף נוסף מבין הנאשמים – אלי נעים - שעליו הוטל לממן את העסקה, לעומת חלקו שלו שהתמצה בפרטים הטכניים: השגת הרולטה, שכירת החדר במלון ומציאת המפעיל ("דילר"). את הנאשם אלמוג טען כי כלל אינו מכיר וודאי שלא היה שותף עמו לעסקת הרולטה או לכל עסק אחר. עוד אמר, כי אחיו אלי היה מודע לעסקת הרולטה, אולם לא היה מעורב בה (עמ' 3055, 3156 לפרו').

 

עוד לדבריו, בכר ואלחנטי לא עמדו בחלקם בעסקה, על אף הבטחות חוזרות ונשנות כי "מחר גמור, מוכן מסודר" (עמ' 3074 לפרו’, שו’ 5). לפיכך, משראה כי הרולטה המובטחת בוששה להגיע לידיו, ומאחר שהחגים, בהם חפץ לקיים הימורים עם הרולטה - פורים, פסח ויום העצמאות - אף הם חלפו עברו, הוא דרש חזרה את סכום הכסף שהועבר לבכר ואלחנטי - 20,000 ₪ בסך הכל - וכן גמר אומר כי כשהרולטה תגיע לידיו היא תישאר אצלו לצמיתות. יוער, כי בחקירתו הנגדית תיקן עצמו אריש לגבי חג הפורים, ואמר כי בחג זה לא נדרשה הרולטה הממוגנטת, שכן ביום זה הוא קיים הימורים עם רולטה "אורגינאלית", ומכאן ההפסדים. כן ציין, כי הרולטה הממוגנטת נדרשה לפסח, יום העצמאות ולחג נוסף שאינו זוכר בדיוק איזה הוא (עמ' 3154 לפרו’).

 

עוד הוסיף, כי אף כשהובטח לו על ידי טיירי, ביום 27.4.06, כי הרולטה מוכנה ואפשר לבוא ולקחתה מאלון בכר, והוא שלח לשם כך אדם בשם מאיר וענונו – חזר הלה בידיים ריקות (עמ' 3097 לפרו’). בענין זה העיד וענונו, כי במועד כלשהו שאינו זכור לו בדיוק, עת אריש היה באזכרה, על אדם שזהותו אינה ידועה לוענונו, הוא ביקש ממנו לגשת לבית מסוים בנתניה, שאת מיקומו אינו זוכר, ולהביא עבורו משהו. דא עקא, לא היה איש באותו בית אליו נסע, ומספר הטלפון שניתן לו על ידי אריש כמספר הטלפון של אותו אדם לא היה זמין.

 

לדברי אריש, לבד מעסקת הרולטה היתה באותה תקופה עסקה נוספת בינו לבין טיירי שעניינה היה רכישת רכב מעוקל מידי חבר של טיירי בתיווכו של האחרון, וכי הוא אף תיווך בין נעים לאלחנטי לצורך רכישת רהיטים ממכריו של אלחנטי.

 

כשהתבקש אריש, בחקירתו הנגדית, לספק פרטים נוספים אודות הרולטה, כגון שמות של מהמרים או "דילרים", סרב בנימוק "ערכי" כי אין חושפים שמות של מהמרים מאחר ש"זה עושה בלגן גם בבית לאנשים" וכנגד "הדילרים" יכול אף להיות מוגש כתב אישום (עמ' 3123 לפרו’, שו’ 21-24). עם זאת, לטענתו, "כל העולם" ובכללו שוטרי משטרת ישראל יכולים להעיד על הקשר שלו להימורים, ואף לפני כשלוש שנים נפתח נגדו תיק בגין הימורים, שנסגר לאחר שצד שלישי (המכונה בעגה העבריינית "קוף") לקח על עצמו את האשמה.

 

את תזמונן של שיחות 556 ו-566 מיום 28.4.06, בהן הוא מביע כעס רב על דבר הנוגע לניסיונות הפגיעה באליהו אחיו, על אף שארעו כשלושה שבועות קודם לכן, הסביר בכך ש"אמרו שעוד פעם מצאו מטען מתחת לאוטו (של אלי אריש – ח'ב'), דבר שהוא לא היה נכון בסוף...", ומכאן כעסו ורצונו ללכת לאותם אנשים שלכאורה ביצעו את ניסיונות ההתנקשות באחיו ולאיים עליהם כי יסגירם למשטרה במידה והניסיונות לא ייפסקו.

 

53.       עיון בגרסתו של יהודה אריש מעלה כי הגם שעל פניה, למרות קשיים אלו ואחרים, היא היתה לכאורה עשויה להיות סבירה כשלעצמה, אין היא משתלבת במארג הראיות, ובכללו עדויות הנאשמים האחרים:

 

ראשית, אריש לא נתן הסבר משכנע לעובדה כי לאחר יום 27.4.06 פסקו באורח פלא כל השיחות המתייחסות לרולטה – לשיטתו. אמנם, לדבריו, משחלף חג הפסח "פחת הלחץ" וגמלה בלבו ההחלטה להשיג את הרולטה במרמה ולצמיתות (עמ' 3127-3128, 3174-3175 לפרו’). עם זאת, חג הפסח באותה שנה הסתיים ביום 19.4.06, כאשר השיחות שלשיטתו של הנאשם עוסקות ברולטה ממשיכות יותר משבוע לאחר מכן – עד ליום 28.4.06, ולא עולה מהן כי היתה ירידה בהיקף ובעוצמת הדרישה לרולטה הנטענת. ההפך הוא הנכון – מרביתן ככולן של השיחות המתייחסות לאותו "דבר מה" מתקיימות דווקא לאחר יום 19.4.06, מובע בהן כעס רב מצידו של אריש על הגורמים האחראים על אספקתו, עד כדי קללות נמרצות והשמעת איומים (ר', למשל, שיחות 270, 415, 1262) . לכל אלו לא נתן אריש הסבר כלשהו.

 

בנוסף, פרטי הרולטה, כפי שנמסרו על ידי אריש – רובם ככולם - אינם תואמים את פרטי הרולטה שנמסרו על ידי יתר הנאשמים, או את זו שבסופו של דבר הוגשה כמוצג בבית המשפט: ראשית, על פי עדותו של אריש, מדובר ברולטה בקוטר של 40 ס"מ לערך ובמשקל של שניים או שלושה קילו (עמ' 3175-3176 לפרו’). דא עקא, תיאור זה כלל אינו תואם את הרולטה שהוגשה לבית המשפט כרולטה שהיתה אמורה להימסר לאריש (ר' עמ' 4532 לפרו’ ואילך – לא סומנה), שכן קוטרה של זו עומד על כ-60 ס"מ לפחות ומשקלה אינו פחות מעשרה קילוגרמים, בהערכה זהירה.

 

עוד לדבריו, מחירה של הרולטה הממוגנטת יכול להגיע לשלוש מאות או ארבע מאות אלף דולר (עמ' 3178 לפרו’) וכי וההסכם בינו לבין אלחנטי היה כי מחיר השכירות לשלושת החגים יעמוד על 50,000 ₪ (עמ' 3053 לפרו’). כמו-כן אותו חלק שהיה חסר ברולטה, ועל כך יצא קצפו, היה השלט שנועד לכוון את הגלגל למספר הנדרש (עמ' 3052 לפרו’), וכי הכסף ששולם לבכר ואלחנטי לא הוחזר עד עצם היום הזה (עמ' 3094 לפרו').

 

לעומתו העיד נעים – שותפו לעסקה – כי מחיר שכירות הרולטה עמד על 20,000 ₪ וכי הכסף הוחזר לו על ידי בכר ואלחנטי (עמ' 3748, 3889 לפרו’), כי הרולטה היתה צריכה להגיע לידיהם רק לתקופה של פסח (עמ' 3720 לפרו’) וכי גם אלמוג היה מעורב בעסקת הרולטה (עמ' 3723-3724 לפרו') - דבר שכאמור נשלל מכל וכל על ידי אריש.

 

גם מעדותם של אלחנטי ובכר עולה סתירה בפרטים מהותיים לעדותו של אריש: אלחנטי העיד, כי רולטה רגילה עולה כ-3,500-5,000$, כאשר התוספת הנדרשת על מנת למגנט אותה עולה כחמש מאות דולר או מעט יותר (עמ' 4604, 4606 לפרו’). בכר העיד, כי החלק שהיה חסר ברולטה היה הקונוס המרכזי דווקא, שייצורו מסובך (עמ' 4473, 4494 לפרו’), וכי לא כל הכסף ששולם לו ולאלחנטי הוחזר לאור העובדה "שחלק מהעבודה כבר נעשתה" (עמ' 4493 לפרו', שו’ 15).

 

זאת ועוד, לשיטתו של אריש, אין כל קשר בין עסקת הנשק לבין השיחות בהן נשלח בן מיכאל לנתניה ביום 27.4.06, שכן, על-פי עדותו, בתאריך זה נשלח וענונו להביא את הרולטה מבכר, ולכך כוונו השיחות. דא עקא, לא זאת שעדותו של וענונו לא נתמכה בפרטים כלשהם (לבד מכך שהשליחות היתה במועד כלשהו בו היה אריש באזכרה), אין בה זכר כלשהו לשליחות לצורך הבאת הרולטה: ראשית, וענונו העיד כי על אף רחשי תודתו והוקרתו לאריש שעזר לו בעת שהיה שרוי במצוקה כלכלית, לא היה מוכן בשום פנים ואופן לעשות שליחות הקשורה אפילו בעקיפין לעבירה פלילית - אף לא על מנת להביא "קלפים לקזינו", וכי יהודה אריש היה מודע לכך שאם יבקש ממנו משהו פלילי הדבר יסיים את הקשר החברי ביניהם (עמ' 5113-5114 לפרו’). מכל מקום, וזה העיקר, הרולטה אינה דבר-מה פעוט ממדים שניתן להכניסו לשקית ולהסתירו, אלא חפץ גדול ובעל משקל, ומשכך הסבירות כי ניתן היה להעבירה על ידי וענונו ללא הבנתו את מהותה – קלוש.

שנית, על-פי עדותו של וענונו הוא ניסה להתקשר לטלפון של האדם שהיה אמור למסור הרולטה – שמעדותו של אריש עולה כי הוא בכר - אולם מספר הטלפון שנמסר לו לא היה זמין. משכך חזר למלון כרמל בנתניה ושעה וחצי לאחר מכן הגיע לשם אריש. מהאזנות הסתר עולה, כי ממכשיר הטלפון של בכר יצאו בטווח הזמנים האמור - בין השעה 21.00 לשעה 24.00 לערך (השיחה בה הודיע טיירי לאריש כי הכל מוכן ואפשר לבוא לקחת (שיחה 1358) נערכה בשעה 20.42 באותו היום - ח’ב’) – חמש עשרה שיחות (ר' ת/172, עמ' 9), ומשכך לא סביר כי הטלפון של בכר נמצא לא זמין. משכך, כל העולה מעדותו של וענונו (שגם ממילא מהימנותה מוטלת בספק בעיני) הוא, כי במועד כלשהו נשלח לצורך שליחות כלשהי על ידי אריש, וממילא אין בה כדי לתמוך בגרסתו של אריש לפיה "תיאומי המסירה" בינו לבין טיירי ובכר ביום 27.4.06 התנקזו לשליחתו של וענונו לצורך הבאת הרולטה.

 

54.       לכל אלה יוסף, כי עסקינן בגרסה שזכרה עלה לראשונה בבית המשפט לאחר תום ראיות התביעה - וככזו היא בגדר גרסה כבושה שמשקלה מועט, עד שיבוא הנאשם ויתן הסבר משכנע הן לכבישת העדות והן לסיבה בגינה היא נמסרה דווקא בשלב בו נמסרה (ר' ע"פ 190/82 מרקוס נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(1) 225, 284 (1983)).

 

משנשאל אריש לפשר הסתרת הגרסה במשטרה ובכל שלבי הדיון עד לעדותו השיב, כי במשטרה לא רצה לדבר על הרולטה, מאחר שהיא אינה חוקית; כי בהארכת המעצר ניסה למסור את גרסתו אולם השופט סרב לשומעה, וכי בשלב ההקראה עורך הדין שלו דאז, עו"ד דרעי, לא יידע אותו כי הוא יכול למסור גרסה פוזיטיבית:

 

"הם [השוטרים - ח’ב’] התחילו לשאול אותי על זה ואני חששתי שהם רוצים לפתוח לי תיק על הימורים, והם גרמו לי להתבצר. ואני הבנתי שאחר כך היה לי אפשרות להגיד את זה במודה לא מודה [שלב ההקראה - ח’ב’] אבל לא נאמרה לי האפשרות הזאת, ואני לא ידעתי אותה. עכשיו זה נאמר לי, ואני בזה מאשים אך ורק את דוד דרעי שהיה אז העורך דין שלי ולא אמר לי שאני צריך להגיד את זה. אני בכלל שבאנו להארכת מעצר ראשונה אני רציתי כבר למסור את הגרסה והשופט לא רצה לשמוע" (עמ' 5116, שו’ 14-23).

 

יוער, כי בסיכומי בא-כוחו של הנאשם נטען, כי משלא הוזהר האחרון לענין סחר באמצעי לחימה אין המדובר בעדות כבושה.

 

טענות אלו דינן להידחות, שכן אין בהן כדי להסביר את שתיקתו של הנאשם בנדון:

 

ראשית, הן בת/33 והן בת/68 הוזהר אריש כי הוא חשוד "בכך שבחודשים האחרונים קשרת קשר לביצוע פשע ובכך שקשרת קשר לסחר באמל"ח". אמנם, מעדותו של החוקר בועז ביטון, שגבה ההודעה ת/33, עלה כי אריש הוחתם משום מה על תוכן האזהרה בסוף החקירה, ועל כך יש להצר, אולם הוא הבהיר כי האזהרה הוקראה בתחילת החקירה (ר' עמ' 354 לפרו’), מה גם שבהודעה עצמה מאשר אריש פוזיטיבית כי הוא מבין את החשדות נגדו (ת/33, עמ' 2, שו’ 41). ואף זאת, כשנאמר לו על ידי החוקר ביטון "אני מודיע לך שלמשטרת ישראל יש חומר חקירה אשר מצביע על כך שהינך קשרת קשר לביצוע פשע וכמו-כן קשרת קשר לסחר באמל"ח" (שם, שו’ 35-36) הוא השיב "אין לי מה לומר, שטויות במיץ עגבניות. אני גם לא צריך עורך דין" (שו’ 37), והוסיף כי "אני אמסור את גרסתי אך ורק היום לביהמ"ש בהארכת מעצר" (שו’ 45).

 

אכן לכאורה יתכן כי אריש חשש למסור את גרסת הרולטה במשטרה מאחר שאין מדובר בהסבר תמים אלא בגרסה מפלילה אחרת, שהיתה עשויה להוביל להגשת כתב אישום נגדו בנדון. דא עקא, משהגרסה לא נמסרה לא בדיונים שקוימו בהארכת המעצר (ת/182) (בטענה כי כל מה שיאמר לבית המשפט "יכנס מאוזן אחת ויצא מאוזן אחרת"), ואף לא במועדים שנקבעו לצורך מתן תשובה לכתב האישום, למרות שבית המשפט שב וביקש זאת, אין הוא יכול להסתתר מאחורי הטענה כי לבד מכפירה כללית לא ניתנה גרסה נוכח עצת פרקליטו (ר' עניין ביבס ועניין דרעי, לעיל):

 

55.       נוכח הסתירות בין דברי אריש לבין עדויותיהם של המעורבים האחרים ב"עסקת הרולטה"; העובדה כי לא עלה בידו – אפילו ברמה של ספק סביר – לנתק את שיחותיו עם טיירי ובכר שעסקו בתיאום הבאת אותו דבר מה מהנשק שנמסר לבסוף לבן מיכאל והעובדה כי כל הגרסה מלכתחילה היתה בגדר גרסה כבושה שלא ניתן לה הסבר מניח את הדעת, איני מקבלת את הגרסה, ואני קובעת כי מעורבותו של אריש כעולה מהאזנות הסתר – לא היתה בענייני רולטה אלא בנשק שנתפס בסופו של דבר במכוניתו של בן מיכאל. (זאת, למעט השיחות העוסקות על פניו ברכב שקיבל – או היה אמור לקבל – מטיירי, ומעורבותו השולית בעסקת הרהיטים בין נעים לאלחנטי, שיחות המהוות חלק זעום ביותר מכלל השיחות נשוא ההאזנות הנוגעות לאריש).

 

56.       אמנם, בדחיית גרסתו של נאשם כשלעצמה אין כדי ליתן באופן אוטומטי משקל מלא לגרסת התביעה, שכן "אין בית המשפט פטור מלבחון טענת הגנה אפשרית במשפט פלילי, אף אם זו לא נטענה במפורש על-ידי הנאשם או בא-כוחו, אם טענה זו עולה למעשה מחומר הראיות שהובא בפני בית המשפט" (ע"פ 240/84 חטיב נ' מדינת ישראל, פ"ד לט(2) 29, 36 (1985)). אלא, שהלכה זו מכוונת להסברים שאינם בגדר ידיעתו המיוחדת של הנאשם, או למקרים בהם קיים חשש שהנאשם מחפה על אחר ובשל כך נמנע מלהעלות את ההסבר המזכה (דנ"פ 7389/02 מקדאד נ' מדינת ישראל, תק-על 2003(3) 1975, 1977 (2003)) – שתי אפשרויות שאינן מתקיימות בענייננו.

 

57.       ומכאן לבחינת חלקו של אריש כעולה מחומר הראיות נגדו:

 

מן השיחות עולה, כי הנשק שנתפס בסופו של יום אצל בן מיכאל היה אמור להגיע לידיו של יהודה אריש: עיקר השיחות עם קבוצת המוכרים מתבצעות על-ידו; כאשר טיירי מיידע אותו כי אותו דבר מה מוכן וניתן לקחתו, הוא אומר "אני מחר אשלח שייקחו את זה" (שיחה 1035); משיחותיהם של בכר וטיירי עולה כי את אותו דבר מה נשוא העסקה היה צריך להעביר לאריש (שיחה 1112), ואריש אף מבקש מטיירי שיעביר לו את החלקים שסודרו על-ידו (שיחה 1262); וכשנדרש לשלם לחרט גם אז הם פונים אליו (שיחות 1113, 1115).

 

ואף זאת, על-פי "גרסת הרולטה" הסביר אריש את רצף השיחות בכך שמדובר בעסקה בה הוא נדרש לקבל את הרולטה. אמנם הגרסה לענין הרולטה נדחית אבל עצם אישורו למתווה העסקה אף הוא מחזק את המסקנה בדבר היות אריש רוכש הנשק על חלקיו.

 

עוד עולה מהשיחות, כי לכאורה המניע להשגת הנשק היה ניסיון החיסול של אחיו, אלי אריש – בתחילת חודש אפריל אותה שנה, וכן ניסיונות קודמים -  ועל כך אפשר ללמוד גם משיחות 82 ו-566 שנערכו בין אריש ובין אלמוג ביום 28.4.06 – עת נודע להם על תפיסת הנשק; שיחות מהן עולה כי דבר מה הקשור לבטחונו של אחיו אלי ארע לאחרונה, כי אריש רצה להגיב על ניסיונות החיסול – ולא באמצעות פנייה למשטרה, כטענתו – אולם הונא מלעשות כן על ידי חבריו ("אני לא מחכה לכלום יותר, אני אם לא הייתי מחכה ולא הייתי שומע אז תאמין לי שלא היה שתי נסיונות האלה, תאמין לי שהם לא היו... לא היה מי שיעשה אותם"). אמנם, סוגיית המניע אינה הכרחית בהתייחס לאישומים דנן, אולם יש בכך להוות ראייה נסיבתית נוספת המסבכת את אריש בעסקת הנשק נשוא כתב האישום, ואינני מקבלת את הסברו של אריש לשיחות בכך שמאן דהוא, אלמוני שאת שמו לא זכר וזכרו לא בא במסגרת השיחות שנקלטו בהאזנת הסתר, הודיע לו על ניסיון חיסול כושל נוסף, ומשכך כל שרצה לעשות היה לשבת עם שולחי המחסלים ולעשות "סולחה", כפי שאכן ארע לדבריו, ובמידה ולא יעתרו להצעה לפנות למשטרה (עמ' 3101-3102, 3201-3206 לפרו’).

 

58.       כאמור, כתב האישום מייחס ליהודה אריש קשר לפשע, רכישת נשק, תחמושת ואבזרי נשק וכן הובלת נשק, תחמושת ואבזרי נשק, (עבירות לפי סעיף 499, 144(א) ו-144(ב) לחוק העונשין.

 

על פי הדין, אין צורך כי הנשק יגיע לידיו של הקונה על מנת לקיים יסודות העבירה של רכישת נשק (ר' על הדין בפלילים, חלק רביעי בעמ' 1969), ובאשר לעבירת הקשר, די להוכיח קיומה של התחברות בין מספר אנשים לשם השגת מטרה בלתי כשרה, הכוללת אלמנטים שהיו מספיקים ליצור הסכם אזרחי אילו המטרה היתה כשרה, אם כי לא באותה דרגה של מסוימות (שם, חלק ראשון בעמ' 276-279).

 

כעולה מחומר הראיות שנסקר, בתחילת חודש אפריל 2006 או בסמוך לכך קשר הנאשם יהודה אריש קשר לביצוע פשע עם הנאשמים נעים, אלמוג, טיירי, בכר ואלחנטי, לשם רכישת נשק מסוג "עוזי" וכן מחסנית ומתאמים. במסגרת הקשר ולשם קידומו ביצע אריש שיחות טלפוניות מרובות, לזירוז אספקת הנשק על חלקיו ולתיאום מסירתו. ביום 27.4.06, כשהודע לאריש כי הנשק מוכן, הוא דאג לכך שבן מיכאל יישלח, על מנת להוביל את הנשק מבכר לירושלים.

 

המאשימה לא טענה – והדבר אינו עולה מחומר הראיות בפני – כי ליהודה אריש היה חלק פעיל בהובלת הנשק. בהתייחס לכך, וכן לעובדה כי לא נטען לביצוע בצוותא או לביצוע באמצעות אחר, (ראו בהרחבה על כך בפרק בענין  אלי נעים), לא הוכחו יסודות עבירת הובלת הנשק בהתייחס לנאשם יהודה אריש.

 

מהאמור עולה, כי המאשימה הוכיחה את העבירות המיוחסות לאריש בכתב האישום, מלבד עבירת הובלת הנשק, כאמור לעיל

 

נאשם 3 - אלי נעים

 

59.       בחקירותיו במשטרה (ת/87-ת/91) סרב נעים להתייחס לחשדות שהועלו נגדו לגופן, ומלבד אמירה כי "אין לי קשר לנושא הזה... אחרי התייעצות עם עו"ד אני יענה על הכל בבית המשפט ונמאס לי כל פעם מנסים לתפור לי תיקים" (ת/88, ג' 1 שו’ 8, 12-14), או טרוניות על תנאי המעצר, שמר על שתיקה מוחלטת.

 

גרסתו לשיחות ולראיות נגדו, שנמסרה לראשונה בעדותו בבית המשפט, היתה כי השיחות נשוא האזנות הסתר מתייחסות לשתי עסקאות אותן ביצע באותה תקופה: עסקת ה"שיק הגדול" או ה"כסף הגדול" ועסקת הרולטה.

 

את העובדה כי גרסאות אלו עלו לראשונה במסגרת עדותו ולא קודם לכן תלה נעים בכך כי חקירתו במשטרה החלה "ברגל שמאל", בין היתר, נוכח כתבה שפורסמה לאחר מעצרם של אבו ובן מיכאל (נ/31) שקשרה אותו על לא עוול בכפו לענין הנשק, ושלטענתו נכתבה בעקבות מידע משטרתי. עוד טען, כי במסירת גרסה היה למעשה מפליל את עצמו בענין הרולטה והכסף הגדול ולפיכך יעץ לו בא-כוחו לשמור על זכות השתיקה. את שתיקתו בשלב ההקראה תלה בעוה"ד דרעי ושרמן, שאמרו לו, לטענתו, כי את גרסתו הוא יוכל למסור בכל שלב של המשפט, ובעובדה כי עו"ד דרעי, הסביר לו, לטענתו, שנוכח העובדה כי מעורבים בפרשה נאשמים רבים, עדיף לכפור כפירה כללית.

 

60.       כעולה מעדותו של נעים בענין "עסקת השיק הגדול", המדובר ב"עסקה" שתחילתה מעט לפני חודש מרץ 2006, ושהורתה ולידתה, בין היתר, בעבירות מרמה באמצעות מחשב, במסגרתה קיבל יחד עם אחרים (שאת שמותיהם סרב לגלות – אף כי אישר שחלקם נאשמים בתיק דנן), מספר שיקים בסכום כולל של כשמונה עשר מיליון ₪. עוד לגרסתו, אותם כספים היוו סלע מחלוקת בין קבוצות שונות של עבריינים מרחבי הארץ, שטענו לבעלות בכספים, ולפיכך נדרש היה להפעיל כוח על מנת להשיגם. לדבריו: "בסופו של דבר מי שזכה בכסף זה אני זכיתי בכסף עם חברים שלי, שלא יכול להגיד את שמותם, זכיתי בכסף, יש לי הוכחות איך אני זכיתי בכסף, ומי לפני מרץ קצת איך שהשתחררתי אחרי שבועיים שלוש, נפל לי הדבר הזה ליד, אני גם לקחתי את הכסף בסופו של דבר" (עמ' 3570 לפרו’).

עוד העיד, כי את אותם שיקים שהתקבלו נדרש היה לפרוט באמצעות חלפני כספים – חלקם מנתניה - שבין היתר נתנו לו תמורתם צ'קים בסכומים קטנים יותר. לטענתו השיקים הקטנים כונו על-ידו "חלקים", לעומת "השלם" דלעיל (עמ' 3707-3708 לפרו’). משחלק מהשיקים "הקטנים" חוללו, פנה לבכר, אלחנטי ואבוטבול שהבטיחו לדאוג באופן אישי לפרעונם:

 

"הם עשו עקיצה של צ'קים... הירושלמי התחיל ככה הירושלמי ונתנייתי ולודאים עשו עקיצה של צ'קים, מה זה עקיצה? אני אסביר לך מה זה עקיצה. דרך תוכנות מחשבים אני לא מבין בהם, אבל אני הבנתי מה מדובר, הם עשו איזה עקיצה לאיזה מקום, עקיצה זה כאילו גם גנבו, כמה מיליונים טובים. יפה, ובכמה מיליונים האלה שהם נגנבו באה כמה קבוצות ואמרו אנחנו שייכים לזה, אנחנו שייכים לזה, אנחנו אני עוד לא בענין, ... נלקחו כבר כמה מיליונים ואז הצד הירושלמי ראה שנהיה עליו לחץ יותר מידי חזק בא אליי אמר לי, תשמע, יש ככה וככה אתה מכיר את יעקב, אתה מכיר את שמעון, מכיר את דוד, אמרתי לו תשמע, טוב, אתה אין לך מה לדאוג, אני מכיר את כל הארץ... אני ראיתי שמדובר בסכום גבוה מאוד.

ש. כמה?

...

ת. כמה מיליונים.

...

כ.ה. בן-עמי: כמה מיליונים?

ת. הכולל הכולל? שמונה עשר מיליון... שקלים. ואת יכולה לראות את זה, יש לך את זה גם... מדובר בכמה מיליונים, לקחו את הכמה מיליונים, לקחו את הראשונים, נשאר עוד כמה מיליונים. שנשאר עוד כמה מיליונים הירושלמי הזה פחד, התערבבו, אמרתי לך אנשים מנתניה, תל אביב, בצפון, כל אחד בא טען שזה השיטה שלו והדבר הזה שלו, הנוכלות הזאת. ואז אני באתי קודם כל עשיתי איתו הסכם שמה שאנחנו מוציאים זה חצי בחצי שלנו ושל החברים.

כ.ה. בן-עמי: חברים מאיפה?

...

ת. חלק מפה.

כ.ה. בן-עמי: מפה זה מירושלים.

ת. כן. וגם חלק מפה מהנאשמים.

...

כ.ה. בן-עמי: אז אתה יכול להגיד את השמות שלהם?

ת. לא.

...

ת. יפה. הגענו ל, הגענו לנתניה, אני נסעתי עם הירושלמי, היה שמה צ'ק של מיליון שמונה מאות שקל צ'ק אחד, והיה עוד שבע מאות ומשהו אלף מזומן... לקחנו את השבע מאות אלף שקל המזומן, לקחנו אותם, נשאר עוד מיליון שמונה מאות של צ'ק, שלקחו את הצ'ק הזה, עשו לו בהתחלה,

כ.ה. בן-עמי: אתה יכול להגיד מתי זה היה בערך?

...

ת. במרץ.

כ.ה. בן-עמי: מרץ מה?

ת. בהתחלת מרץ או סוף פברואר.

כ.ה. בן-עמי: 2006.

ת. כן... או התחלת מרץ או סוף פברואר וממרץ, עכשיו נהיה צ'ק של מיליון שמונה מאות שקל, באו אמרו אני עושה, בא האיך קוראים לזה, ה-change, החלפת כסף שהוא גם מעביר כספים, בא אמר תשמע...     ה-change הזה אמרנו נתנו לו את הצ'ק הגבוה היה אצלו, אמר אתם יודעים מה אני יעשה לכם אותו בחמישה חלקים, חמישה או ארבעה חלקים. הגיע המועד, בא, לא נפרע הצ'ק... " (עמ' 3737 לפרו’, שו’ 15 – עמ' 3740, שו’ 22).

 

לדבריו, באותו "כסף גדול" היו מעורבים רוב הנאשמים בתיק דנן, שהיו אמורים אף לקבל חלק מהכסף, ומשכך "מעל שמונים אחוז מהדיבורים שלנו בעיקר בנושא הזה" (עמ' 3574 לפרו’, שו’ 23-24).

 

על מעורבותם של בכר, אלחנטי ואבוטבול בעסקה זו, העיד נעים כדלקמן:

 

"אלון בכר, יהודה אלחנטי ואסי אבוטבול, כשאני הייתי בפגישה שמה בנתניה, ואני באתי וביקשתי את הכסף באו אמרו לנו תשמעו, קחו עכשיו סכום של כסף גבוה וקחו צ'קים, אני באתי אמרתי לו, אני לא רוצה צ'קים, באו אסי היו אסי אלון ויהודה והיו שמה עוד כמה חבר'ה באו אמרו, קוסם שמע, אנחנו אתה יודע אנחנו פה בני העיר פה של המקום, תן לנו אנחנו נדאג לזה אישית, שאתה תקבל לא יהיה פה שום משחק. ואני כיבדתי את זה" (עמ' 3765, שו’ 23 – 3766 שו’ 2. ר' גם עמ' 3589 לפרו’)

 

עוד לדבריו, אף אלי אריש היה מעורב בעסקה ותפקידו היה הבאת "חלקים" של השיק הגדול מנתניה (עמ' 3815 לפרו’).

 

את שיחות התיאומים, שנערכו ביום 27.4.06, שיחות שלשיטת המאשימה, כאמור, עוסקות בהבאת הנשק ת/14-ת/16 - הסביר נעים בכך כי שיחה 520   (51 בקובץ בית המשפט) עם אבוטבול, בה נאמר לו כי הכל מוכן ואפשר לשלוח מישהו, מתייחסת לחלק מהכסף המגיע לו כתוצאה מעסקת השיק הגדול, ולפיכך הוא שלח מישהו לקחת את הכסף דלעיל, אף כי בסוף "זה לא הסתדר", ואילו שיחה 435 (59), בינו לבין בכר, מאותו היום, עוסקת ברולטה. ענין עליו יורחב להלן.

 

עוד לדבריו, עסקת השיק הגדול נמשכה הרבה מעבר ליום 27.4.06. "יש אחרי המעצר של ערן בן מיכאל, אם אני זוכר טוב טוב, אני עברתי גם קצת על השיחות, שיש איזה שיחה שאני מדבר עם איזה חבר, אומר לו תביא לנו, תביא להם קצת כסף, כולם לחוצים לכסף, תן לנו מאה אלף על החשבון," (עמ' 3595 לפרו’).

בתחילה סרב נעים למסור פרטים על עסקת "השיק הגדול", בטענה כי לא הוענקה לו חסינות מפני הרשעה בעבירות שיתגלו כתוצאה מעדותו. גם לאחר שבא-כוח המאשימה חזר על הצהרתו כי לא ייעשה שימוש בדברים במסגרת הליכים אחרים נגדו, הוא לא הסכים ליתן עדות מפורטת או להמציא אסמכתאות חפציות לאותם שיקים שכן נפרעו ושלטענתו נמצאות ברשותו, בטענה כי לא ניתנה חסינות לכל המעורבים בדבר –

 

”"ש. מי מפריע לך להביא את הצ'קים האלה?

ת. איך? אז תן חסינות לגבי כולם" (עמ' 3847 לפרו’).

 

61.       העסקה השניה, שלדברי נעים התקיימה במקביל לעסקת "השיק הגדול", אם כי כאמור תפסה מקום קטן יותר בהתנהלותו ובשיחותיו, היתה עסקת הרולטה עם יהודה אריש, שבה היה מעורב כאמור בעיקר בתחום המימון:

 

"הם לקחו ממני כסף לרלוטה [צ"ל רולטה - ח’ב’]... הרולטה שיהודה אריש דיבר איתם... לקחו אנחנו היינו צריכים אותם.

כ.ה. בן-עמי: מי זה איתם?

ת. עם אלוני ויהודה אלחנטי ואסי היה עזור לנו, תביני טוב, יהודה אלחנטי ואלוני [בכר - ח’ב’] אני איתם הקשר שלי לא היה כזה חופשי כמו,

...

ת. ואנחנו אני מדבר איתם, ואומר להם אם זה ככה תביני, הרולטה הזאת אנחנו לא קנינו אותה, הרולטה הזאת היא שווה הרבה כסף. הרולטה הזאת אנחנו משכירים אותה, היינו צריכים להעביר עוד כסף, ואז כשלא קיבלנו ולא קיבלנו והיינו צריכים אותה הרי לחג לכל פסח שמה לאילת, ראינו שלא קיבלנו, אז יאללה מה אתה יותר מידי סוחב סוחב, תביא את הכסף וסאלמט על ישראל, על [אל - ח’ב’] תעשה מצב לא נעים. כל יום עוד זה עוד זה עוד זה עוד זה חסר לי וחסר לי" (עמ' 3601, שו’ 3 – עמ' 3602, שו’ 3. ר' גם עמ' 3748 לפרו’ בו מציין כי מעט לפני חג הפסח בשנת 2006 העביר לאריש 20,000 ₪ על מנת שישכור את הרולטה מבכר ולאחנטי).

 

לדבריו, מרבית השיחות להן ייחסה המאשימה משמעות מפלילה בעסקת הנשק לכאורה, עוסקות בשני הנושאים: הן הרולטה והן השיק הגדול, אשר בגין שניהם היה צורך "ללחוץ" על הצד הנתנייתי, קרי: אלחנטי, בכר ואבוטבול, על מנת לקבל את המוסכם. (כך במקומות שונים - לרבות בעמ' 3765 לפרו’: "תשמע זה לא ענין אחד, כי אתה רוצה לבוא להגיד לי ענין אחד, אני בא אומר לך שגם יכול להיות שדיברנו אותו יום על הרולטה, ועל הצ'קים. שזה הגדול"). לשיטתו, לעתים עסקה השיחה בשני נושאים אלו גם כאשר לא היתה הפרדה נראית לעין בין הנושאים.

 

לשאלת בא-כוח המאשימה הכיצד אם כן הבינו המשוחחים את המעבר מנושא לנושא, ענה כי הם הבינו זאת מתוך ההקשר:

 

”אז בוא תקריא את השיחה... ותסביר לי איך אני מבין ממנה... שירודים [שיורדים - ח'ב'] שלושה ארבעה ימים זה אליהו ביחס לצ'ק הגדול וכל שאר השיחה בלי הקדמה בלי סיום, בלי שום פתיחת נושא חדש, זה הרולטה, בוא תסביר איך מבינים את זה.

ת. אל תעשו אותנו איזה פרופסורים נושא חדש ונושא זה, ונושא זה, אנחנו מדברים מה שבא נכנס נכנס, ואנחנו מדברים," (עמ' 3823 שו’ 23 – עמ' 3824, שו’ 5).

 

משנשאל נעים לפשר השיחה "הגורלית" בינו לבין בכר (שיחה 435; 59 בקובץ בית המשפט), בה נאמר לו כי "הכל מוכן", שלאחריה הבטיח לבכר "לשלוח ילד מכאן", הוא הסביר, כי השיחה עסקה בענין הרולטה, שהיה צריך לשלוח שליח לאבוטבול (או לאלון בכר) להביא אותה "על הדרך", אולם גם זאת לשווא, שכן ניכר בעליל כי נעים משתדל ככל יכולתו ליתן משמעות לשיחות אליהן הוא מופנה, תוך שיוכן לאיזה מהעסקאות להם טען (או לשתיהן). אולם, כשהדברים אינם מתיישבים גם תשובותיו הופכות למעומעמות ובלתי ברורות. כך, אף ששייך את השליחות לענין הרולטה, אמר תחילה כי לצורך זה שלח את השליח לאבוטבול ואולם עד מהרה הוברר לו כי בשיחה מדובר על אלון בכר ואז הוא "ערב" גם אותו.

 

נעים גם סרב למסור פרטים על זהותו של אותו שליח בטענה כי אינו זוכר מיהו – מלבד זאת שזה לא ערן בן מיכאל:

 

”"ש: איזה ילד אתה רוצה לשלוח כדי להביא את הרולטה?

ת. אני רציתי, לא, אני לא רציתי לשלוח להביא את הרולטה, אני רציתי לשלוח מישהו לאסי וזה, ועל הדרך לשלוח גם לאלוני ביחד איתו.

ש. כן, אבל את מי רצית לשלוח לאלון להביא את הרולטה.

ת. לא לאלון, רציתי לשלוח לאסי.

ש. אבל אמרת, ועל הדרך יעבור אצל אלון,

ת. איך? כי בשבע הוא הולך לאסי וכשהוא הולך לאסי אז הוא עם אלוני, אסי ואלוני כל היום ביחד שמה.

ש. אני חוזר על השאלה, אולי אתה לא מבין אותה. אתה אמרת שרצית לשלוח ילד,

ת. אהה,

ש. איזה ילד רצית לשלוח?

ת. רציתי לשלוח לו בחור מכאן.

ש. מי?

...

ת. מי? לא זוכר את השם.

ש. אתה לא זוכר את השם של מי שרצית לשלוח?

ת. תגיד לי אתה נתקל איתי בשיחה הראשונה שאני אומר לאסי אני שולח לך ילד או ש, אני אומר לאסי עשרים שיחות אני שולח לך ילד. לא נתקלת?

ש. אתה לא, אתה לא זוכר איזה ילד רצית לשלוח,

...

ת. אומר לך, רציתי לשלוח לו בחור.

ש. הוא נמצא כאן הבחור הזה?

ת. הבחור לא נמצא כאן.

ש. לא,

ת. אני לא זוכר מי הבחור, אם היה נמצא כאן אז הייתי אומר לך אם נמצא או לא נמצא.

ש. אתה לא מתכוון לערן בן מיכאל בשיחה הזאת?

ת. ערן, בוא תראה לי שיחה אחד בוא אתה זה הקטע העיקרי שלך שאתה בא אומר,

כ.ה. בן-עמי: חבל על הזמן, זה מישהו מהנאשמים, כן או לא?

ת. זה לא ערן בן מיכאל, זה לא רק שזה לא ערן בן מיכאל שאני לא שלחתי אותו, ערן בן מיכאל יש לי איתו שיחה אחד שערן בוא לאזכרה של אמא שלי זכורנה לברוכה [זכרונה לברכה -

ח'ב'] , איפה יש שיחה אחד שאני אומר לערן תיסע תבוא תלך, אתה יכול להראות לי פעם אחד לתמיד?

ש. אתה רוצה לשלוח,

ת. פעם אחד לתמיד הוא כל הזמן אומר אני שולח את ערן לנתניה, בוא פעם אחד תביא שיחה כזאת אני שולח את ערן.

ש. הילד אמור להביא את הרולטה, נכון?

ת. איך?

ש. הילד אמור להביא את הרולטה, נכון?

ת. הילד לא אמור להביא את הרולטה, הילד נוסע במיוחד קודם כל בשבילי בשביל הצ'ק הגדול ועל דרך שהם אמרו לך בשביל זה אז הוא היה הולך.. בשביל הרולטה.

כ.ה. בן-עמי: אז זה לרולטה.

ת. כן, אבל אני שלחתי קודם כל ילד לאסי בשביל הצ'ק הגדול,

ש. כלומר אתה, אתה שלחת מישהו שאתה לא זוכר את השם שלו,

ת. איך?

ש. אתה שלחת מישהו שאתה לא זוכר את השם שלו,

ת. כן,

ש. בשביל לקחת מאסי צ'ק או מזומן כי אתה לא יודע מה יהיה,

ת. כן," (עמ' 3858 שו’ 5 - 3860, שו’ 13)

 

עוד לדבריו - שיחה 465 (69) בינו לבין ערן - בה הוא מברר "מה קורה עם החבר", עניינה באותו "ילד" שנשלח לאבוטבול ולבכר, שאחר גורלו ניסה להתחקות באמצעות אלמוג המתגורר בנתניה.

 

גם בהתייחס לשיחה זו חזר נעים על כך כי אינו זוכר באיזה ילד מדובר או מהו מספר הטלפון שלו, וכי הוא היה זה שנשלח מאחר שהיה בביתו של נעים באותו זמן משהגיע לאזכרת אמו (עמ' 3865-3866 לפרו’). מנגד העיד אלמוג, בהתייחס לשיחה זו, כי עניינה בבן מיכאל דווקא, שהתלונן בפני נעים ע"כ שהשיקים שמסר לפריטה אצל אלמוג לא נפרעו (עמ' 4229, 4352 לפרו’).

 

לענין שיחה 469 (70) שנערכה בינו לבין אלמוג בשעה 00.41 אור ליום  28.4.06, שגם בה אלמוג מברר אם "הכל בסדר", טען נעים כי היא עוסקת דווקא באיזה "מישהו מהצפון" אותו ניסה להשיג בעת שאלמוג שהה בביתו באותו ערב ("אנחנו מדברים על איזה חבר שאני לא תופס אותו... איזה מישהו מהצפון. ש. איך איך ואיך אתה וערן יודעים בדיוק על מי אתה מדבר? ת. כי ערן היה אצלי בבית, וניסינו להשיג אותו ולא הסתדר, ואני המשכתי להשיג אותו ואמרתי לערן שלא תפסתי אותו" עמ' 3867 לפרו’).

 

משנשאל הכיצד ידע אלמוג כי מדובר באנשים שונים בשתי שיחות אלו, נוכח העובדה כי בוצעו בפרק זמן של כשעתיים ובין השיחות לא התבצעו שיחות אחרות, לא השיב נעים לגופו של ענין: "תגיד לי אתה וערן נפגשים כל יום או אני וערן נפגשים כל יום? אתה יש לך את השיחות איתו או אני יש לי את השיחות איתו? אתה מסכם איתו דברים אתה חושב איתו על כל מיני עסקים או אני?" (עמ' 3869 לפרו’, שו’ 3-5).

 

דקה לאחר שיחה 469 דלעיל התקשר נעים לאלירן גואלי (שיחה 470 (71)) ושאל אותו "מה איתה", אלירן השיב: "אין, לא עונים, לא זמין" ונעים מבקש כי "יהיה בקשר". לגרסתו של נעים, המדובר בהתעניינות בגורלה של בחורה, קרובת משפחתו של גואלי, עמה היה נעים בקשר אינטימי (עמ' 3871-3872 לפרו’), ואין לה כל קשר לשיחה 475 (72) שנערכה תשע דקות לאחר מכן, בה גואלי עדכן אותו בדבר מעצרם של אבו ובן מיכאל (עמ' 3973-3874 לפרו’).

 

כל שניתן להסיק מתשובותיו של נעים בענין הוא כי לשיטתו, אין כל קשר בין השליחות שביצע עבורו "ילד" כלשהו ביום 27.4.06 לבין נסיעתו של בן מיכאל לנתניה באותו היום בדיוק, ומדובר במקרה גרידא. מה גם, שלדבריו, בן מיכאל הוא "ילד גדול" ויש לו את העסקים שלו במנותק מעסקיו של נעים. זאת ועוד, את התעניינותו בגורלו של בן מיכאל לאחר המעצר הוא מסביר, בכך שמדובר בעזרה הדדית בין חברים, ולא מעבר לכך.

 

כתימוכין לגרסתו לפיה אין כל קשר בין השיחות לבין הנשק ת/14-ת/16 שנתפס, הפנה בא-כוחו לשיחות שבוצעו לאחר מועד תפיסת הנשק, העוסקות, לטעמו, באותו נושא בו עוסקות השיחות שקדמו לתפישה ושלטענת המאשימה עניינן בתאומים לאספקת הנשק (כך הפנה לשיחות 1485, 1726, 1648, 1873, 247, 695, 1008 מעמדה 965; שיחות 22662, 23071 ו-24669 מעמדה 617 ועוד).

 

דא עקא, עיון בשיחות אלו מלמד כי אין בהן לתמוך בגרסת נעים: ראשית הדוברים בשיחות אלו הם רק נעים ואבוטבול, ללא מעורבות של יתר הנאשמים, או למצער אלמוג שהיה בקשר הדוק עם נעים בענין, כעולה מהשיחות שלכאורה עוסקות בנשק.

שנית, לבד מהעובדה כי בחלק מהשיחות מופיעה המילה "ילד" או "ילדים", והן אינן ברורות, אין בהן כל דמיון לשיחות המפלילות: אין אזכור של דבר מה שבכר ואלחנטי היו צריכים להעביר לנעים או למי מטעמו, והם אינם נזכרים כלל בשיחות, אלא גורמים שזכרם לא עלה בשיחות שעניינן לכאורה בנשק: אחד זוארץ (שיחה 22662/617); חוסאם (שיחה 24669/617); אחד בשם יאיר ביטון ואדם נוסף המכונה "הפרסי" (שיחה 23569/617) ועוד. בהערת אגב יוער, כי אף המאשימה אינה חולקת על קיומם של עסקים נוספים בין הנאשמים, ושיחות אלו עניינן, על פניו, בעניינים כלשהם בין נעים לאבוטבול.

 

62.       בחינת "גרסתו" של נעים, הן מתוכה והן מברה, מעלה כי אין בה כדי להפריך את המתווה הלכאורי שהוכיחה המאשימה ביחס לחלקו בעסקת הנשק:

 

ראשית, עסקינן בגרסה כבושה, על כל המשתמע מכך. כפי שציינתי בעניינו של אריש, את עובדת אי מסירת הגרסה במשטרה ניתן להבין מאחר ומדובר בגרסה מפלילה ולא בגרסה כשרה, ואין לטעמי בנסיבות אותן ציין נעים (הכתבה, מניעת מפגש עם עו"ד) ושלא נמצאו לרובן תימוכין כלשהם בחומר הראיות כדי להעלות או להוריד מכך. עם זאת, בפיו של נעים לא היה הסבר משכנע לאי מסירת הגרסה בשלב ההקראה, וכאמור, אין בטענה אודות "ייעוץ משפטי" כדי להוסיף משקל לעדות שנכבשה עד למועד פרשת ההגנה מהסיבות שצוינו לעיל בעניינו של הנאשם יהודה אריש.

 

בנוסף, ולגופו של ענין, אין הגרסה סבירה על פניה: גרסת "השיק הגדול", עד כמה שניתן לכנותה ככזו, היא גרסה ערטילאית וחסרת כל תימוכין בראיות: נעים לא זימן ולו עד אחד כדי לתמוך בגרסה, וסרב אף למסור פרטים מזהים לגבי מעורבים נוספים עד שלא תוענק חסינות מפני העמדה לדין אף להם. בנוסף, על אף שטען כי בידיו ראיות חפציות התומכות בגרסתו סרב למוסרן בטענה כי יעשה כן רק לאחר שתובטח חסינות לכל המעורבים בפרשה (ר' עמ' 3847 לפרו’). ככלל, "הלכה פסוקה היא, שהימנעות מהזמנה לעדות של עד הגנה, אשר לפי תכתיב השכל הישר עשוי היה לתרום לגילוי האמת, יוצרת הנחה, שדבריו היו פועלים לחיזוק הגירסה המפלילה, בה דוגלת התביעה" (ע"פ 437/82 אבו נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(2) 85, 97-98 (1983)), ורציונל דומה ניתן לגזור אף לענין אי הבאת ראיות אחרות שלכאורה היו פועלות להגנת הנאשם.

 

שנית, משיחות רבות אליהן הפנה נעים כעוסקות בשני הנושאים (רולטה ושיק גדול "במשותף") עולה, כי על פניו מדובר בנושא אחד ולא ניתן בכל דרך אפשרית להבינן כעוסקות בשני נושאים, כמשנתו של נעים: כך, לדוגמה, שיחה 410 (43) מיום 27.4.06 (בה הוא משוחח עם אלמוג שמציין כי "היום יום אחרון זהו, היום יום אחרון אם לא שיביא את הכסף", ולכך נעים משיב "שלוש ארבע ימים יורדים לשמה הולכים באים הולכים באים, מה זה זה?"), מוסברת על ידו כעוסקת הן ברולטה (לענין "היום יום אחרון") והן בכסף הגדול (לענין "שלוש ארבע ימים"). אולם מעיון בתמליל השיחה ומשמיעתה עולה, כי מדובר בנושא אחד, שאינו עולה בקנה אחד עם ההפרדה אותה ניסה נעים לערוך – מה גם שגרסתו של אלמוג היא, כי השיחה עוסקת ברולטה בלבד (ר' עמ' 4327 לפרו’).

 

כך גם שיחה 520 (51), בה מתקשר אבוטבול לנעים כדי לעדכנו: "זה מוכן, כבר יומיים שלוש, כמה ימים כבר, אל תשגעו אותי כבר תעשה לי טובה... שלח היום בלילה מישהו ושיקח מה שאתה רוצה", ובתגובה נעים אומר כי ישלח אליו שליח לקחת את אותו דבר מה, מוסברת על ידו כעוסקת גם בשיק הגדול וגם ברולטה (עמ' 3632 לפרו’), על אף שאין כל דרך להבין ממנה כי היא עוסקת בשני נושאים כאחד, ועל אף שאבוטבול עצמו העיד כי לא נטל חלק בעסקת הרולטה ואף לא דיבר על כך עם אף אחד, ומכל מקום הוא "תיווך" בין נעים לאלחנטי רק בענין השיקים (ר' עמ' 4806, 4879 לפרו’).

בנוסף, בשיחות רבות נעים עצמו לא ידע לומר במה בדיוק עוסקת השיחה – האם ברולטה או בשיק הגדול הנטען, והשיב כי יכול להיות שזו עוסקת באחד מבין השניים (ר', למשל, עמ' 3771, 3778-3779). למשמע עדותו עולה, כי מלכתחילה גמלה בליבו ההחלטה לשייך את השיחות המחשידות לענין השיק הגדול - ענין שיכול שהיה במציאות אך אינו מתקשר לשיחות המחשידות - ואולם משעלה יהודה אריש לדוכן ושייכן לרולטה, מצא נעים "אילן"  נוסף להיתלות בו, והוא קשר את השיחות לשיק הגדול, לרולטה, או לשניהם, כיד הדמיון הטובה עליו.

 

ואף זאת, מלבד השיחות בין התאריכים 19.4.06 ו-27.4.06 שעניינן הטרוניות על אי אספקת הנשק לכאורה, קשר נוסף ועיקרי בין הנשק שנתפס ברכבו של בן מיכאל לבין נעים הוא שיחות "האספקה" שנערכו בין נעים לבין אבוטבול ובכר ביום 27.4.06, בהן מודיעים לו האחרונים כי הכל מוכן וניתן לקחתו (שיחות 520, 435), כאשר מרצף השיחות עולה כי שתי השיחות מתייחסות לאותו דבר מה. כאמור, לשיטתו של נעים, באותו יום נשלח שליח מטעמו הן לאבוטבול והן לבכר, על מנת לקחת כסף מהראשון ורולטה מהאחרון. דא עקא, הן אבוטבול והן בכר מכחישים כי באותו יום הגיע אליהם מאן-דהוא מטעמו של נעים:

 

כך נשאל בכר על ידי בא-כוח המאשימה: "בסופו של דבר, הוא שלח לך ילד באותו ערב, שיעבור לקחת את הרולטה?", וענה "הוא לא שלח לי". משנשאל "מה קרה בסוף עם הרולטה" השיב כי "בסוף הכול התבטל, חלק מהכסף החזרתי, חלק ה- החזרתי חלק מהכסף, כי חלק מהחלקים שלי נשארו שם" (עמ' 4395 לפרו’, שו’ 9-16).

 

אף אבוטבול העיד, כי לא נשלח אליו אף איש בעקבות השיחה דנן עם נעים:

 

”ש. תראה מר אבוטבול, באותו יום סיפקת למר נעים משהו? בשיחה 51 אתה אומר, אתה אומר לקוסם תשלח אותו אליי, ... הוא שלח אליך מישהו באותו יום.

ת. תצ',

ש. לא סיפק לך כלום,

כ.ה. בן-עמי: לא, רגע, סליחה התצ' אני לא מבינה, התשובה היא לא.

ת. התשובה היא לא"(עמ' 4896 שו’ 24 – 4897 שו’ 5).

 

בהעדר תימוכין כלשהו לטענתו של נעים לגבי אותו "שליח" אלמוני מטעמו, כל שניתן להסיק הוא כי השליח שנשלח באותו זמן ממש לבכר היה בן מיכאל. שהוזמן במיוחד על ידי נעים לאזכרה על אמו המנוחה (שיחה 439,  60).

 

המסקנה כי בן מיכאל הוא שנשלח על ידי נעים לצורך הבאת הנשק מבכר מתחזקת אף נוכח העובדה, כי החל משעה 22.38 מתקשר נעים לאלמוג, לכאורה כדי להתעניין בגורלו של בן מיכאל. אף אם נניח ששיחה זו - כשלעצמה – יכולה היתה להתייחס לחבר אלמוני כלשהו מהצפון, כנטען - הגם ששמו לא צויין לא על ידי נעים והגם שאלמוג עצמו העיד, כדלעיל, כי היא עוסקת בבן מיכאל, ואף אם שיחה 470 (17), המתקיימת דקות ספורות לאחר מכן בין נעים לגואלי, יכולה היתה להתייחס לאותה אישה אלמונית שלכאורה נמצאת בקשר עם נעים - שאף לגביה לא נמסרו פרטים - המסקנה ההגיונית והאפשרית היחידה מרצף השיחות היא, כי הן עוסקות בגורלו של בן מיכאל דווקא, וממילא לדחיית יתר הגרסאות שהועלו:

 

כך, בשעה 00.30 (ביום 28.4.06) מתקשר נעים למספר הטלפון של בן מיכאל, אך ללא מענה (שיחה 467; 69א); בשעה 00.32 מתקשר אלירן גואלי למספר הטלפון של אבו, פעמיים בהפרש שניות ספורות (ר' פלט שיחות יוצאות לטלפון מספר 4855788-054, ת/155), אך גם הוא לא זוכה למענה. בשעה 00.41 מתקשר אלמוג לנעים ומתענין: "הכל בסדר?". נעים משיב "לא יודע... לא תופס". בסיום השיחה שואל ערן שוב "הכל בסדר?", ונעים משיב "יהיה בסדר בעזרת השם". אלמוג מבקש "תבדוק אחי ותדבר איתי" (שיחה 469; 70). דקה לאחר מכן נעים מתקשר לאותו גואלי ושואל "מה קורה... מה איתה?". אלירן משיב "לא עונים, לא זמין", כשכוונתו ככל הנראה לשיחות שהתבצעו על ידו 10 דקות קודם לכן למספר הטלפון של שי אבו, שלא נענו. נעים מבקש "תהיה בקשר" והשניים נפרדים (שיחה 470;  71). מספר דקות לאחר מכן, כאמור, מתקשר גואלי – שקיבל בינתיים שיחת טלפון מיהודה סבג – ומעדכן את נעים אודות המעצר (שיחה 475; 62).

 

התעניינות מוגברת זו במצבו של בן מיכאל יש בה כדי להוות חיזוק נוסף לענין מעורבותו של נעים בעסקת הנשק. מה גם, שאף לאחר מכן גילה נעים מעורבות רבה בענין הליכי המשפט שהתנהלו נגד בן מיכאל, לרבות דאגה לשכר טרחת עורך דינו של האחרון, צילום חומר החקירה וכיוצא בזה.

 

מהמורם לעיל עולה, כי נעים לא סתר את התזה שהקימה המאשימה ביחס לחלקו בעסקת הנשק, ולא עולה מחומר הראיות כל הסבר אחר למעורבותו וחלקו בשיחות, כמפורט לעיל.

63.       משנדחית הגרסה לפיה השיחות עוסקות ברולטה או בעסקת ה"שיק הגדול", יש לבחון את חלקו הפרטני של נעים בעסקת הנשק:

 

כעולה מהשיחות, נעים היה חלק אינטגראלי מהקשר שנקשר לצורך רכישת הנשק, והנשק בסופו של יום היה צריך להגיע לידיו – בין כזרועו הארוכה של יהודה אריש ובין באופן עצמאי.

 

עיון בשיחות ושמיעתן מעידות על מעורבות עמוקה בעסקה: אריש מעדכן ומתעדכן אצל נעים ביחס להתקדמות העסקה (שיחות 311 (9); 312 (10); 3431 (13)). נעים משוחח אף עם אלמוג ביחס להתנהגותם של המוכרים, קרי: אלחנטי, טיירי ובכר, והתקדמותה הכללית של העסקה (שיחות 3431 (13); 276 (15); 322 (17); 336 (31); 349 (37)), ואף מנחה את אלמוג לקחת מבכר חזרה את הכסף ששולם לו (ר' שיחה 311 (19)).

 

זאת ועוד, משנעים נוכח כי לא יקבל את המגיע לו, לשיטתו, הוא אף משוחח עם אבוטבול על מנת שינזוף באלחנטי ויקדם את מסירת הנשק, ומבטיח לשלוח שליח מטעמו על מנת לאסוף את החבילה (ר' שיחה 314 (20)).

 

אף כשאלי אריש מגיע לנתניה, לכאורה על מנת לאסוף את הנשק, ושב בידיים ריקות, הוא מתקשר לנעים, מתלונן אודות התנהגותו של בכר שלטענתו שיקר לו בנדון, ומבקש מנעים כי "יעשה לחץ" (ר' שיחה 342 (34)). כשאריש מתקשר בשנית ומתנה את צרותיו בענין אותו "דבר מה" שהיה אמור לקבל בנתניה, קרי: הנשק, נעים מתקשר לאלמוג ומבקש את מספר הטלפון של "יהודה הג'ינג'י הזבל הזה", קרי אלחנטי (שיחה 370 (אין מספר בקובץ)).

 

בנוסף, ומכשהסחורה המובטחת טרם סופקה אף ביום 27.4.06, משוחח נעים עם אלמוג בנדון והשניים מסכמים כי "היום יום אחרון" ובמידה והדבר לא יגיע לידיהם הם ידרשו הכסף בחזרה (ר' שיחה 410 (43)). בהמשך משוחח נעים גם עם יהודה אריש ומבקש ממנו כי יביא את "הזבלים", קרי, אלחנטי ובכר, לאזכרה (ר' שיחה 413 (44)). נעים מתקשר גם לאבוטבול על מנת שיפעל לזירוז המסירה, והוא מציין כי כבר יומיים שלח אנשים לקחת את אותו דבר מה – שכאמור הסתבר כי הוא הנשק (ר' שיחה 21005 (49)). כשאבוטבול חוזר אל נעים עם התשובה כי הכל מוכן ואפשר לבוא לקחת, נעים מציין כי "ישלח מישהו אליו" (ר' שיחה 510 (51)).

אף את ה"בשורה" כי "הכל מוכן" בוחר בכר להודיע לנעים: "תגיד לחברה שלך שהכל מוכן פה". נעים מצדו מבטיח כי ישלח "ילד מכאן" (ר' שיחה 435 (59)). ואכן, מאוחר יותר, נשלח בן מיכאל על ידי נעים על מנת לאסוף את הנשק.

 

64.       כאמור, האישומים שיוחסו לנעים בכתב האישם הם קשירת קשר לביצוע פשע (על-פי סעיף 499 לחוק העונשין), רכישת נשק ותחמושת ואבזרי נשק  (לפי סעיף 144(א) לחוק) והובלת נשק, תחמושת ואבזרי נשק (לפי סעיף 144(ב) לחוק). מהמורם לעיל עולה, כי נעים היווה חלק אינטגראלי מהקשר לרכישת הנשק, והנשק היה צריך להגיע בסופו של יום לידיו, דבר שמקים מעורבותו הן בעבירה של קשירת הקשר והן בעבירה של רכישת הנשק.

 

בהתייחס לעבירת הובלת הנשק, הדברים אינם כה ברורים: בן מיכאל אמנם נשלח על ידי נעים לצורך הבאת הנשק מבכר. עם זאת, המאשימה לא טענה כי מדובר במבצעים בצוותא, ומחלקו של בן מיכאל בעסקת הנשק עולה – פוזיטיבית – כי הוא אינו עונה על הגדרת מבצע בצוותא, נוכח תפקידו החיצוני במארג עסקת הנשק. משאין אנו מצויים במישור דיני הביצוע בצוותא, הדרך הרלוונטית היחידה בה ניתן לייחס לנעים את העבירה שביצע בן מיכאל היא באמצעות הדוקטרינה של ביצוע באמצעות אחר, המוגדרת בסעיף 29(ג) לחוק העונשין, בלשון זו:

 

"מבצע באמצעות אחר הוא אדם שתרם לעשיית המעשה על-ידי אדם אחר שעשאו ככלי בידיו, כשהאחר היה נתון במצב כגון אחד המצבים הבאים, כמשמעותם בחוק זה:

(1)       קטינות או אי שפיות הדעת;

(2)       העדר שליטה;

(3)       ללא מחשבה פלילית;

(4)       טעות במצב דברים;

(5)       כורח או צידוק".

 

על פניו, בן מיכאל אינו נופל אף לא לאחת מההגדרות לעיל. אמנם, ייתכן כי בין נעים לבין בן מיכאל התקיימו – או אף מתקיימים – יחסי חברות עמוקים, אולם אין בכך כדי להקים את אחריותו של נעים במישרין למעשיו של בן מיכאל.

 

אשר על כן אני מרשיעה את אלי נעים בקשר לפשע וכן רכישת נשק, תחמושת ואבזרי נשק (לפי סעיף 499 ו-144(א)), אך לא בעבירת "הובלה" לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין.

 

נאשם 4 - ערן אלמוג

 

65.       בחקירותיו במשטרה (ת/18-ת/20) שמר אלמוג על זכות השתיקה בהתייחס לכלל השאלות שהופנו אליו - בין שאלות נייטרליות ובין שאלות אודות חומר החקירה - וכל שמסר היה תשובה אחת שעניינה מספר הטלפון שלו (ת/18 ג' 2 שו’ 39).

 

כיתר הנאשמים (מלבד, כאמור, נאשם 5 בן מיכאל) נמסרה גרסתו לראשונה רק במסגרת עדותו בבית המשפט, ממנה עלה כי מלבד עיסוק לגיטימי בפריטת שיקים, היה מעורב בתקופה הרלוונטית הן בעסקה הגדולה והן בעסקת הרולטה, כאשר לדבריו, בעוד שבעסקה הגדולה היה שותף, בעסקת הרולטה כל שעשה היה להגיש עזרה חברית לנעים, שהיה אז במעצר בית. עוד העיד אלמוג לענין השיקים אותם פרט, כנטען, לאלי אריש ולבן מיכאל. ענין אליו אתייחס בבחינת גרסאותיהם של האחרונים.

 

ככלל, אלמוג קימץ מאוד בפרטים, הן בהתייחס לעסקה הגדולה, לגביה העיד באופן מעורפל ביותר, והן בהתייחס לעסקת הרולטה. כך העיד, כי במסגרת העסקה הגדולה הוא, נעים, ומספר שותפים היו צריכים לקבל סכום כסף גדול מגורמים עלומים בסיוע אדם בשם ריקו: "ת.     ריקו אני מכיר אותו חפיף מאוד, אני יודע שהוא היה אמור לטפל לנו באיזה שהוא סכום כסף שהיינו אמורים לקבל" (עמ' 4210 לפרו’). בהמשך הסכים לומר כי אחד מהאנשים שהיו אמורים להעביר אל אלמוג ושותפיו את הכסף מכונה "ג'ינג'י" (ר' עמ' 4216 לפרו’) וכי "אליהו" הנזכר בשיחה 322 (27) "היה צריך לסדר את הכסף". כשנדרש אלמוג ליתן פרטים נוספים אודות אנשים אלו ובאופן כללי באשר לעסקה, סרב בטענה כי אינו מעוניין להפליל אף אחד: "אני יודע ומנוע מלהגיד... אני לא מעוניין לערב אף אחד, שום שמות, בעדות שאני מוסר... לא מוכן להפליל אף אחד בכלום" (ר' עמ' 4216 לפרו’), וכן:

 

עו"ד בן יצחק: תן לי להסביר לך משהו שאולי עורך הדין שלך לא עשה. אתה מהרגע שעלית על דוכן העדים, אין לך זכות לחיסיון מפני הפללה עצמית, אתה צריך לענות תשובות אמת ותשובות מלאות.

...

ת. בואי אני אענה לך את זה בצורה כזאתי, חבל על הזמן שלך, שלי ושל הבית משפט, שמות אחרים לא תקבלי, אני וקוסם היינו מעורבים בכסף הגדול וזהו מבחינתי עכשיו, כאילו את יכולה לשאול את זה בכל מיני צורות ועוד הרבה פעמים, שמות אחרים לא תקבלי.

...

ש. איך תוכיח את החפות שלך אם אתה מסרב לומר לנו פרטים פלאים על הגרסאות שלטענתך - תקשיב עד הסוף – מסבירות את המעורבות שלך בפרשה, אותו עוול שנגרם לך? יש לך תשובה?

ת. זה מסביר חלקית את המעורבות שלי... ואם אני אנקוט בשמות של אנשים או לא אנקוט בשמות של אנשים, אני לא חושב שזה ישנה משהו... וגם אם הייתי חושב שזה ישנה משהו, לא הייתי עושה את זה, בכל זאת.

...

ש. אתה מסרב לומר לי את כל הסיפור,

ת. בדיוק, כן,... אני יכול להגיד לך שהיינו אמורים לקבל סכום כסף גדול, אני וקוסם, והיו מעורבים בזה עוד אנשים, שאני מנוע את השמות שלהם" (עמ' 4265 לפרו’).

 

כאמור, במקביל ובנוסף לעסקת השיק הגדול, טען אלמוג למעורבות גם בעסקת הרולטה בין נעים ויהודה אריש לבין בכר ואלחנטי, אף כי, כדבריו, על רקע של סיוע חברי לנעים:

 

"ברולטה לא הייתי שותף, פשוט בגלל שהייתי גר בנתניה, ואנשים שהיו מטפלים לו בזה הם גם חברים שלי וידידים שלי, והוא היה במעצר בית, הוא ביקש ממני שאני אנסה לטפל לו בזה, כי נהיתה לו שם בעיה. ואני בתור חבר, ניסיתי לסדר את זה, שותפות לא הייתה לי" (ר' עמ' 4202 לפרו’, שו’ 9-12 ור' גם עמ' 4225 לפרו’, שו’ 9-15).

 

 באשר למתווה עסקת הרולטה העיד אלמוג, כי במסגרתה קיבל בכר 20,000 ₪, אותם נדרש להחזיר נוכח העיכובים באספקתה (ר' עמ' 4215 לפרו’), כי מספר פעמים נשלחו שליחים להביא את הרולטה מהגורמים האחראים על אספקתה בנתניה, "ולא הסתדר", וכי בכר רימה אותם ואת יהודה אריש בכך שהביא שלט לרולטה - ואחר כך טען כי השלט שבידי אריש הוא לא השלט שקיבל עבור הרולטה (ר' עמ' 4224 לפרו’).

 

עוד לדבריו, מרבית השיחות נשוא ההאזנות עוסקות בשני הנושאים בערבוביה (ר', לדוג', עמ' 4214, 4222, 4324, 4290-4293 לפרו’), או באחד משני הנושאים, כאשר לעתים קרובות לא ידע אלמוג לומר באיזה מבין הנושאים עוסקת השיחה (ר' לדוג' עמ' 4219, 4228, 4283, 4313-4314, 4320, 4341 לפרו’).

 

את התעניינותו בגורלו של בן מיכאל לאחר המעצר הסביר אלמוג בעובדה כי מדובר בחבר של נעים: "כואב לי שחבר שלו נעצר, גם הייתי בבית סוהר, אני יודע מה זה להיות בבית סוהר, זה לא ללקק דבר [צ"ל דבש- ח’ב’]. אז כששומעים דבר כזה, אפילו שאני לא מכיר את ערן על כך טוב... מתענין לראות מה קורה איתו" (ר' עמ' 4233 לפרו’, שו’ 4-9).

 

לשאלת באת-כוח המאשימה מדוע זכרה של הגרסה לא עלה קודם לכן השיב: "במשטרה בחרתי לא להגיד... חיכיתי לדבר עם העורך דין שלי... והוא אמר לי להמשיך לבחור בזכות השתיקה" (ר' עמ' 4255 לפרו’, שו’  8-15), וכי בדיוני המעצר ובישיבת ההקראה לא ידע שתינתן לו הזדמנות: "אני לא ידעתי שאני יכול לקום ולתת את ההסבר כמו שאני נותן אותו פה היום, אם הייתי יודע שאני יכול לעשות את זה, הייתי קם ועושה את זה" (ר' עמ' 4258 לפרו’, שו’ 10-12). "העורך דין שלי לא אמר לי את זה והטעה אותי... חשבתי שאנחנו צריכים להגיע עד הלום בשביל שאני אגיד את הדברים שיש לי להגיד" (ר' עמ' 4255 לפרו’, שו’ 21-24).

 

הנה כי כן, לא רק שבהעדר הסבר משכנע לכבישת הגרסה, משקלה הראשוני של גרסתו, אף מבלי לבוחנה לגופה – הוא נמוך, אלא שמבחינת דבריו לגופם עולות תמיהות, פרכות וסתירות כה רבות שלא ניתן להן הסבר מניח את הדעת, עד כי דין "גרסתו"  (ככל שהועלתה כזו) להידחות:

 

כאמור, לטענתו של אלמוג, בתקופה הרלוונטית נערכו שתי עסקאות מקבילות כמעט בין אותם גורמים: עסקת הרולטה ועסקת השיק הגדול, כאשר שתיהן לכאורה סבלו מקשיים דומים מצדם של אלחנטי ובכר. לבד מהעובדה כי הסבירות לקיום מצב כאמור איננה גבוהה, לא הצליח אלמוג להסביר הכיצד בחרו לפעול מול אותם גורמים שנתגלו כבלתי מהימנים גם בנוגע לעסקה המאוחרת בזמן, בטענה כי "הכסף היה בכיס בסופו של דבר", כי הם הגורמים שהיו זמינים באותה העת וכי "הצורה הזאתי של העצבים והתמרמרויות, זה חלק מהעסק" (ר' עמ' 4277 לפרו’).

 

זאת ועוד, עיון במרבית השיחות שלטענת אלמוג עוסקות בשתי העסקאות כאחד מעלה, כי על-פי שום הגיון סביר לא ניתן לראותן כעוסקות יותר מאשר בענין אחד: כך, לדוגמה, בהתייחס לשיחה 310 (18) טוען אלמוג כי היא עוסקת בשיק הגדול – עד לשורה "וגם מה שחסר לכם שיסדר" ומכאן והלאה מדובר על הרולטה, כאשר ממקרא השיחה לא ניתן לראות חלוקה הגיונית לשני נושאים. אף בשיחה 349 (37), שלטענת אלמוג עוסקת הן ברולטה והן בשיק הגדול (ר' עמ' 4323, 4326 לפרו’), לא עולה הפרדה נראית לעין.

 

בנוסף, ביחס למרבית השיחות לא יכול היה אלמוג לתת תשובה פוזיטיבית וכל שאמר היה כי עסקו באחד מבין שני הנושאים: רולטה או שיק גדול .

 

למקרא בליל הגרסאות, שכל אחת מהן בנפרד – קל וחומר כשהן מעורבבות זו בזו – הינה מעורפלת, חסרת פרטים ממשיים או מתווה ברור, ההתרשמות היא כי "גרסתו" של אלמוג נבנתה מקטעי דברים שנשתמרו בזכרונו מעדויותיהם של הנאשמים שהעידו לפניו. מכל מקום, מסירת גרסה כאמור, כמוה למעשה כאי מסירת גרסה כלל, בהעדר אפשרות לבחון אותה לגופה או בהתייחס לגרסאות אחרות ולחומר ראיות אחר.

 

אף טענתו של אלמוג כי היה מעורב ברולטה רק מתוך קטע חברי, אינה עולה בקנה אחד עם מעורבותו, הפיזית והנפשית, בשיחות: כך, בבוקר יום  27.4.06, בשיחה עם נעים, אומר אלמוג "לא יודע כבר מה לעשות איתם כל יום אומרים מחר, מגיע מחר אומרים מחר, לא יודע מה... היום יום אחרון זהו, היום יום אחרון אם לא שיביא את הכסף” בהמשך השיחה הוא מביע כעס אף על בכר ומכנה אותו במילות גנאי חריפות עקב כך כי רימה את נעים ויהודה אריש, כנטען (שיחה 410 (43)). מדברים אלו עולה, כי אין המדובר בעזרה חברית גרידא לנעים, אלא במעורבות עמוקה ובקבלת החלטות בנוגע לעסקה: "היום יום אחרון אם לא שיביא את הכסף".

 

כך גם בשיחה 1354 (62) בשעות הערב של אותו היום, מתענין אלמוג אצל טיירי האם ניתן "לשלוח מישהו" לקחת את הדבר המוכן, שבעדותו נטען כי הוא הרולטה או הכסף (ר' עמ' 4251 לפרו’).

גם בשיחות מימים קודמים ליום מסירת הנשק עולה, כי אותה "עזרה" שהגיש ערן לכאורה לנעים כללה מעורבות עמוקה מצידו (ר', לדוג', שיחה 311 (19):

 

נעים: "תגיד לי רגע, מה עם אלוני הזבל הזה... ואללה קח ממנו את זה כבר מה הענין איתו?”, כאשר אלמוג משיב: "אלי דבר איתו מקודם צריך ללכת אליו". נעים: "מי צריך ללכת?" אלמוג: "יהודה... למטה הוא בבית תכף אני אלך אליו". נעים: "וגם מה שחסר לכם שיסדר... גם מה שחסר שיגמור עם זה, הוא אמר היום לאסי שהכל בסדר... אז תלכו אליו בחייאת ערן תסעו אליו לבית ותגמרו את הסיפור הזה". כשאלמוג מביע חוסר אונים אל מול התנהגותו של "אלוני", פוקד עליו נעים: "תגיד לו תביא כסף, תגיד עכשיו תביא עשרים אלף שקל, תחזיר שתיים עשרה ושש תביא אותם", וערן משיב: "טוב תכף אני אסע עם יהודה... הנה שיק אחד חלק מהשיק --- (הערת המתמללת: לא ברור) אני מטפל בזה" ונעים אומר: "החלק העיקרי חסר וגם עם ההוא מה? סתם שילמנו? הוא לא מביא אותם תגיד לו" (310; 18). בהמשך לשיחה הקודמת – שהתנתקה - מתקשר נעים ושב ואומר "תגיד לו תביא לי עכשיו 20,000 שקל").

בנוסף, גרסתו של אלמוג באשר לפרשנות השיחות במקרים רבים אינה עולה בקנה אחד, עם עדויות המשוחחים האחרים: כך, בנוגע לשיחה 322 (27) בינו לבין נעים (בו הוא מציין כי נשארו "שני דברים קטנים לסדר") טען נעים כי השיחה עוסקת ברולטה דווקא (ר' עמ' 3776-3777 לפרו’), ואילו אלמוג העיד כי היא עוסקת אך ורק בשיק הגדול (ר' עמ' 4216-4219 לפרו’); אף בנוגע לפרשנות שיחות נוספות קיימת אין תמימות דעים בין אלמוג לבין המשוחחים עימו: בשיחה 349 (37) בינו לבין נעים טען נעים כי השיחה עוסקת רק ברולטה (ר' עמ' 3807 לפרו’) ואילו אלמוג טען דווקא כי היא עוסקת בשני נושאים: שיק כלשהו שהיה צריך לפרוט לאלי אריש והרולטה, ואף "נתן סימנים" ביחס לשני חלקי השיחה, לשיטתו (ר' עמ' 4323-4326 לפרו’).

 

מלבד הסתירות והתמיהות עליהן עמדתי לעיל, אלמוג לא נתן כל הסבר מתקבל על הדעת לעובדה כי ביום 27.4.06 פסקו באורח פלא כל השיחות העוסקות בשתי העסקאות, דבר שלמעשה מחזק את התזה שהעלתה המאשימה ביחס לפרשנות השיחות כעוסקות בנשק – שאכן נמסר באותו יום – אלא טען, כי היו עוד שיחות שהמאשימה לא הביאה אותן:  "אתה יכול להסביר לי למה אחרי 27 לחודש, אין כבר שיחות עצבים כמו שהיו קודם לכן. אין כבר שיחות שבהם הירושלמים מתרעמים על הנתנייתים. הכול -  ת. יש, רק לא הבאתם אותם" (ר' עמ' 4327 לפרו’).

 

לכל אלו מצטרפת העובדה כי אף גרסתו ביחס לפריטת השיקים של בן מיכאל אצל בכר נדחתה (ר' בפרק: עד המדינה), כך שלמעשה הודעת המסרון ששלח לבן מיכאל ביום 27.4.06 בשעה 20.49 היא ששלחה את האחרון לבכר, על מנת לאסוף את הנשק וחלקיו.

 

66.       משגרסתו של אלמוג ביחס לשיחות האמורות נדחתה, ומשלא הונחה תשתית לגרסה אחרת, נותרה על כנה התזה המפלילה שהקימה המאשימה ביחס לשיחות, ובהתייחס אליה יש לבחון את חלקו של אלמוג בעסקה:

 

כפי שפורט בהרחבה לעיל, מעורבותו של אלמוג בעסקה היתה רבה, אם כי יותר במישור היחסים הפנימי בין נעים לאלמוג, ופחות במישור היחסים אל מול המוכרים: בכר, טיירי ואלחנטי. כך מתעדכן נעים אצל אלמוג ביחס למצבה של העסקה ("מה עם הג'ינג'י ואלוני?"; "מה עם אלוני הזבל הזה” ועוד), ופוקד על אלמוג מספר פעמים לקחת את הכסף מבכר או לרדת ו"לעשות לזה סוף" (ר' שיחות 3431 (13); 276 (15); 310-311 (18-19); 322    (27); 336 (31) ועוד ).

 

כך, בשיחה 317 (23) מתענין אלמוג אצל אלי אריש אם "יש את מי לשלוח", ומציין כי "יש לו עוד שני דברים קטנים".

 

עוד עולה מהשיחות, כי כאשר נמסר לנעים ויהודה אריש כי הדבר מוכן, אף אלמוג עוסק בתיאומי המסירה (ר' שיחה 1354 (62) בינו לבין טיירי בה הוא שואל האם "לשלוח מישהו" וכן את הודעת המסרון ששלח לבן מיכאל בשעה 20.49 באותו היום בה הכווין אותו כי יסע לבכר ומסר לו את מספר הטלפון של האחרון).

 

גם לאחר שבן מיכאל נשלח למשימה, נעים מתעדכן אצל אלמוג למצבו של "החבר": קרי, בן מיכאל (ר' שיחה 465 (69), 467 (70)).

 

67.       עם זאת, מהשיחות עולה כי הגם שאלמוג היה מעורב בעסקת הנשק, מעורבותו אינה עולה כדי מעורבות של רוכש הנשק, אלא של מסייע בלבד לנעים, ובעקיפין אף ליהודה אריש: מאף אחת מהשיחות לא עולה, כי הנשק היה צריך להגיע בסופו של יום לידיו של אלמוג, או כי הוא שילם עבורו. ההפך הוא הנכון, הדרישה לאותו "דבר מה" נשוא העסקה באה תמיד מצדם של יהודה אריש או נעים, כאשר מעורבותו של אלמוג בנושא התעוררה לאחר בקשות ודרישות מצדו של נעים, דבר שאינו עולה בקנה אחד עם מעורבות עצמאית של רוכש נשק

 

הגם שאין להקל ראש בעוצמת הסיוע שהגיש אלמוג לנעים, אין בסיוע זה, אפקטיבי ככל שיהיה, כדי להקים מעורבות ישירה בעבירה העיקרית, כאשר על פניו מתקיימים אצל אלמוג יסודותיה האחרים של עבירת הסיוע: מודעות לקיום העבירה העיקרית ולכוחם המסייע של המעשים אותם עשה (ר' על הדין בפלילים חלק ראשון 390-391).

 

כעולה מההלכה הפסוקה, אין צורך "במפגש קושרים" מקדים לביצוע העבירה העיקרית, ודי בהתקשרות טלפונית או אחרת, אף עם חלקם של הקושרים, ואף בשלב מאוחר לתוכית המשותפת כדי לענות על דרישות עבירות הקשר (שם בעמ' 280 והפסיקה המוזכרת שם). השיחות בין אלמוג לנעים מצביעות על קיומו של קשר כאמור, לכל הפחות בין שניים אלו, דבר שהופך את אלמוג לחלק מכלל הקשר לביצוע המעשה הפלילי (שם), אף אם כאמור הצטרפותו לקשר היתה מאוחרת לקשר הראשוני בין נעים ליהודה אריש לצורך החלטה על רכישת הנשק, ולקשר עם המוכרים: בכר, טיירי ואלחנטי, שמטבע הדברים היה מאוחר בזמן. עוד ניתן ללמוד על חלקו של אלמוג בקשר מהעובדה כי מעורבותו עולה סמוך מאוד לתחילת השיחות להן מפנה המאשימה כשיחות העוסקות בנשק (ר', לדוג', שיחה 3431 (13) מיום  20.4.06) – דבר המצביע על כי אף הוא היה חלק ממעגל הקושרים (בניגוד לאלי אריש ולאבוטבול, לדוגמה, ש"גויסו" לעסקה על מנת לפתור בעיות נקודתיות, כעולה מהשיחות).

 

כפי שפירטתי בהרחבה לעיל, דרישת היסוד הנפשי בעבירת הקשר היא מודעות לקיומה של העבירה, כאשר מהשיחות עולה כי לאלמוג היתה מודעות כנדרש.

 

עבירה נוספת המיוחסת לאלמוג היא עבירה של הובלת נשק, לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין. בחינת חלקו של אלמוג בעסקת הנשק מעלה, כי הגם שאלמוג סייע לנעים ברכישת הנשק ופעל לצורך קידום הקשר, לא היתה לו כל מעורבות בהובלת הנשק – מלבד בהכוונתו של בן מיכאל אל בכר.

 

כידוע, אחריותם של קושרים לכלל העבירה נשוא הקשר (בסייגים מסויימים), בטלה עם כניסתו לתוקף של תיקון 39 לחוק העונשין, וכיום אין אחריות שילוחית למעשיו של אחר מלבד בשתי סיטואציות עיקריות: האחת, ביצוע באמצעות אחר, השנייה, ביצוע בצוותא. עם זאת, המאשימה לא טענה לאף אחד מבין השניים, מה גם שעל פניו דברים אלו אינם מתקיימים בהתייחס לאלמוג ולבן מיכאל: על פניו בן מיכאל אינו "ככלי בידיו" של אלמוג (ר' סעיף 29(ג) לחוק העונשין), ואף אינו חלק "מהמעגל הפנימי" של המבצעים. משכך, אין במעשיו של בן מיכאל כדי להוסיף על חלקו של אלמוג במארג העבירות שבוצעו.

 

לפיכך אני מרשיעה אותו בקשירת קשר לביצוע פשע וכן סיוע לרכישת נשק, עבירות לפי סעיף 499 ו-31 בצירוף סע' 144(ב) לחוק העונשין.

 

נאשם 5 - ערן בן מיכאל

 

68.       כתב האישום מייחס לבן מיכאל הובלת נשק, עבירה על פי סעיף 144(ב) לחוק העונשין. כמפורט בפרק: עד המדינה, גרסתו של בן מיכאל לפיה מטרת ומהות הנסיעה לנתניה ביום 27.4.06 היתה השבת צ'קים שנמסרו לאלמוג וממנו לבכר – נדחתה, תוך שקיבלתי את עדותו של עד המדינה ממנה עלה כי בן מיכאל נסע לצורך הבאת נשק מבכר, וכי  כאשר הגיעו השניים לנתניה קיבל בן מיכאל מבכר את השק האדום שבתוכו נתפס הנשק ת/14-ת16.

משהוכח, האמור, עולה כי ביום 27.4.06 בשעות הערב הוביל בן מיכאל נשק מסוג עוזי, וכן מחסנית ומתאמים להרכבת משתיקי קול מנתניה לירושלים, תוך שהיה מודע למטרת הנסיעה ולנשק שנתפש ברשותו. לפיכך אני מרשיעה אותו בהובלת נשק, תחמושת ואבזרי נשק, עבירה לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין.

 

נאשם 6 - אסי אבוטבול

 

69.       בחקירתו הראשונה במשטרה (ת/1, מיום 21.5.06) הכחיש אבוטבול מכל וכל את המיוחס לו (סחר בנשק וכן קשירת קשר לצורך האמור). הוא הודה כי הוא מכיר את נעים, בכר, אלחנטי, אלמוג, וכן את אלי ויהודה אריש, אולם טען כי הקשר ביניהם הינו על בסיס חברי בלבד וכי אין לו עמם קשרים עסקיים כלשהם (ר' ת/1, ג' 1 שו’ 19, 21, 45-49; ג' 2 שו’ 1-4). בחקירותיו הנוספות (ת/2, ת/3) שמר אבוטבול על זכות השתיקה, לטענתו, על-פי עצת עורכי-דינו (ר' ת/2 ג' 1 שו’ 40-41: "העורכי דין שלי אמרו לי לא לדבר אתכם, ואני לא מדבר"). גם כשהושמעו לו שיחות בהן הוא הדובר לא הציג אבוטבול גרסה כלשהי והמשיך לשמור על שתיקתו.

 

גם בבית המשפט, כפי שכבר נאמר, בחר אבוטבול לכפור כפירה כללית במיוחס לו. ממילא, נשמעה גרסתו לראשונה משעלה לדוכן העדים.

 

על-פי עדותו, במסגרת "העסקה הגדולה", עליה דיבר בצורה כללית, מעורפלת וחלקית ביותר - ניתנו שיקים מנעים לבכר ולאלחנטי לצורך פריטתם, ומשהאחרונים התמהמהו להביא תמורה עבור השיקים, הוא הפך להיות, בניגוד לרצונו, כתובת לתלונות מצדו של נעים. לשיטתו, במרבית המקרים הוא לא ידע בדיוק על מה נעים מדבר, אך כדי להפסיק את הצקותיו הבלתי פוסקות היה נוהג להתקשר לאלחנטי ולזרזו בענין:

 

"אני יכול לספר לך בגדול על איזה סיפור של איזה עסקה שנעשתה שאני לא הייתי מעורב בה...

ש. איזה עסקה?

ת. לא יודע אם מותר להגיד, אני תשמעי, אני לא אגיד שמות... אני יודע שמדובר בכסף... בכסף, היה חלק אנשים מכל האזורים שהיו מעורבים בזה, אני בפעם הראשונה איזה מישהו נתנייתי הגיע לירושלים, אה, בא אליי, ואמר לי אני הולך לירושלים, ...אני הולך לירושלים למה יש שם איזה חוב לחייב את אחד אישה אחת או מישהו דתי אחד מישהו מהמשפחה... כסף, אמרתי לו בסדר, תיסע, כאילו, ...וזהו כאילו שלחתי אותו, אמרתי לו כן, הוא הלך אליהם, והוא הלך אליהם סיכם איתם דברים, פתאום מתקשרים אליי אחרי שעה או שעתיים חלק אם אני אומר מהנאשמים זה מפליל מישהו?

ש. לא, חלק מהנאשמים בלי שמות, כן,

ת. ואומר לי תשמע, זה משפחה שלי תרד ממנו, ...זה, מישהו מהצד שלך בא לקרוב משפחה שלי על איזה חוב, שירד ממנו. אמרתי לו סליחה, לא ידעתי שמשפחה שלך, אין בעיה, הוא לא פונה אליו יותר. מתברר בסוף שהנאשמים חלק מהנאשמים הם כאילו הורידו את הבחור הזה שרצה להיות להציל את הכסף של המשפחה שלו כאילו שזה, והם בעצמם עשו את העסקה הגדולה איתם אחרי זה. כאילו את הכסף הם לקחו חלק מהכסף במקום שהוא יקח את הכסף.

כ.ה. בן-עמי: המשפחה של מישהו מהנאשמים.

ת. מהנאשמים כן. ואני לא ידעתי מזה בכלל, רק אחרי שבועיים זה התברר לי והתגלה לי שהם בכל זאת לקחו את הכסף, כאילו שיא החוצפה, באמת.

כ.ה. בן-עמי: מה המקור של הכסף? איזה כסף זה? זה לא כסף שירד...

ת. מדובר על צ'קים.

כ.ה. בן-עמי: צ'קים שהגיעו מאיפה?

ת. צ'קים, לא יודע מאיפה הגיעו הצ'קים, אני יודע צ'קים, אני לא, לא מעורב בסיפור הזה... כי זה לא מענין אותי, ...אני לא צריך את הדברים האלה, אני לא מעורב איתם בדברים האלה, ובטח ובטח ובטח אחרי לא הפעם.

...

ש. אתה יודע סכומים פחות או יותר, סדרי גודל?

ת. המון כסף... המון כסף מדובר, המון אנשים המון קבוצות, אני כשאמרו לי תראה זה משפחה, כאילו תגיד לבחור ההוא שלא יפנה, כי זה משפחה, לא פניתי, כאילו אמרתי לו אל תפנה אליהם יותר, וזהו.

מה שעשו אחרי זה, זה שפתאום הגיע למצב שאחרי שבועיים מתברר שכנראה זה לא היה משפחה, לקחו את הכסף, חלק מהסכום של הכסף,

כ.ה. בן-עמי: חלק מהנאשמים שאתה לא רוצה להגיד את שמם.

ת. כן, והתחיל בלגן ביניהם פתאום. למה? הצ'קים באו מאזור נתניה עם עוד נתנייתים שמכירים את הסיפור, את האנשים, והתחיל בלגן.

מה זה בלגן? כאילו לקחו חלק מהכסף, חלק נשאר של צ'קים, הרבה הרבה צ'קים נשארו, אז יצא שיהודה [אלחנטי - ח’ב’] ואלון מכירים גם את ה... מכירים את האנשים של הצ'קים, עוד פעם אני לא, לא רוצה להגיד שמות, אנשים של הצ'קים, ואז שגיליתי שלקחו את הכסף,

...

ת. אלחנטי ואלון הכירו את האיפה שהבעיה איפה שהצ'קים נשארו שאר הכסף, ואז... כל המדינה פתאום, פתאום כל המדינה שייכת לכסף. מבינה? אני, פנה אליי ירושלמי ביקש ממני לעזור לו לגבות את הכסף.

...

ת. ורק אז ורק אז אמרתי כאילו הבנתי בכלל שעשו, לקחו כסף בכלל. זה גם בכלל לא משפחה שלהם. אז בקיצור, הם קיבלו צ'קים, הצ'קים התחילו לחזור להם, יהודה אלחנטי ואלון,

כ.ה. בן-עמי: מי זה הם קיבלו צ'קים?

ת. מי שקיבל את הצ'ק, מי שעבד עליי,

כ.ה. בן-עמי: שזה מי?

ת. אני לא אגיד שמות.

כ.ה. בן-עמי: לא תגיד שמות. אז אותם אנשים שקיבלו צ'קים הצ'קים שלהם חזרו?

ת. קודם כל קיבלו כסף מזומן... ואמרו לאף אחד כלום. שהיה להם פתאום צ'קים והיה להם בעיות עם הצ'קים, אז הם התחילו להתחנף, ואז, ...הם פנו אליי, ...ככה פתאום אה, אתה יודע העסקה ההיא ככה וככה, היה כסף זה פה שם, אבל יש צ'קים עתידיים זה סיפורי סבתא... בסוף מה שיצא שיהודה אלחנטי ואלון, אלון היה פורט צ'קים קצת, והוא היה מוכן לקחת על עצמו את הצ'קים לפרוט אותם וכל פעם בתעריף שלו, וכל פעם היה בעיות עם זה אני זוכר, שיגעו אותי, שיגעו אותי עם הצ'קים האלה, אני לא יודע מה מדובר בכלל" (עמ' 4784 שו’ 3 – עמ' 4789 שו’ 5 לפרו’).

 

בהתייחס ל"עסקה הגדולה" העיד, כי חלקם של בכר ואלחנטי בעסקה היה כדלקמן:

 

"הג'ינג'י [אלחנטי - ח’ב’] זה קורבן של קוסם עם התיק הגדול, בסדר?

...

זאת אומרת הג'ינג'י ואלון קורבנות שלו בכסף הגדול. כי הוא [נעים - ח’ב’] נתן להם צ'קים לפרוט, הצ'קים פתאום, הוא הביא את זה מהאיש הזה שהוא רצה שאתה מחפש אותו כל כך, הביא את זה משם, אז הוא אומר לו לא אכפת לי מהאיש הזה, עכשיו זה דברים" (עמ' 4865 לפרו’, שו’ 12, 6-9).

 

ובהמשך:

"הצ'קים האלה סופקו לאלון כי אלון היה עובד בצ'קים קטנים, אז הוא אמר ירוויח עוד אחוז שתיים, יהודה גם אמר ירוויח עוד אחוז שתיים, וזהו, ופה הם הסתבכו עם הצרה הזאת של הירושלמים, הצרה של ירושלים" (עמ' 4866 לפרו’, שו’ 18-20)

 

כמו-כן העיד:

 

"...יש קופה גדולה, את הקופה הגדולה הזאת חילקו אותה את הצ'קים ביניהם חלק לקח יהודה עם אלון, בשביל לנסות לפרוט אותם להתגלגל, לקח להם זמן לא לקח להם זמן, פתאום נעצרו הצ'קים לא נעצרו הצ'קים..." (עמ' 4870 לפרו’, שו’ 5-8)

 

משנשאל מדוע כל אותם גורמים, שבשמם סרב לנקוט, פנו דווקא אליו, השיב: "לא חסר לי כסף, ואם אפשר לעזור לאנשים במשהו אז אני עוזר, אז פנו אליי, עזרתי. כאילו ניסיתי לגשר" (עמ' 4789  לפרו’, שו’ 15-17).

 

בהמשך, לשאלת עורך דינו, הסכים לומר כי נעים נמנה בין אלו שלחצו עליו מאחר שהיה צריך לקבל משהו מצד ג': "הבן אדם [נעים – ח'ב'] לא מפסיק לדבר, הוא צריך, הוא צריך לקבל משהו, הוא צריך משהו, הוא לא עוזב אותך עד שאתה מת... אני לא נתקלתי בדבר כזה" (עמ' 4790 לפרו’, שו’ 11-14). משהתבקש לפרט מה היה נעים צריך לקבל, השיב כי היה מדובר ברהיטים אותם אלחנטי היה צריך להביא לנעים. בהמשך אמר כי נעים היה "משגע" אותו בענין השיקים. קרי, אותה "עסקה גדולה":

 

"אני מדבר, אני מדבר, אבל אני לא יודע מה, פעם צ'קים, חתימה פתאום חסרה, אז אי אפשר לשלם, להוציא את הכסף, אז עוד פעם זה חוזר ועוד פעם והוא במעצר בית שיגע אותי... זה, זה [נעים - ח’ב’] עשה לי אלף שיחות הרג אותי" (עמ' 4793 לפרו’, שו’ 1-5).

 

בחקירתו הנגדית הכחיש אבוטבול מכל וכל קשר לרולטה (ר' עמ' 4802, 4825-4826, 4843, 4867 לפרו’) וחזר על גרסתו כי חלקו הצטמצם לענין השיקים, וגם זאת כגורם חיצוני ונוכח הפצרותיו ו"נדנודיו" של נעים. עוד לדבריו, במרבית המקרים לא ידע בדיוק על מה מדבר עמו נעים, אך על מנת להפסיק את הצקותיו הבלתי פוסקות היה מתקשר לאלחנטי:

 

"אני יודע רק זה משגע אותי אומר לי תתקשר אליו לא מוכן. אני מתקשר להוא, ההוא משגע אותי הוא לא מוכן...

כ.ה. בן-עמי: אבל אתה לא יודע על מה מדברים? לא מוכן כן מוכן?

ת. לא יודע, לא רוצה גם לדעת, למה? ...גברתי, אם אני אדע למה, אני אצטרך להיות אחראי, אני מכיר את הסיפור בין האנשים האלה. אני צריך להיות אחראי ואני לא רוצה להיות אחראי על אף אחד" (ר' עמ' 4848 לפרו’, שו’ 2-9).

 

גם לאחר שבא-כוח המאשימה חזר והקשה הכיצד אבוטבול יכול, לשיטתו, לפתור בעיות של אחרים מבלי לדעת במה מדובר, דבק אבוטבול בגרסתו וטען כי הוא פותר בעיות רבות מדי יום מבלי לדעת בדיוק את מהותן (ר' עמ' 4849-4850 לפרו’):

 

”אני רוצה שתסביר לבית המשפט איך אתה מצפה שמישהו יאמין לך שאתה מנסה לפתור בעיה בין מר נעים ואלון בכר ואלחנטי בלי שאתה מבין מה הבעיה? תסכים איתי שאי אפשר לפתור בעיה שלא יודעים מהי?

ת. לא.

ש. איך פותרים בעיה שלא יודעים מהי?

ת. בוא אני אסביר לך משהו, אני אני רגיל לדבר בטלפונים כל היום מאתיים פעם, ואני פותר ים בעיות כאלה ואחרות".

 

בהמשך עדותו הסביר אבוטבול, כי מאחר שלא הבין על מה נסבו השיחות ייתכן כי הן עסקו גם ברולטה ("מה שכן אני יכול לשחק אותה בראש קטן שאולי זה כן רולטה, והם לא רוצים להכניס אותי בפנים", עמ' 4850 לפרו’, שו’ 11-13), אף כי הוסיף, כי לא ייתכן בשום פנים שהשיחות עסקו בנשק. לשאלה הכיצד הוא בטוח כי אין מדובר בנשק משלא ידע באיזה ענין דובר בשיחות השיב תשובה תמוהה כי בקשר לרולטה היה מי מהנאשמים עשוי לפנות אליו מאחר שיש לו הרבה כסף, אולם לגבי נשק – לא:

 

"כ.ה. בן-עמי: אז למה רולטה זה כן ונשק לא?

ת. כי הרולטה הם רגילים שאני כואב להם העין יש לי יותר כסף מהם... אני אומר לך שכואב להם העין שיש לי יותר כסף מהם. אז בגלל זה הם לא רוצים, הכל טמאות טמאות טמאות והנה רואים את התוצאות" (עמ' 4850 לפרו’, שו’ 20-22).

 

גם לאחר שעומת עם שיחה 21013 (50), בה הוא נשמע מרים קולו ונוזף באלחנטי על כך שאותם דברים שנעים מבקש עדיין חסרים, ונטען נגדו כי השיחה מעידה על מעורבות גדולה מזו המינורית אותה ניסה להציג בעדותו, השיב כי ידע שנעים צודק למעשה, וכי איבד את סבלנותו נוכח הצקותיו הבלתי פוסקות:

 

"אני מאמת [מאבד - ח’ב’] את הסבלנות שלי עם קוסם, הוא מתקשר אליי שישים פעם ביום,

ש. אז למה אתה לא צועק על קוסם על יהודה, אז תצעק על קוסם קוסם משגע אותך, למה אתה צועק על יהודה?

ת: אני אגיד לך למה כי אני יודע שיש להם צ'קים, צ'קים שלו אצלו, ואני יודע שהוא צודק. שיש להם צ'קים, אז תתנו לו עוד את הצ'קים בחזרה,

...

ש. אבל מה זה העסק שלך אם יש להם צ'קים אצלו, אני לא מבין את זה. למה מה זה העסק שלך בכלל?

...

ת. סליחה? אני יודע שקוסם צודק.

...

אבל הוא צודק. הוא צודק. כי הכסף והשיקים, השיקים אצלהם. והם היו צריכים לפרוט אותם ולא פרטו לא פרטו לא פרטו דחו אותו דחו אותו דחו אותו, וזהו" (עמ' 4872 שו’ 25 – 4875 שו’ 7 לפרו’).

 

משנשאל אבוטבול לפשר העובדה כי אותן "הצקות" מצדו של נעים פסקו לאחר יום 27.4.06, השיב כי אינו יודע מדוע הן פסקו, וכי הוא לא חקר ודרש בענין, מאחר שהוקל לו:

 

"ת. הניח לי הבן אדם עזב אותי.

ש. מה איך זה קרה?

ת. לא יודע, נשבע לך... לא יודע,

ש. מה קרה?

ת. לא יודע" (עמ' 4894 לפרו’, שו’ 2-8).

 

וכן :

 

"ש. ...יש לך הסבר למה השיחות אליך ממר נעים נפסקו באותו יום? מה גרם לפלא הזה שהוא יצא לך מהווריד?

ת. לא, אבל אני מבסוט" (עמ' 4897 לפרו’, שו’ 12-14). 

 

בחקירתו החוזרת אמר אבוטבול, כי השיחות הנוגעות לפגישה כלשהי בהן השתתף ביום 27.4.06 מתייחסות לפגישה בין טיירי לבין אדם נוסף שאת שמו לא מסר, ושלא יצאה לפועל מאחר שטיירי אחר לפגישה:

 

"ת. אני זוכר השיחה האחרונה שלי של אותו יום שלא התבצעה הפגישה, יש לי את הבן אדם שאני יביא אותו לפה... לא התבצעה בסוף הפגישה, בגלל שטיירי איחר או משהו כזה, והבן אדם עזב את המקום, אני ניתקתי את הטלפון שמונה שמונה וחצי כמו שאני רגיל תשע, ועזבתי, נכנסתי הבית למיטה שלי וזהו.

ש. אתה יכול להגיד לנו את השם של הבן אדם הזה?

ת. אני לא רוצה, אני לא רוצה שיחקרו אותו, יעשו לו צרות... אבל אני מוכן לכתוב את זה בפני השופטת והיא, והיא תזמין אותו להעיד פה" (עמ' 4905 לפרו’, שו’ 9-19).

 

עם זאת, אף ששמו של אותו אדם לא נמסר בבית המשפט על ידי אבוטבול, מהשיחות שנקלטו בעמדת האזנת הסתר על מכשיר הטלפון של אבוטבול באותו היום עולה, כי אכן תוכננה בין טיירי לבין אדם בשם נחשון פגישה לשעה 19.30 באותו הערב, פגישה שלא יצאה לפועל מאחר שטיירי איחר להגיע (ר' שיחות 21144; 211445; 21158; 21176; 21183; 21184; 21185 מעמדה 30617).

 

            כאמור, מדבריו של אבוטבול עולה, כי חלקו בפרשה הסתכם בכך שהיה 'צינור' להעברת מסרים בין נעים לאלחנטי ובכר בענין "העסקה הגדולה", וזאת בלבד. דא עקא, הגרסה שנמסרה על ידי אבוטבול היא כאמור, כוללנית ומעורפלת ולא ניתן להבין ממנה את מתווה העסקה, לעמתה עם עדויות הנאשמים האחרים בנושא - שכאמור אף הן לא התאפיינו במתן גרסה מסודרת וקוהרנטית - או לרדת לחקרהּ.

 

בנוסף, המתווה של עסקה זו, כפי שהוצג על ידי אבוטבול והנאשמים האחרים, אינו מתיישב עם השיחות בינו לבין אלחנטי ובכר:

 

כך, לדוגמה, בשיחה 20314 (16) מיום 25.4.06, מתקשר אבוטבול לבכר, אומר לו כי הוא נמצא אצל קוסם "ומה הוא אומר, חסר דברים לא הבאתם להם הכול, משהו". אלון מודה, ואומר "היום יהיה להם את הכול", ומוסיף, לשאלת אבוטבול, כי "חלק כן [הם קיבלו - ח’ב’] והיום עוד חלק". התשובה אינה מספקת את אבוטבול, והוא מברר האם "של הזה שהוא הביא את הכסף והוא כן בסדר. מוכן הכל נכון?", ואלון משיב "כן... חלק שלחנו כבר, נו. חלק מהכסף שלחנו, תגיד לו".

 

יוער כי אם אכן בכר קיבל שיקים לפריטה, כגרסתו של אבוטבול (וגרסתם של הנאשמים האחרים שאימצו זה את דבריו של זה בענין גרסת השיק הגדול), לא יעלה על הדעת כי קיבל מנעים כסף עבור שיקים אלו, כנאמר בשיחה, שכן לכאורה ההפך הוא הנכון – בכר הוא שהיה אמור להעביר לנעים את הכסף תמורת השיקים.

 

תמיהה נוספת נעוצה בעובדה, כי אבוטבול מתייחס לסכומים החסרים לשיטתו, כאל "חסר דברים", כאשר במשפט הבא הוא מדבר בגלוי על כסף.

עוד עולה מהשיחה – ועל כך ארחיב בהמשך – כי חלקו של אבוטבול, על אף שאני מקבלת את טענתו כי שימש "כמשקיף מהצד" והתערב רק לבקשת נעים ובעקבות טרוניותיו – הוא גדול מכפי שניסה להציג, ולמצער הוא ידע מה נשוא העסקה בין בכר, אלחנטי וטיירי מחד לנעים ואריש מאידך, והדבר משתקף בידיעתו אודות פרטי המסירה ("של הזה שהוא הביא את הכסף והוא כן בסדר, הכל מוכן נכון?").

 

גם שיחה 21013 (50) בה משוחח אבוטבול עם אלחנטי, מתאפיינת בטרמינולוגיה שאינה עולה בקנה אחד עם מסירה של כסף או שיקים:

 

אבוטבול: "קוסם משגע אותי, מה אתה לא יכול... למה הוא לא מקבל את הדברים שלו?... הוא בא לקחת, כבר יומיים הוא שולח אנשים וה... לא מביאים לו כלום". אלחנטי טוען בתגובה כי נעים ואנשיו לא באים לקחת, ולשאלת אבוטבול משיב כי "הכל מוכן" אבל "נשאר דבר אחד". לכך מגיב אבוטבול: "אז תעשה את זה נו מספיק להגיד לי נשאר דבר אחד כל פעם... צריך את זה דחוף, נו אל תשחק איתי... נו לך סדר את זה כבר שיבוא היום יקח הכל". אלחנטי משיב כי "יסדר את זה" והשניים נפרדים (21013; 50).

 

הסברו של אבוטבול לכך הוא, כי "הדבר האחרון שנותר לו [לאלחנטי - ח’ב’] לעשות זה ללכת להפעיל לחץ על אותו בן אדם ועל אותה אישה. להפעיל לחץ ולחץ" (עמ' 4871 לפרו’, שו’ 9-10). דא עקא, לבד מהעובדה כי ההסבר אינו מתיישב עם המונחים שננקטו בשיחה, הוא עומד בניגוד לגרסתו של אלחנטי לפיה ה"דבר האחרון" שנותר לעשות הוא " להגיש ניירות... בשביל לגמור את העסקה הזאת. הגשנו את הכל, נשאר נייר אחד" (עמ' 4696 לפרו’, שו’ 6, 8) כשבהמשך עדותו מסביר כי "ניירות" הכוונה לשיקים (שם, בעמ' 21-22). (אם כי אין לייחס לכך משמעות רבה מאחר שגם אלחנטי עצמו לא היה עקבי בגרסה זו שנמסרה בחקירתו הנגדית מאחר שבחקירתו הראשית טען כי השיחה עוסקת ברהיטים שהיו צריכים להגיע לנעים מנגר המצוי בחוג ידידיו של אלחנטי (עמ' 4563 לפרו’) ובהמשך חקירתו אמר כי ייתכן שהשיחה עוסקת גם ברולטה (ר' עמ' 4698 לפרו’).

 

זאת ועוד, עסקינן בגרסה כבושה כאשר אבוטבול לא מסר, ולו קצה קצהו של הסבר מדוע לא מסר הגרסה במשטרה, ומשכך אף מלכתחילה משקלה מועט.

 

70.       משאבוטבול לא מסר הסבר סביר למערכת הראייתית המפלילה נגדו, ונוכח העובדה כי כל השיחות אותן ניהל עם נעים, אלחנטי ובכר מתקשרות למסירת הנשק לבן מיכאל, כמפורט לעיל, המסקנה המתחייבת היא כי במסגרת עסקת הנשק פנה נעים אל אבוטבול מספר פעמים על מנת "להפעיל לחץ" על אלחנטי ובכר שאיחרו למסור את הנשק, ואבוטבול אמנם פנה לאחרונים ודרש בתקיפות שימסרו לאלתר את מה שהתחייבו לו.

 

ממקרא השיחות דלעיל עולה, כי המתווה שפרש אבוטבול ביחס לחלקו ב"עסקה הגדולה" אכן קרוב למציאות – אף כי הוא מתייחס לעסקת הנשק. על פניו, הפנייה לאבוטבול היתה לא כגורם בקבוצת המוכרים, אלא כמעין גורם בעל השפעה בעיר נתניה שיכול לתווך בין נעים לבין אלחנטי ובכר. כך, בשיחה 20314 בינו לבין בכר הוא אומר: "אני פה אצל קוסם. ומה הוא אומר, חסר דברים לא הבאתם להם הכל, משהו". כך, בשיחה 314 מתרעם נעים על "הג'ינג'י הזה", על אף שהוא מדבר ישירות עם אבוטבול. הדעת נותנת, כי אילו אבוטבול היה אכן בקבוצת המוכרים, היו הטרוניות מופנות ישירות אליו ולא דרכו לצדדים שלישיים.

 

גם בשיחות הנוספות – הן עם אלחנטי והן עם נעים – עולה כי מעורבותו בעסקה היא כצינור להעברת הודעות, עם תוספת משקל נוכח "מעמדו" המוגבר (בקרב החבורה) בעיר נתניה. "מעמד" עליו ניתן ללמוד גם מעדויות הנאשמים האחרים: "אסי יש לו יותר השפעה לנתנייתים מאשר אני"         (עדותו של נעים, עמ' 3722 לפרו’); "יש הרבה אנשים שמכבדים את אסי... יש לפעמים בעיות שאנחנו לא יכולים לפתור והוא כן יכול לפתור" (עדותו של אלמוג, עמ' 4249 לפרו’); "אסי מכבדים אותו בנתניה" (ר' עדותו של אלחנטי, עמ' 4674 לפרו’).

 

גם לענין הדרישה כי באם לא יסופק אותו "דבר מה" לאלתר, יוחזר הכסף ששולם עבורו, הגם שהיא עלתה בשיחות בין נעים לאבוטבול, לא אמר נעים כי על אבוטבול להחזיר את הכסף, אלא לחץ עליו שיאמר לבכר ואלחנטי כי אם לא יספקו את הנשק, שיחזירו את הכסף.

 

71.       כאמור לעיל, בניגוד לטענתו של אבוטבול כי לא ידע על מה מדובר בשיחות, מהשיחות עימו עולה כי הוא יודע גם יודע במה מדובר ומעורה בפרטי העסקה: מה נשלח, מה צריך להישלח, על מה שולמו כספים ועוד.

 

האישומים אותם ייחסה המאשימה לאבוטבול הם סחר בנשק וקשירת קשר לביצוע פשע (עבירות לפי סעיף 144(ב2) ו-499 לחוק העונשין). דא עקא, מחומר הראיות, כפי שנסקר, עולה כי אבוטבול היה צד חיצוני לעסקה - על אף שידע את פרטיה ומהותה – וכל חלקו הסתכם בזירוז אלחנטי ובכר, לבקשת נעים.

 

בכך אין, כדי לענות על יסוד הקשר כנדרש בפסיקה (על הדין בפלילים, חלק ראשון בעמ' 276-279), וודאי שאין לראות באבוטבול כחלק מקבוצת המוכרים, שכן כל תפקידו, כעולה מהראיות, הוא סיוע בלבד. (לענין מעמדו של המסייע על-פי החוק והפסיקה ר' הפרק בעניינו של נאשם 1 – אלי אריש).

 

בחינת חלקו של אבוטבול בהתייחס לדרישות סעיף 31 לחוק העונשין מעלה, כי מעשיו עלו כדי סיוע לרכישת הנשק: מהשיחות עולה, כי שיחות הזירוז בינו לבין בכר ואלחנטי הניבו פרי, ומכל מקום היה בהן כדי לסייע לזירוז מסירת הנשק – בין היתר נוכח "מעמדו" כפי שנתפש על-ידי הנאשמים האחרים. כמו-כן עולה מהשיחות כי אבוטבול היה מודע לפרטי העסקה בין המוכרים לקונים. מה גם, אפילו לא היה מודע לפרטי פרטיה (דבר שכאמור נסתר), די בידיעתו הכללית כדי להקים יסוד נפשי של סיוע.

 

בהתייחס לעובדה כי הוכח שהעבירה שנעברה על-ידי אבוטבול הינה סיוע לעבירה של רכישת נשק, ומשניתנה לו ההזדמנות להשיב לאישומים שעניינם סחר בנשק וקשירת קשר לסחר בנשק, יש מקום לקבוע כי ניתנה לו הזדמנות סבירה להתגונן בעבירת הסיועף כנדרש בסעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי.

 

אשר על כן אינני מרשיעה את אסי אבוטבול בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום אלא סיוע לרכישת נשק שלא כדין, עבירה לפי סעיף 31 בצירוף סעיף 144(א) לחוק העונשין.

 

נאשם 7 - טיירי תבל

 

72.       בחקירותיו הראשונות במשטרה שיתף טיירי פעולה עם החוקרים וענה על שאלותיהם (ת/24-ת/25, מיום 21.5.06). למחרת – 22.5.06 – בהודעה ת/26, בחר טיירי לשמור על זכות השתיקה, אף שבהודעה ת/48 - שניתנה בהמשך אותו יום (בשעה 16.45), הוא הודה בהחזקת הנשק בביתו של לביא גואטה. (מדובר באישום 2, בו הודה והורשע טיירי במהלך הדיונים שקויימו בתיק דנן).  לאחר מכן שב טיירי והתעטף בשתיקה (ר' הודעה ת/63).

 

אף בעת שענה על שאלות החוקרים לא תמיד היו התשובות תואמות המציאות: כך, לדוגמה, השיב כי היכרותו עם יהודה אריש ועם ערן אלמוג מקורה ביחסי שכנות בהיותם מתגוררים במלון "כרמל", וכי לא ראה אותם זה מספר חודשים (ר' ת/24, ג' 5 שו’ 23-24; 26-28); כי היכרותו עם אנשים אלו היא אל מול כל אחד בנפרד, וכי "אין סיכוי בעולם" שיש קשר ישיר ביניהם (שם, ג' 6 שו’ 15-16) – דברים הנסתרים מיניה וביה מהשיחות המיוחסות לו ומעדותו, כפי שיפורט להלן.

 

גרסתו של טיירי לשיחות נשוא האזנות הסתר היא, כי במסגרת "עסקת הרולטה" בין אלחנטי ובכר מחד לנעים, יהודה אריש ואלמוג מאידך, סייע לבכר, שעמו הוא בקשרי חברות, להזמין חלקים אצל חרט, ואף לקח מהאחרון את החלקים המוכנים, מבלי שידע את צורתם, גודלם או מספרם, ולמה בדיוק הם משמשים:

"...אני התקשרתי או שאריה התקשר אליי החרט, ודיברתי איתו על מה שהייתי צריך להביא ליהודה... חלקים... של הרולטה לפי מה שהבנתי ממנו.

...

כ.ה. בן-עמי: ממי הבנת את זה?

ת. מיהודה ומאלון.

ש. כן, אז אולי תסביר מה היית צריך להכין ליהודה?

ת. יהודה ואלון ביקשו ממני, ביקשו להעזר בי בחרט שאני מכיר לעשות להם איזשהי עבודת חרטות, כי הם יודעים שאני מקושר באזור תעשיה ויכול לעזור בדברים בכל הדברים הטכניים האלה.

...

כ.ה. בן-עמי: או.קי., לאיזה מטרה?

ת. מטרה, מטרה בגדול זה הרולטה.

...

כ.ה. בן-עמי: תגיד לי מה הם אמרו לך,

ת. אני לא שאלתי, יהודה ואלון אחרי שנכנסתי לסיפור לעומק טיפה, הבנתי שזה לרולטה, אבל לא לקחתי את זה ואמרו לי תכין את זה לרולטה, אמרו לי טיירי אנחנו צריכים משהו.. אמרתי להם תביאו לי את המידות,

...

כ.ה. בן-עמי: מה הם אמרו שהם צריכים?

ת. משהו מסוים.

כ.ה. בן-עמי: מה משהו?

ת. פקקים.

כ.ה. בן-עמי: פקקים?

ת. ברזלים,

כ.ה. בן-עמי: ברזלים?

ת. כל מיני מידות הם הביאו לי. שעברתי [שהעברתי – ח'ב'] את זה לחרט... הם נתנו לי מידות, ... בשביל להעביר לחרט... הם אמרו לי שהם צריכים את זה, העברתי את זה לחרט וזהו. לא,

...

כ.ה. בן-עמי: אתה יכול להגיד איזה מידות?

ת. לא זוכר, זה הכל היה רשום על דף.

כ.ה. בן-עמי: מה הם ביקשו? ריבוע?

...

ת. ברזלים,

כ.ה. בן-עמי: ברזלים, מה, איזה סוג של ברזלים?

ת. יכול להיות הם ביקשו משהו עם קונוסים אני זוכר... כן. משהו עם קונוס. קונוסים גדולים.

...

כ.ה. בן-עמי: לא הבנתי, אתה אומר ברזלים, מידות, תגיד מה הם ביקשו ממך.

ת. תשמעי, לא נכנסתי לזה... זה לא עבודה שלי, לא אמרתי להם תראו לי את זה בדיוק ואני אלך לחרט, זה לא משהו ש...

כ.ה. בן-עמי: אתה הולך לחרט, מה אמרת לחרט?

ת. נתתי לו את המידות, שלום אריה בוקר טוב, הוא חבר שלי טוב, הייתי בקשר איתו טוב... תעשה לי את המידות X X  ו-X. למתי זה יהיה מוכן? תודה רבה.

...

ש. מה זה שלושים יחידות?

ת. שלושים יחידות שהם היו צריכים שנתתי להם.

ש. זה מה ביקשו ממך. אתה בזמנו כשביקשו ממך ידעת למה זה?

ת. לא.

...

כ.ה. בן-עמי: הם ביקשו שלושים יחידות אותו, מה זה שלושים יחידות? תסביר לנו. אתה הולך להזמין משהו, תגיד לי מה הזמנת?

ת. כשאני הולך להזמין מחרט אני לא הולך להזמין זה לא איזה משהו שאני מזמין אני הולך לחנות תביא לי את הדבר X ו-X, הוא מביא לי בשקית מוכן אני רואה את זה על תמונה... חרט זה דבר מאוד מורכב, זה מי שמבין בזה מדבר במידות. רק מידות יכולות להסביר את זה, זה לא צריך ציור בכלל, לא צריך שום דבר, דרך מידות אפשר לעשות הכל. זה מה שעשיתי" (עמ' 4934, שו’ 20 – עמ' 4938, שו’ 16 לפרו’).

 

בחקירתו הנגדית חזר טיירי על גרסה זו, אם כי ציין שאלחנטי הוא זה שמסר לו את הדף בו פורטו המידות (עמ' 5012 לפרו’). כמו-כן ציין, כי הוא מתאר לעצמו כי החלקים המבוקשים היו עגולים (עמ' 5014 לפרו’) וכי לא כל שלושים החלקים היו זהים מאחר ועל הדף היו מצוינות כמה מידות: "היה דקים היה עבים היה כל מיני דברים, היה רחב, היה מלא דברים" (עמ' 5016 לפרו’, שו’ 24). לשאלת בא-כוח המאשימה מדוע בחקירותיו במשטרה מסר כי מדובר במתאמים למשתיק קול השיב טיירי כי התבלבל וחשב שהשאלה מתייחסת למחסן הנשק נשוא האישום השני או שהחוקר "שיגע" אותו, ולכן ענה בציניות (עמ' 5018 וכן עמ' 5021 לפרו’: "...גם אם עניתי לו למרות שלא נראה לי שעניתי לו ככה בצורה הזאת, זה היה בשיא הציניות...").

גם לענין ביצוע ההברגה על נ/15 עזר טיירי לבכר, על-ידי הפנייתו לחרטים פיזנטי, אברהם אהרון (ממסגריית איכות בע"מ) וכן יחזקאל שבת, "אבא של פלג" – לדבריו הפנייה זו, שנעשתה ביום 27.4.06, היתה לבקשתו של בכר, שביקש לבצע "הברגה מסוימת". עוד טען כי לא ידע למה נועדה ההברגה ומה עלה בגורל ההפנייה:

 

"...[בכר – ח'ב'] ביקש ממני לעשות הברגה מסויימת... ביקש ממני לשאול אותי לאיזה חרט ללכת ואם בכלל חרט יעשה את העבודה הזאת...

ש. יצא מזה משהו בסוף?

ת. אין לי מושג. אני התקשרתי לשאול להתענין וקיבלתי תשובות מעורפלות" (עמ' 4962 לפרו’).

 

את מעורבותו בשיחות עם יהודה אריש הסביר טיירי בכך כי בהיותו בקשרים חבריים הן עם יהודה אריש והן עם בכר ואלחנטי, כל שניסה היה "לגשר" בין הניצים, אך ללא מעורבות אמיתית או מודעות לפרטי העסקה:

 

"ת. ידעתי שזה רולטה בגדול, לא, לא הסבירו לי יותר מידי, לא נכנסתי לזה, זה לא מענין אותי, אני לא מתעסק בדברים כאלה, אם אני מתעסק זה רק חוקי. חוקי עד גבול מסוים.

...

ש. אתה שמעת כאן את העדות של יהודה אריש?

ת. כן.

ש. העדות שלו לפי הבנה שלך היא עדות אמת?

ת. מה זאת אומרת, מה הוא העיד, שאני בסך הכל הייתי הצינור בינו לבין אלון ויהודה, שהסברתי שניסיתי להסביר את הצדדים, וזהו... לא הייתי מתווך בכלל.

...

ת. בין אלון ל, בין אלון ליהודה אריש התפתח איזשהו סוג של עסקה... בוא לא נכנס לזה, לא משנה איזה עסקה, סוג של עסקה. ובעסקה הזאת עזרתי לאלון, ורשמו את זה בתור סיפור אפילו, בעסקה הזאת עזרתי לאלון, ותוך כדי העזרה הבנתי שזה, שהעזרה בכלל גם כן ליהודה אריש. והבנתי שיהודה אריש גם כן הולך ל, ויודע מה אני, איך אני מתכוון לעזור בעסקה הזאת. ונכנסתי לסוג של מערבולת שכבר ראיתי שכל העניינים מתחילים להתעצבן אחד על השני, והיתה התפתחות לא טובה אז תקרא לזה מתווך אולי בקטע של ניסיתי לסדר את העניינים ביניהם לא יודע, אבל לא, לא הייתי מעורב בשום רגע בעסקה הזאת" (ר' עמ' 4980, שו’ 1 – עמ' 4981, שו’ 14 לפרו’).

 

וכן:

 

"כבר במשך הזמן זה כבר היה ברור שהשנאה ביניהם [בכר, אלחנטי ויהודה אריש - ח’ב’] ממש גוברת והם לא יכולים, לא יכולים לתקשר כבר אחד עם השני, וכשהוא אמר לי תגיד להם ששניהם מניאקים ולא רוצה לדבר איתם, שיחזירו את הכסף, אני לא ידעתי בכלל על איזה כסף מדובר, לא ידעתי כמה כסף מדובר, רק אמרתי לו בסדר, תביני אני כל פעם ניסיתי תמיד לסדר ביניהם, תמיד לנסות לגשר, אם יש משהו שאני שונא שחברים רבים ועוד על שטויות כאלה... אני בסך הכל עשיתי טובה, וגם לא ליהודה עשיתי את הטובה הזאת, באמת שלא עשיתי ליהודה את הטובה. עשיתי לאלון וליהודה הג'ינג'י את הטובה וגם שהתערבתי זה היה רק בשביל אלון, כי דאגתי לאלון" (עמ' 4964 לפרו’, שו' 1-15).

 

ובהמשך:

 

"יכול להיות על הגישור שגישרתי ביניהם [בין בכר ליהודה אריש - ח’ב’]... יכול להיות הוא [בכר - ח’ב’] ביקש ממני כבר ללחוץ על יהודה שיסגור את זה... את העסקה ביניהם... לא זה לא לי ולו, זה לו ולחברי[ם] שלו" (עמ' 4939 לפרו’, שו’ 6-14).

"אני בסך הכל באתי לעשות פה טובה" (עמ' 4944 לפרו’, שו’   5).

 

"לא ידעתי [על העסקה בין יהודה אריש לבכר ואלחנטי - ח’ב’] וזה לא ענין אותי, אין לי איתו [יהודה אריש - ח’ב’] שום דבר, אין לי איתו שום ענין" (עמ' 4953 לפרו’, שו’ 2).

 

"אני לא זוכר בשום שלב בכל המערכת יחסים שלנו [בין טיירי לבין בכר - ח’ב’] כל הנושא הזה שהבטחתי לו שאני יטפל בזה או משהו כזה, מקסימים הצעתי לגשר ביניהם אולי לסדר ביניהם את הבעיה כי היה ביניהם ריב ובגלל זה בגלל זה נכנסתי לתמונה... בלי ידיעתי" (עמ' 4955 לפרו’, שו’ 19-23).

 

טיירי ציין עוד, כי העסקה היחידה בה היה נקשר באותה עת עם מי מהגורמים דלעיל, היתה עסקת תיווך בין נמרוד אסולין (המכונה בפיו "חיבוקי") לבין יהודה אריש, במסגרתה הועבר - או צריך היה להיות מועבר - מאסולין רכב מעוקל לאחרון. בענין זה יוער כי גם המאשימה אינה חולקת לענין קיומה של עסקת הרכב כאמור, כמו גם על פרשנותו של טיירי לשיחות שעניינן בעסקה זו, לבד מהקטעים בשיחות שעניינם עסקת הנשק (שכאמור יהודה אריש בחר להציגם כ"עסקת הרולטה" – והנאשמים האחרים החרו החזיקו אחריו).

 

 במסגרת עדותו התייחס טיירי למספר שיחות מיום 27.4.06 (שאינן מצויות ברצף השיחות המפלילות לה טוענת המאשימה - ח’ב’), מהן עולה כי בין טיירי לבין אדם בשם נחשון נקבעה פגישה ליום 27.4.06 בשעות הערב, אולם היא לא התקיימה. לדברי טיירי, באותה פגישה נדרש היה להביא לנחשון כמה דברים שאינם נוגעים לנאשמים בתיק דנן או לעסקת הרולטה (ר' עמ' 4948-4951, 4967 לפרו’). בענין זה העיד נחשון גוב, הוא אותו "נחשון" הנזכר בשיחות, ואישר כי אכן ביום 27.4.06 נקבעה לו פגישה עם טיירי לצורך העברת דבר מה אודותיו סרב לפרט מחשש להפללה – אם כי ציין כי אינו קשור לתיק דנן. מכל מקום, לדבריו, טיירי לא הגיע לפגישה, ומשכך היא לא יצאה אל הפועל (ר' עמ' 5313-5314, 5318 לפרו’). דא עקא, כאמור, אותה פגישה שנקבעה בין טיירי לבין אותו נחשון, אינה קשורה לענייננו, וממילא השאלה אם התקיימה או לא התקיימה, אינה מעלה או מורידה בכל הקשור לעסקת הנשק נשוא תיק זה.

 

73.       גם גרסת טיירי – כפי שהועלתה בעדותו בבית המשפט – דינה להידחות:

 

ראשית, על אף שטיירי הודה במשטרה בכל הנוגע למעורבותו במחסן הנשק שנתפס אצל גואטה, הוא מילא פיו מים בכל הקשור לשיחות המפלילות, שעתה הוא טוען כי הן עוסקות ברולטה, עסקה שעל פניה היא חמורה פחות מהעבירה האחרת בה הודה. בהתייחס לכך, תמוה הסברו כי חשש להפליל את עצמו בענין הרולטה, ומשכך אף שיקר לחוקרים בשאלות מסויימות (ר' עמ' 4996 לפרו’). לכך יוסף, כי אף טיירי כפר כפירה כללית בעובדות האישום הראשון - לטענתו על-פי עצת עורך דינו, ונוכח ריבוי הנאשמים. דא עקא, כאמור, הלכה היא כי ייעוץ משפטי כדלעיל אינו מהווה סיבה סבירה לאי מסירת גרסה, לצורך שלילת משקלה כגרסה כבושה, והדברים ידועים.

 

אף מגופה של הגרסה עולות תמיהות וסתירות, אם בהשוואה לעדויות יתר הנאשמים המעורבים בפרשה ואם נוכח פרכות בדבריו שלו:

 

כאמור, טיירי טען כי לא ידע למה בדיוק היו מיועדים החלקים אותם נשלח לחרוט, מה צורתם ומאיזה חומר הם עשויים (עמ' 5014-5015 לפרו’). טענה זו דינה להידחות על פניה: אפילו נניח כי טיירי מסר את השרטוט לחרט מבלי להסתכל בו – דבר שכאמור נסתר בהמשך עדותו, ממנה עלה כי ראה שהיו מספר שרטוטים: לחלקים עבים, דקים, גדולים וקטנים - לא ייתכן כי לא ידע מאיזה חומר היו החלקים אמורים להיות מיוצרים – שכן בהעדר פרט זה לא יכול היה החרט לבצע את העבודה.

 

התמיהה גוברת  נוכח העובדה, כי בהתייחס לאותם חלקים עצמם מסר טיירי בהודעתו במשטרה כי הם הם חלקי משתיק הקול שנתפסו בביתו של גואטה (ר' ת/59, מזכר מיום 23.5.06). הסבריו בבית המשפט, לפיהם ענה לחוקר שוקי בללי ב"ציניות", או כי התבלבל עם פרטי האישום השני, אינם סבירים, ומשכך יש באמירה זו למעשה כדי לסתור את גרסתו לפיה כל החלקים היו קשורים לעסקת הרולטה ואך ורק לעסקה זו.

 

זאת ועוד, לטענתו של טיירי, הוא נחשף לראשונה למעורבותו של יהודה אריש בעסקת הרולטה רק בשיחה 1111 (32) מיום 26.4.06 (ר' עמ' 5035 לפרו’). דא עקא, יהודה אריש אמר בעדותו כי טיירי הוא שהפנה אותו אל אלחנטי לצורך עסקת הרולטה. ("ש. אז מה הקשר... מה הקשר של טיירי לכל השיחה הזאת?            ת: טיירי הכיר לי את יהודה [אלחנטי – ח'ב'], ואני באתי לטיירי בהאשמות. אתה תטפל בענין, אתה תדאג לזה. הוא הכיר לי את יהודה, הוא תיווך בינינו, הוא עשה את הכל, הוא עמד באמצע, זהו ואני הפלתי עליו את האחריות. וכל הטענות שלי באו אליו" (ר' עמ' 3068 לפרו’, שו’ 13-18). עדותו של יהודה אריש ביחס לחלקו של טיירי בעסקת הנשק (לטעמו "עסקת הרולטה") גם עומדת בסתירה לגרסת טיירי כי חלקו היה חברי ומינורי בלבד, ובענין זה אני מקבלת את גרסת יהודה אריש, שיש לה תימוכין בשיחות המפלילות.

 

אמנם, לאורך כל עדותו טרח טיירי לחזור ולציין כי במה שכונה על-ידו "עסקת הרולטה" היתה מעורבותו מינורית  וכי אף כשניסה לפשר בין יהודה אריש לבכר ואלחנטי לא ידע בדיוק על מה מדובר. דא עקא, לבד מהעובדה כי לא סביר שאדם יוכל בסכסוך מבלי לדעת את תוכנו ופרטיו, מהשיחות עולה כי טיירי היה מודע באופן פוזיטיבי לפרטי אותה עסקה: כך, משיחות 517-518 (41-42) עולה, כי ביום 26.4.06 בשעות הערב הגיע טיירי לביתו של יהודה אריש ונתן לו הסבר אודות העיכוב באספקה, דבר שהפיס את דעתו על האחרון. כך, בשיחה 1215 (46) מיום 27.4.06 כשבכר מתרעם על יהודה אריש ואומר לטיירי "תגיד לזונות [יהודה אריש - ח’ב’] שלא יתקשרו אליי כי אתה אמרת להם שאתה מטפל להם בזה", על אף שטיירי טען בעדותו כי מעולם לא הבטיח לטפל בנושא (ר' עמ' 4955 לפרו’), הוא לא אומר דבר שיש בו כדי לסתור את טענתו של בכר, ומשיב לו "ראית איך אתה שורף אותי יותר אני לא מעביר לך כלום... אתה תראה לאן תגיע עם ההתנהגות הזאת" – דברים שאינם עולים בקנה אחד עם טענתו לענין היותו גורם נייטרלי, מגשר ומפשר - כנטען בעדותו.

 

כפי שכבר נאמר, "אביה מולידה" של גרסת "עסקת הרולטה" היה יהודה אריש, שמשנתבקש ליתן הסבר להאזנות הסתר המפלילות, טען כי כל שנאמר בשיחות אלו התייחס לרולטה ולא לנשק. אחריו החרו החזיקו הנאשמים האחרים שעלו בזה אחר זה לדוכן העדים, שכל אחד מהם נתן לרולטה נפח משלו, וטיירי - שהיה אחרון הנאשמים שעלה לדוכן העדים, נאחז אף הוא ב"רולטה" כקרש הצלה להסבר התנהלותו, כפי שהוא עולה מהשיחות המפלילות.

 

בנוסף לכל שנאמר, הן בפרק: האזנות הסתר והחרטים והן בפרק זה, ניתן למצוא חיזוק כלשהו למסקנה כי לא בעסקת רולטה מדובר, גם בדברי טיירי לפיהם:

 

"בין אלון [בכר – ח'ב']... ליהודה אריש התפתח איזשהו סוג של עסקה... בוא לא נכנס לזה, לא משנה איזה עסקה, סוג של עסקה. ובעסקה הזאת עזרתי לאלון" (ר' עמ' 4980, שו’ 24 – עמ' 4981, שו’ 2 לפרו’).

 

כאמור, מרצף השיחות עולה, כי אותו דבר מה שטיירי היה מעורב בייצורו הוא המתאמים ת/16, אשר במסגרת חקירתו במשטרה הוא הודה, למעשה, כי הם משמשים כמתאמים למשתיק קול (ר' ת/59). אמירה זו משתלבת היטב עם העובדה כי בשיחה 1115 (36) מודרך טיירי לקחת רק שלוש יחידות מאריה החרט, מאחר שאין ליהודה אריש כסף לשלם לאחרון, וכי רק ביום ראשון יועבר הכסף וניתן יהיה לקחת את יתר החלקים – שכאמור נתפסו בסופו של יום בביתו של לביא גואטה (ת/187-ת/189). כאמור, ת/16, מורכב משלושה מתאמים, שעל פניו נראים כאילו באו לעולם יחד עם המתאמים ת/188 ו-ת/189, דבר המחזק את המסקנה כי כל החלקים יוצרו יחד, או למצער באמצעות אותו אדם ו/או אותם כלים. מה גם, שעסקינן בחלקים שלא יוצרו בייצור תעשייתי, ומשכך הסיכוי כי אותם חלקים יוצרו במקומות שונים - קטן מאוד. עוד עולה מרצף השיחות כי טיירי היה מעורב פעיל בהפנייתו של בכר לחרטים השונים לצורך ביצוע ההברגה על קנה העוזי (ת/15).

 

יש מקום להבהיר כי מהשיחות המפלילות עולה, כי מעורבותו של טיירי בעסקת הנשק לא התמצתה אך ורק בדאגה לייצור המתאמים ת/16 ובהפנייה להברגת הקנה ת/15:

 

כך, מבחינת יהודה אריש, מהווה טיירי כתובת לתלונות בגין העיכוב באספקה, והוא מעביר התלונות לבכר או אלחנטי, לפי הצורך. בנוסף, ביום 25.4.06 מגיע טיירי לביתו של יהודה אריש על מנת להסביר לו את העיכוב באספקה (ר' שיחות 517-518 (41-42)), דבר שאינו עולה בקנה אחד עם תפקידו של מתווך או אדם המעורב באופן מינורי בלבד בעסקה, כפי המתווה אותו הציג לבית המשפט.

 

בנוסף, כאשר בכר נדרש לבצע את ההברגה (לגביה כאמור נקבע כי היא ההברגה על קנה העוזי ת/15) הוא פונה לטיירי, כאשר זה מפנה אותו למספר חרטים ואף מתענין באופן פוזיטיבי בתוצאות הביקור אצל אותם חרטים (ר' שיחות 1262 (54), 1263 (55), 1265 (56)).

 

זאת ועוד, כאשר הנשק וחלקיו מוכנים למשלוח, טיירי מתקשר ליהודה אריש ומיידע אותו כי "הכל מוכן, אתם יכולים לבוא" (שיחה 1358 (64)).

 

כמו-כן, בשיחה 1075 (30) מבקש בכר מטיירי "יאללה תסגור היום את העסקה שמה עם חוואוואה [יהודה אריש - ח’ב’] שמה ----- שיהיה לנו כמה לירות" (1075; 30), דבר המצביע על כך שחלקו של טיירי לא היה כשל גורם חיצוני אלא כחלק מקבוצת המוכרים.

צירוף כל אלו מעלה, כי טיירי היה צד פעיל לקשר שנרקם בין הנאשמים אלחנטי ובכר מחד לבין הנאשמים יהודה אריש, אלי נעים ואלמוג מאידך. אמנם, אין ראיות ישירות לענין שיחה או מפגש בו נקשר הקשר בין המעורבים בדבר. עם זאת, מהפסיקה עולה, כי די בהוכחת הקשר על ידי ראיות נסיבתיות בלבד, וניתן אף ללמוד עליו מתוצאותיו, קרי, קיומה של העבירה העיקרית:

 

"לצורך הוכחת יסודותיה של עבירת הקשר אין הכרח כי התביעה תציג בפני בית-המשפט ראיות ישירות המצביעות על גיבושו של הקשר ועל פרטי ההתקשרות בין הצדדים לו. מעצם טבעו של הקשר הפלילי, בדרך-כלל הוא נרקם בסתר בלי שניתן לו ביטוי פומבי. גם בהיעדר ראיות ישירות לקשר יכול בית-המשפט להסיק את דבר קיומו מאירועים מאוחרים, במידה שיש בהם כדי ללמד על הקשר שקדם להם, בבחינת המאוחר המלמד על המוקדם. ובלשונו של השופט שמגר, כתוארו אז, בע"פ 228/77 זקצר נ' מדינת ישראל [23], בעמ' 718:

"לא אחת אין ראיות ישירות על מה שאירע במעמד קשירת הקשר, כי הרי הקשר הפלילי הוא מסוג המעשים שאינם נעשים לאור השמש אלא דוקא בסתר ובחשאי. בנסיבות כאלה אין מניעה לכך שבית-המשפט יסיק את דבר היווצרותו של הקשר ממערכת נתונים נסיבתית, לרבות ממעשים שאירעו אחרי קשירתו של הקשר ואשר להם השלכה אחורה, מאחר והם מעידים לפי טיבם ומהותם על מה שקדם להם".

ראו גם דבריו של מ"מ הנשיא (כתוארו אז) שמגר בע"פ 685/81 אהרוני נ' מדינת ישראל [24], בעמ' 686:

"אמנם, לא הובאו ראיות ישירות על התכנסותם יחד של הקושרים ועל מה שתוכנן וסוכם ביניהם עובר לתחילת הביצוע של העבירה או בשלב מתקדם יותר של הגשמת מטרתו הפלילית של הקשר, אך בכך בלבד אין כדי לשלול מבית המשפט את האפשרות להגיע למסקנות בדבר קיומו של הקשר ובדבר מהות יעדיו הבלתי חוקיים. אחד ממאפייניה של עבירת הקשר הוא, כי היא נרקמת בדרך כלל בסתר ובהיחבא, ולכן רבים יחסית המקרים, בהם נלמד על היווצרותו של הקשר ועל השותפים לו ועל זהות הקושרים מתוך מערכת הראיות בדבר ביצועו של הקשר, כפי שהיא נגולה לפני בית המשפט, היינו מתוך ראיות נסיבתיות. יתרה מזו, בית המשפט רשאי להסיק מסקנות כאמור מפעולות, שהן אליבא דכולי עלמא בגדר שלב מתקדם בביצוע מטרתו של הקשר, ואשר ייתכן שיש בהן כבר משום הגשמתו הסופית, ובלבד שהמאוחר מלמד על המוקדם. היינו, בתנאי שהביצוע או חלק ממנו, כמוכח בבית המשפט, ישקף לפי מהותו והגיונו את אשר קדם לו והוליך אליו" (ע"פ 3338/99 פקוביץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(5) 667, 707-708 (2000) והפסיקה המאוזכרת שם, להלן: "עניין פקוביץ").

74.       בהתייחס לכל האמור יש מקום לקבוע כי הוכחו לגבי  טיירי יסודות עבירת הקשר בה הוא מואשם.

 

עוד מואשם טיירי בעבירה לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין, שעניינו סחר בנשק, שזה לשונו:

 

"המייצר, מייבא או מייצא נשק או הסוחר בו או עושה בו כל עסקה אחרת שיש עמה מסירת החזקה בנשק לזולתו בין בתמורה ובין שלא בתמורה, בלא רשות על פי דין לעשות פעולה כאמור, דינו - מאסר חמש עשרה שנים".

 

כפי שכבר נאמר, מהשיחות המפלילות עולה כי טיירי פעל להשגת ייצור חלקי הנשק ת/16, ומכירתם  - יחד עם רובה העוזי והקנה (/14-ת/15) ליהודה אריש ולנעים. אמנם, ייתכן כי חלק מהנשק לא הגיע בפועל לידיו, שכן השק ובתוכו רובה העוזי ויתר החלקים הועברו לבן מיכאל מידיו של אלון בכר. עם זאת, החזקת הנשק או הימצאותו בשליטה אינו יסוד מיסודותיה של עבירת הסחר בנשק (ר' על הדין בפלילים,חלק רביעי בעמ' 1975), ומשכך די בפעולות אותן ביצע טיירי כדי לענות על היסוד העובדתי הנדרש בעבירה. אמנם, אין ראיה ישירה כי טיירי קיבל תמורה עבור מכירת הנשק. עם זאת, על חלקו בתמורה שקיבלו בכר ואלחנטי ניתן ללמוד משיחה 1075 (30) בה מציין בכר כי יסגור את העסקה על-מנת שיהיה "לנו", קרי, לו ולטיירי, "כמה לירות".

 

אשר ליסוד הנפשי: המדובר בעבירה של מחשבה פלילית, ומשכך די במודעות לקיום העבירה ולקיומה של הנסיבה, קרי, קיומו של "נשק". שני דברים שעל פניו נלמדים מדבריו של טיירי כעולה מהשיחות.

אשר על כן אני מרשיעה את הנאשם טיירי תבל בקשירת קשר לביצוע פשע וכן סחר בנשק (עבירות לפי סעיף 499 ו-144(ב2) לחוק העונשין).

 

נאשם 8 - יהודה אלחנטי

 

75.       בחקירתו הראשונה במשטרה סרב אלחנטי לענות על מרבית השאלות שהופנו אליו. הוא הכחיש באופן גורף את החשדות שנטענו נגדו, ונאות להשיב אך לשאלה במה הוא עובד למחייתו (ר' ת/4 מיום 21.5.06).

 

אף בחקירתו השנייה, שנערכה יום לאחר מכן (ת/5), סרב לענות על השאלות שהופנו אליו באומרו: "אני אענה לך על כל שאלה שתרצה בתנאי שיישב בחקירה עו"ד נוכח ויאשר לי לענות עליה.... עורך הדין שלי אתמול אמר לי לא לענות על שום שאלה" (שם, ג' 2 שו’ 21-24).

 

רק בהודעתו מיום 23.5.06 (ת/6) התייחס לשיחות אליהן הופנה, באומרו: "אם היתה לי שיחה עם "קוסם" או עם אסי [אבוטבול - ח’ב’], שאתה משמיע לי [שיחה 20491 מיום 25.4.06 - ח’ב’] זה בגלל שהזמנתי רהיטים ל"קוסם" בת"א... אני ואשתו של קוסם היינו אצל נגר בת"א בתאריכים שאתה מדבר עליהם ורצינו לקנות רהיטים אצלו. השיחה שהשמעתם לי שדיברתי במהלכה עם טיירי, הם היא נוגעת לקניית ארונות אצל אותו נגר. הנגר נמצא ברח' אברבנאל בת"א" (שם, ג' 2 שו’ 19-24). ובהמשך הוסיף "אני לא קשור לשום דבר. אני חוץ מלקנות לקוסם רהיטים לא עשיתי שום פשע. ההיכרות שלי איתו זה רק בגלל הרהיטים" (שם, שו’ 30-31). מעבר לאמירתו כי כל קשריו מתייחסים לרהיטים בלבד, שמר אלחנטי על זכות השתיקה, ולבד מכפירה כללית למיוחס לו בכתב האישום, מסר גרסה לראשונה משעלה לדוכן העדים.

בעדותו הראשית מסר אלחנטי גרסה מעורפלת ממנה עלה, כי בין בכר ובינו לבין יהודה אריש נקשרה עסקה, במסגרתה התחייב ביחד עם בכר לספק ליהודה אריש רולטה ממוגנטת, או "מתוחכמת" בלשונו. רולטה שהוא טרח להציג בבית המשפט (ר' עמ' 5432 לפרו' ואילך. עקב טעות לא סומנה הרולטה כמוצג). עוד טען, כי מלבד ענין הרולטה, נקשרה עסקה בינו לבין אלי נעים, במסגרתה תיווך אלחנטי בין נעים לבין כמה נגרים ממכריו, לצורך קניית רהיטים עבור נעים. עם זאת, מלבד שיחה אחת (21013), אשר גם לגביה שינה את טעמו בחקירה הנגדית, לא נטען על ידו כי השיחות המפלילות עוסקות באספקת רהיטים אלו, אלא בעסקת הרולטה, ומשהמאשימה אינה חולקת על קיומה של עסקה זו, אין לענין הרהיטים כל רלוונטיות לאישומים כנגדו.

 

נושא "העסקה הגדולה" עלה לראשונה בעדותו של אלחנטי במסגרת חקירתו של עו"ד גיגי, בא-כוחו של נעים. לשאלותיו של עו"ד גיגי אישר אלחנטי, כי היה מודע לעסקה הגדולה בין נעים לבין הנתנייתים, במסגרתה התחייבו האחרונים לתת לנעים כסף עבור עסקה כלשהי. אלחנטי סרב למסור פרטים נוספים מעבר לאמור, בטענה כי לא קיבל "חסינות" בהתייחס לעסקה: "אני לא רוצה לא להפליל את עצמי ולא אנשים...", אך "הבהיר" שאחרי יום 27.4.06 "חלק מהעסקה הגדולה לא יצא לפועל. היו כמה בעיות שיש חקירה שעוד מתגבשת על זה" (ר' עמ' 4577-4578 לפרו’).

 

עוד בענין זה העיד אלחנטי באופן מעורפל במסגרת חקירתו הנגדית, כי אחד מהנאשמים - שאת שמו סרב לחשוף - ביקש ממנו כי ידבר עם צד שלישי כלשהו ביחס לכסף, כאשר מדובר על סכום כסף כלשהו שהיה צריך להגיע מחו"ל לחלפנים כלשהם, ואין לו מושג מי הביא את הכסף ולהיכן הוא הגיע (ר' עמ' 4606, 4608-4610 לפרו’).

יוער, כי "גרסה" זו (ככל שניתן לכנותה כך) ניתנה באופן כללי בלבד, ולא בהתייחס לשיחה זו או אחרת ברצף השיחות המפלילות, שכאמור ביחס אליהן העיד אלחנטי כי הן עוסקות בעיקר בעסקת הרולטה (מלבד שיחה 21013 ושיחה 20491 - לגבי הראשונה אמר בחקירתו הראשית כי היא מתייחסת לרהיטים שנעים הזמין באמצעותו. בחקירתו הנגדית אמר כי יתכן שהיא עוסקת ב"עסקה הגדולה", ובהמשך חזר בו ואמר שאינו יודע בדיוק במה היא עוסקת. לגבי שיחה 20491 מסר שתי גרסאות - רולטה או עסקה גדולה, כפי שיפורט בהמשך).

 

בהתייחס לעסקת הרולטה העיד אלחנטי לשאלות באי-כוח הנאשמים האחרים, כי כל חלקו בעסקה היה שיוף ומריחת צבע "פוליטורה" סביב גלגל העץ העוטף את הרולטה, ומעבר לכך לא עשה דבר: "שום דבר לא עשיתי חוץ מזה... אני שייפתי ואני עשיתי פוליטורה". לדבריו, עבור עבודה זו היה צריך לקבל עד מאה דולר. משנשאל האם הגיע לו עוד כסף עבור עבודתו, אמר כי הוסיף כמה "ניטים שם בפנים". קרי, מעין חתיכות מתכת לקישוט על הלוח המרכזי של הרולטה, ובהמשך ציין כי הרכיב גם את המחיצות בין הציר לבין המספרים, כך שבסך-הכל "מגיע לי קרוב לחמש מאות שש מאות דולר על זה" (עמ' 4546 –4551 לפרו’).

 

גרסת הרולטה שהועלתה לראשונה על-ידי יהודה אריש כאמור הלכה "והתפתחה" גם במהלך עדותו של אלחנטי ברוח השאלות שנשאל. כך בחקירתו הנגדית הוסיף כי בכל הקשור לרולטה הוא גם נדרש לקנות את השלט לצורך הפעלתה וחוט כדי לחבר בין הרולטה לבין הטלוויזיה. "אני הייתי צריך להביא את החוט, את השלט, כל מיני דברים... זה חוט שמחובר עם שלט משמה זה עובר דרך לטלויזיה שבטלויזיה מהטלויזיה מתכנתים את זה" (עמ' 4585 לפרו’).

עוד העיד, כי כאשר קיבל את הרולטה היו בה רק חלקי העץ החיצוניים, כאשר חלקי המתכת, ובכללם הצינור והקונוס הוספו לאחר מכן על ידי גורמים נוספים שאת שמם סרב לחשוף. על טענתו זו עמד גם לאחר שעומת עם גרסתו של בכר לפיה האחרון קנה רולטה שלמה ולא בחלקים, ואמר "זה תשאל את אלון בכר... אני לא מבין" (ר' עמ' 4764 לפרו’, שו’ 14, 16).

 

אף כי אלחנטי סרב לומר בתחילה מי הרכיב את הפטנט, מי היה צריך לספק את הרולטה ולמי היתה אמורה הרולטה להגיע, הוא העיד בהמשך כי הוא עזר לבכר בבניית הרולטה, וכי היא היתה צריכה להגיע לאריש ולשותפיו שביקשו לקיים עמה הימורים בחג (שבשמו לא ידע לנקוב). בחקירתו הנגדית הבהיר כי מלבדו הנאשמים המעורבים בעסקת הרולטה הם בכר, יהודה אריש, ונעים בחלק כלשהו שאינו יודע בדיוק מהו. עוד לדבריו, מחירה של רולטה רגילה עומד על כשלושת אלפים וחמש מאות דולר עד חמשת אלפים דולר, כאשר תוספת הטלויזיה והשלט יכולים להגיע לעשרים או שלושים אלף ₪ בערך (ר' עמ' 4746 לפרו’).

 

בהתייחס לפעולתה של הרולטה העיד אלחנטי, כי בעוד שברולטה רגילה יש 37 מספרים, וכאשר היא מסתובבת הכדור הפנימי נופל באופן אקראי על מספר זה או אחר, הרולטה "המתוחכמת" נשלטת על ידי מפעילהּ באמצעות שלט ומנגנון חשמלי שמפעיל מגנטים, והוא יכול לכוון את עצירת הכדור (ר' עמ' 4535-4537).

 

משנדרש אלחנטי להראות את דרך פעולת הרולטה הוא הסביר כי במידה והסוללות שהיו מחוברות למגרעת העץ היו פועלות, לחיצה על השלט היתה עוצרת את הכדור הפנימי בצינור, שלשיטתו עשוי ממגנט. גם כשעומת עם העובדה כי הגולה אינה מגנטית לא הצליח להסביר את דרך פעולתה של הרולטה, והודה כי אינו מבין בדיוק כיצד היא פועלת, וחזר ואמר כי במידה ויעלו לעדות את "המומחה לרולטה": קרי, אלון בכר, ניתן יהיה לקבל את כל התשובות בענין.

 

בהתייחס לעובדה כי הרולטה שהציג הינה חבוטה ומלוכלכת ולא נראית כרולטה יקרת ערך שנבנתה כשנה ומחצה טרם עדותו, הסביר אלחנטי כי בעת העבודה הוחזקה הרולטה בפרדס ליד ביתו וניזוקה מהגשם ומההעברות, כי לאחר מכן לקח אותה אי מי מהנאשמים, ולצורך העדות היא הוחזרה אליו - אף זאת על ידי מי מהנאשמים, אולם מי בדיוק החזירה הוא אינו יודע.

 

"ש. כשאתה בנית את הרולטה, גם היתה ככה מטונפת? היא מטונפת עכשיו, נכון?

ת. היא לא מטונפת היתה.

...

כ. ה. בן-עמי: עכשיו היא מלוכלכת.

ת. אחרי שנה ומשהו או שנה ושש שבע שמונה חודשים מה, היא תהיה עוד נקיה? אם היא עומדת זרוקה באיזה מקום?

כ. ה. בן-עמי: אתה לא רוצה להגיד לי מי בא ולקח את ה,

ת. אני לא יודע,

כ. ה. בן-עמי: אתה אמרת שזה היה בחצר שלך,

ת. לא בחצר שלי, ממול החצר שלי ב, יש שם כמו פרדס כזה.

כ. ה. בן-עמי: אבל זה היה בחזקה שלך.

ת. משהו כזה.

כ. ה. בן-עמי: או.קי., אז הוא בא ברשותך ולקח את זה.

ת. ברשותי?

כ. ה. בן-עמי: לא, לא ברשותך?

ת. הוא יודע שזה המקום שזה צריך להיות שם. למה? בואי אני אסביר לך גם למה שמתי את זה שמה.

כ. ה. בן-עמי: למה שמת...

ת. אני גם יסביר לך למה ששמתי את זה שמה. למה זה לא חצר שלי,

...

כ. ה. בן-עמי: אז רגע, מי, סליחה, מי שלקח את זה מהמקום ההוא, הוא זה שהחזיר לך אותו כדי שתביא אותו היום לכאן?

ת. לא.

...

ת. לא, זה היה אצל אחד הנאשמים אני אמרתי לך לפני כמה דקות, נכון, שהם אמרתי אני רוצה את הרולטה הם שלחו לי אותה לבית, לא יודע מי זה הם, זה היה ליד הדלת של הבית שלי.

כ. ה. בן-עמי: ומי שלקח את זה בהתחלה מהמקום שהוא קרוב מול החצר שלך, הוא גם מישהו מהנאשמים פה?

ת. אני אמרתי לך שכן.

כ. ה. בן-עמי: או.קי., אז בעצם אחד מהנאשים לקח את זה ואחד מהנאשמים החזיר את זה, אתה רק לא יודע מי מהנאשמים החזיר את זה.

ת. לא יודע"  (ר' עמ' 4742-4744 לפרו’).

 

אלחנטי לא ידע להסביר מדוע על אף שהרולטה לא הועברה ליעדה: קרי, ליהודה אריש ולנעים, לא המשיכו הטרוניות אודות אי האספקה לאחר יום 27.4.06, וטען כי ישנן עוד שיחות בהן מובעות טרוניות, אלא שבאי-כוח המאשימה לא הציג אותן. משנדרש להפנות לשיחה זו או אחרת השיב: "תבדוק אתה, אני לא יודע, תבדוק" (עמ' 4765 לפרו’, שו’ 2).

 

לשאלת באי-כוח המאשימה מדוע זכרן של הגרסאות לא עלה עד שעלה לדוכן העדים השיב אלחנטי כי בחקירתו במשטרה סבר כי "איך אני יכול להשיב על דבר שבכלל אני לא, לא עשיתי אותו?" וכי מאחר שיש עד מדינה לא צריך את גרסתו, מה גם שהוא נעצר בצורה אגרסיבית ולא התאפשר לו לקחת תרופות שהיו נחוצות לו, וכמו-כן הוא חשש להפליל את עצמו ואחרים הנוגעים בדבר (ר' עמ' 4568-4569, 4572 לפרו’).

 

 ביחס לאי מסירת הגרסה בישיבת ההקראה הסביר אלחנטי כי נהג כך בעצת עורך דינו, מה גם שחשש מהפללה עצמית. "אני לא רוצה לא להפליל את עצמי, לא להפליל אנשים, והם לא חקרו אולי גם על הרולטה" (ר' עמ' 4573 לפרו’).

 

מטעמו של אלחנטי העידו אמנון מזרחי וכן האחים עובד וכדורי יעקב - נגרים ובעלי חנויות רהיטים - שאישרו כי במועד כלשהו בחודש אפריל 2006 או סמוך לכך הגיע אלחנטי עם בחורה בשם גלית ויתכן שעם אשה נוספת לקנות מהם רהיטים (שולחן אוכל וכן חדר שינה), וכי הרהיטים סופקו ביום 11.4.06,  או בסמוך לזה. מכל מקום, משהמאשימה אינה חולקת על כך שאלחנטי סייע לנעים לקנות רהיטים בתחילת חודש אפריל ועל כך שהשניים שוחחו בענין (ר', לדוג', שיחות 2675 ו-2820 מהימים 5.4.06-6.4.06, בהתאמה), ונוכח העובדה כי מלבד שיחה 21013, לגביה טען אלחנטי כי היא עוסקת בהזמנת הרהיטים (ר' עמ' 4563-4564 לפרו’) – דבר ממנו חזר בחקירתו הנגדית כאשר ייחס שיחה זו דווקא לעסקה הגדולה (ר' עמ' 4688 לפרו’) ובהמשך אמר כי אינו יודע על מה מדובר בשיחה ויכול להיות שהיא עוסקת גם ברולטה (ר' עמ' 4698 לפרו’), אין בעדויות אלו כדי לתרום לגוף המחלוקת.

 

76.       גרסתו של אלחנטי, ככל שניתן לכנותה כך, אינה מהימנה בעיני, הן מבחינה פנימית והן בהשוואה ליתר העדויות והראיות:

 

            ראשית, ממקרא העדות עולות סתירות ותמיהות רבות בנושאים מהותיים: כמפורט לעיל, גרסתו של אלחנטי ביחס לתפקידו בייצור הרולטה "התפתחה" לאורך חקירתו הראשית והנגדית, על אף שלאחר כל פרט שמסר השיב בוודאות כי זה היה כל חלקו ברולטה. (אלחנטי אמנם הסביר, כי לא מסר את הפרטים המלאים מחשש להפללה עצמית. עם זאת, משהחל להעיד על חלקו בעסקת הרולטה, אין בעובדה כי הוסיף לעשייתה פרט זה או אחר כדי לשנות מעצם ההודאה בעבירה, לשיטתו).

 

שנית, על אף שאלות חוזרות ונשנות, לא הצליח אלחנטי להסביר כיצד פועלת הרולטה המיוחדת, מהו תפקידם של כל מרכיביה, והיכן הם ממוקמים, אלא הפנה לבכר, שלטענתו הוא "המומחה לרולטה". עם זאת, מעדותו של בכר עולה, כי הרולטה שלכאורה נבנתה על ידיו אינה מזכירה במאום את הרולטה שהובאה לבית המשפט על ידי אלחנטי, ובחינתה על פי השכל הישר מעלה כי ספק אם בכלל קיימת רולטה המתאימה לתיאור אותו תיאר (כך לדוג' טען בכר כי הציר המרכזי ברולטה הוא בגובה של מעט מחצי מטר וכי הקונוס הפנימי מורכב משמונה עד חמישה עשר חלקים (ר' עמ' 4391, 4460 לפרו’), כאשר בפועל אין כל קונוס ברולטה והצינור המרכזי הוא באורך חמישה עשר סנטימטר לכל היותר. זאת ועוד, אף בכר, על אף שאלות רבות בנושא, סרב לספק פרטים מעבר להסבר כללי בלבד אודות אופן פעולתה של הרולטה, דבר הגורע באופן משמעותי ממשקלן של טענות אלחנטי ובכר כי בכר הוא המומחה כאמור.

 

בנוסף טען אלחנטי באופן פוזיטיבי כי כדור המתכת הממוקם בתוך הצינור המרכזי ברולטה הוא כדור מגנטי ומכאן פעולתו במעשה המרמה. עם זאת, בחינת הרולטה מעלה, כי מדובר בכדור מתכת רגיל וכי אין בה כל מגנט שיכול להסביר לכאורה את פעולתה הנטענת.

 

תמיהה נוספת העולה מהעדות היא הסבריו של אלחנטי באשר למצבה של הרולטה: כאמור, הרולטה שהוגשה לבית המשפט היתה חבוטה במספר מקומות והציפוי החיצוני, שלטענת אלחנטי בוצע על ידו כשנה קודם לכן, לא היה אחיד ואף התקלף במספר מקומות. עובדה זו הסביר אלחנטי, כאמור, בכך כי אחסן את הרולטה בפרדס בסמוך לביתו, וכי היא ניזוקה מהגשם. טענה שאינה מתקבלת על הדעת בהתייחס לעובדה כי מדובר ברולטה שעל פי דבריו עולה בין שלושת אלפים וחמש מאות דולר לחמשת אלפים דולר.

 

עוד לשיטתו של אלחנטי, הרולטה הועברה אליו לצורך הגשתה כמוצג בבית המשפט על ידי מי מהנאשמים שאת זהותו אינו יודע מאחר שהיא הונחה על יד פתח ביתו. דא עקא, עובדה היא כי כל הנאשמים, מלבדו, היו עצורים במועד בו הוא העיד, כך שלא ייתכן כי הרולטה הועברה אליו על-ידי מי מהם. ואף זאת, ספק הוא כי חפץ שאחזקתו וכן השימוש בו אסורים על פי חוק יונח בגלוי בפתח ביתו של אלחנטי, מה גם שמדובר בחפץ בעל ערך רב, כאמור לעיל.

 

מעדותו של אלחנטי עולה עוד, כי נשלח למספר מקומות על מנת לקנות את השלט ואת החוט החשמלי שנועד לחבר בין השלט לבין הרולטה, אולם הוא סרב בתוקף לציין את שמות אותן חנויות או אותם אנשים שלכאורה היו אמורים לספק לו מרכיבים אלו, גם לאחר הערתו של בית המשפט "ברגע שאתה עולה לדוכן ואתה מעמיד את עצמך לחקירה, אז אתה חייב לענות על השאלות” (עמ' 4588 לפרו’, שו’ 12-13).

 

כידוע, "הלכה פסוקה היא, שהימנעות מהזמנה לעדות של עד הגנה, אשר לפי תכתיב השכל הישר עשוי היה לתרום לגילוי האמת, יוצרת הנחה, שדבריו היו פועלים לחיזוק הגירסה המפלילה, בה דוגלת התביעה" (ע"פ 437/82 אבו נ' מדינת ישראל, פ"ד לז (2) 85, 97-98 (1983)).

 

מכך עולה, כי אף סירובו של אלחנטי להביא לעדות את הגורמים אליהם נשלח לקנות את החוט והשלט מביא לגריעה משמעותית ממשקל עדותו (ככל שיש לה משקל נוכח כל האמור).

 

בנוסף, על אף שלדבריו של אלחנטי הרולטה נמצאה בחזקתו של אחד מהנאשמים בכל אותה תקופה שבין הפעולות שביצע בה ועד שהונחה בפתח ביתו, אף אחד מהנאשמים שהודה בחלקו ברולטה לא טען לכך, ובאי-כוחו של אלחנטי גם לא עימתו נאשמים אלו עם הטענה.

 

אף את גרסתו של אלחנטי באשר לעסקה הגדולה אין מקום לקבל: ראשית, כאמור, שתי השיחות היחידות אותן קושר אלחנטי לעסקת השיק הגדול הן שיחות 20491 (22), לגביה טען כי "הקופים" הנזכרים בשיחה הם הכסף והשיקים שנדרש להעביר לנעים (ר' עמ' 4557 ל פרו’), ושיחה 21013 (50).

 

עם זאת, בהתייחס לשיחה 20491 טען אלחנטי בחקירתו הראשית כי היא עוסקת ברולטה דווקא (ר' עמ' 4571 לפרו’). מה גם שבעדותו של אבוטבול נטען כי "הקופים" – שלדבריו של אלחנטי כאמור הם שם קוד לכסף ושיקים – הם מטאפורה למצבו הנפשי הרעוע של אלחנטי (ר' עמ' 4848 לפרו’), וביחס לשיחה 21013 מסר אלחנטי שתי גרסאות שונות: רהיטים או עסקה גדולה, כאשר משתיהן חזר לקראת סיום עדותו בטענה כי אינו זוכר במה עוסקת השיחה, וייתכן שהיא  עוסקת  אף ברולטה.

 

שנית, ממקרא העדות בהתייחס לעסקה עולה, כי אלחנטי קימץ בפרטים – אף בהשוואה ליתר הנאשמים שהעידו לגביה – ולמעשה לא הקים כל גרסה שניתן לבוחנה, לאמתה או להפריכה, מלבד אמירות כלליות בעלמא אודות עסקה כלשהי בין נעים לגורמים עלומים, במסגרתה היה נדרש נעים לקבל כסף שהושג במרמה. כידוע, משקלה של גרסה אשר למעשה לא ניתן היה לחקור עליה בחקירה נגדית הוא נמוך (ר' על הראיות, חלק שלישי בעמ'  1625). משאלחנטי סרב להשיב על מרבית השאלות שהופנו אליו בנושא, או שמסר תשובות מופרכות על פניהן או תשובות חלקיות בלבד, יש בכך, כאמור, כדי לגרוע משמעותית ממשקלה של גרסתו, ככל שהקים גרסה. מה גם שככלל, על כל גרסה או הסבר לראיה מסבכת להיות מעוגנים בראיות (שם, בעמ' 1637).

 

77.       משנדחו הסבריו של אלחנטי ביחס למסכת הראייתית נגדו, ומשלא נמצא לה הסבר אחר כאמור, מתקבלת למעשה התזה המפלילה שהציגה המאשימה בענין עסקת הנשק. עם זאת, נותר לבחון מה היה חלקו בפועל של אלחנטי, כעולה מהראיות האמורות:

 

בחינת השיחות מעלה, כי אלחנטי היה חלק בלתי נפרד מקבוצת המוכרים, שכללה מלבדו אף את בכר וטיירי. כך, לאורך כל השיחות מתרעם יהודה אריש על בכר ואלחנטי בגין אי אספקת אותו דבר מה – הנשק וחלקיו: בשיחה 311(9) בין יהודה אריש לנעים, הוא מציין כי עשה "לג'ינג'י ולאלון" "סדרת חינוך... אמרתי להם מה אתם משוגעים, מה אתם דפוקים, מה אתם עושים לנו בעיות, אתן עושים לנו עיכובים, אנחנו צריכים להביא פרנסה הביתה, אתם מעכבים לנו את הכל... אם אנחנו נפספס איזה מכרז או משהו, תדעו להם שאתם תהיו אשמים... שמתי להם פה תסביך".

 

כך, בשיחה 195 (11) משוחח יהודה אריש עם טיירי, וכאשר הוא שומע את אלחנטי ברקע הוא מבקש מטיירי שישאל אותו "מה קורה איתנו, הוא מזדרז או לא מזדרז". תשובתו של אלחנטי היא, כי מגיע לו כסף ("קומפרנדה", בלשונו, ר' עמ' 4558, 4660 לפרו’). אלחנטי אף מציין בסיום השיחה כי הוא "לא עוזב את זה", קרי, את הטיפול בעסקה, וכי מחר "יעבור" אצל יהודה אריש.

 

בשיחה 1262 (54) מיום 27.4.06, בין טיירי ליהודה אריש, בה נאמר לאחרון כי לא יוכל לקבל את מבוקשו ישירות מידי טיירי, מביע יהודה אריש כעס רב ופוקד על טיירי: "תגיד להם ששניהם מניאקים לא רוצה לדבר איתם יותר שיחזירו את הכסף ולא רוצה לדבר איתם יותר". מכך עולה, כי התשלום עבור הנשק הועבר לבכר ולאלחנטי, דבר המחזק את המסקנה בענין מעורבותו במכירת הנשק.

 

אף נעים רואה את אלחנטי כחלק מהמוכרים, דבר העולה משיחה 3431 (13) בה הוא שואל את אלמוג, בהתייחס לעסקה: "מה עם הג'ינג'י ואלוני" וכן מנחה אותו לקחת מבכר את הכסף. בנוסף, כשנעים מערב את אבוטבול על מנת שיקדם את מסירת הנשק, הוא שואל אותו "מה עם הג'ינג'י הזה מה מה?" (314 (20)). בהמשך לשיחה מתקשר אבוטבול לבכר (שיחה 20489 (21)) ולאחר מכן גם לאלחנטי (שיחה 20491 (22)) ומעדכן אותם בשיחתו עם יהודה אריש.

 

אף בשיחה 322 (24), כאשר נעים מתענין אצל אלמוג במצב האספקה, הוא שואל "עם הג'ינג'י זה נהיה בסדר?". דברים דומים עולים משיחה 332 (26) בין נעים לבין אלמוג.

 

ראיה בעלת משקל מוגבר למעמדו של אלחנטי בעסקה – שלא על ידי אמרות של אחרים – עולה משיחה 21013 (50) בה אבוטבול משוחח ישירות עם אלחנטי בעקבות התלונות מצדו של נעים בדבר אי אספקת הנשק (שיחה 20005 (49)). אלחנטי, שנשאל אם "הכל מוכן", משיב כי הכל מוכן אבל "נשאר דבר אחד", ולאחר נזיפה מצדו של אבוטבול, הוא מבטיח "אני בא עכשיו אני מסדר את זה".

 

בנוסף, שש דקות בטרם נשלחה הודעת המסרון מערן אלמוג לערן בן מיכאל, בה הוא מנחה את בן מיכאל לנסוע לאלון בכר, קוימה שיחה בין אלמוג לאלחנטי (ר' ת/174), אולם מאחר ולא הוצבו עמדות האזנות סתר על הטלפונים של השניים, לא ניתן לדעת – אלא לשער - מה נאמר בה.

 

78.       מכל האמור עולה, כי הגם שאין ראיות ישירות אודות מהות מעורבותו של אלחנטי בעסקת הנשק, הוא פעל כחלק אינטגראלי מקבוצת המוכרים, במסגרת קשר שקשרו לצורך העסקה.

 

כאמור, לענין יסודות עבירת הסחר בנשק, די בביצוע עסקה בה הועבר נשק בתמורה, תוך מודעות ליסוד הנסיבתי – הנשק – ולעצם ביצוע העבירה. כמו-כן, אין צורך כי הנשק יהיה בשלב כלשהו בידיו, או בשליטתו, של הסוחר בו.

בחינת כלל הראיות כנגד אלחנטי בהתייחס ליסודות אלו מעלה, כי יש בפעולותיו כדי להקים עבירה עצמאית של סחר בנשק ת/14-ת/16, שהועבר מבכר לבן מיכאל, ושנתפס בסופו של יום על ידי המאשימה, כאשר על פניו עולה כי היתה לאלחנטי מודעות לקיום העבירה ולנסיבותיה.

 

בהתייחס לעבירת קשירת הקשר לביצוע פשע – כאמור, על קיומו של הקשר   כאשר על פניו ביצועה דרש תכנון והתקשרות מוקדמת (ר' ענין פקוביץ לעיל). מהשיחות עולה, כי אף אלחנטי היה בסוד הקשר, נטל חלק פעיל לקידומו, וכן היה מודע אף לקיומו של הפשע נשוא הקשר.

 

אשר על כן אני מרשיעה את הנאשם יהודה אלחנטי בסחר בנשק וקשירת קשר לביצוע פשע, עבירות לפי סעיף 144(ב2) וסעיף 499 לחוק העונשין.

 

נאשם 9 - אלון בכר

 

79.       בהודעתו הראשונה של בכר - ת/7, מיום 9.5.06 - הוא הרחיק עצמו מכל המיוחס לו: כך טען, כי אינו מכיר את בן מיכאל או שי אבו, וכי ביום 27.4.06 לא דיבר עמם בטלפון. לדבריו, באותו יום שהה בפאב או מועדון וייתכן שמי מהנמצאים שם שוחח במכשיר הטלפון שלו (שם, ג' 1 שו' 37-ג' 2 שו' 31).

 

אף בהודעה ת/8 (מיום 21.5.06) מסר בכר תשובות שאינן אמת, בציינו כי בינו לבין יהודה אלחנטי, אלי ויהודה אריש, נעים ואלמוג יש קשר חברי בלבד וכי אינו מכיר אדם המכונה "ג'ינג'י", דברים מהם חזר בו בעדותו בבית המשפט.

 

בהודעה ת/9, שנמסרה יום לאחר מכן, הסתתר בכר מאחורי התשובה "לא זכור לי" למרבית השאלות שהופנו אליו. כך טען, כי אינו זוכר שביקר בחודשיים טרם מסירת ההודעה אצל חרטים או מסגרים, או כי הסתובב באזור התעשייה בנתניה עם נמרוד אסולין, או כי ביקר במסגריית "איכות" - שכאמור שייכת לחרט אהרון, או כי הופנה לחרטים אלו על ידי טיירי (ג' 2 שו’ 33- ג' 3 שו’ 64). כן טען, כי אינו זוכר שנפגש עם מאן דהוא ביום 27.4.06 בתחנת הדלק בנתניה, או כי נעים שוחח עמו באותו היום ואמר לו כי הוא שולח אליו אנשים לקחת ממנו משהו (ג' 4 שו’ 90-93; ג' 5 שו’ 127-131).

 

בהודעה ת/10, שניתנה בהמשך אותו יום, הושמעו לבכר שיחות שונות בהן הוא הדובר. תגובתו היתה כי אינו זוכר במה מרבית השיחות עוסקות, מלבד העובדה כי היה חייב כסף לנעים בנסיבות שלא פורטו על-ידו. בהתייחס למספר שיחות אף טען כי אינו מזהה את קולות הדוברים.

 

בהודעה ת/11, מיום 23.5.06, המשיך בכר להשיב, "לא זכור לי", "אין לי מושג" או "לא יודע", על מרבית השאלות שהופנו אליו ועל שיחות שהושמעו לאוזניו, וכל שעלה מהודעתו הוא כי "יכול להיות" שהכווין את בן מיכאל, ביום 27.4.06, על מנת לקחת כסף או שיק עבור נעים (שם, ג' 11 שו’   303-304).

 

בהודעות ת/12-ת/13 שמר בכר על שתיקה מוחלטת, מלבד אמירה כי "את כל הדברים אני יגיד בבית משפט".

 

משגם בבית המשפט כפר כפירה כללית במיוחס לו, ניתנה גרסתו בהתייחס לשיחות ולראיות נגדו, לראשונה במסגרת עדותו בבית המשפט, ממנה עלה, כי לשיטתו, הוא היה מעורב הן בעסקת השיק הגדול והן בעסקת הרולטה.

 

לגבי עסקת השיק הגדול טען, כי כל שעשה במסגרתה - בשיתוף עם אלחנטי – היה לעזור לנעים, בענין "איזה קטע בנתניה" אך האחרון רצה כי בכר ואלחנטי יהפכו לערבים לפרעון כספים כלשהם:

 

"היה את הקטע של הרולטה, היה איזה קטע שבנתניה היו חייבים לו [לנעים - ח’ב’], שמדובר פה על הכסף הגדול, אז דאגנו לו והוא כבר הפך את זה יעני שנהיה ערבים עליו אני ויהודה. סך הכול דאגנו לו, למה שצריך, הוא כבר הפך את זה לערבות כאילו, בגלל זה גם נהיה לחץ מכל הכיוונים עם כל זה, בסך הכול זה היה קטע של עזרה" (עמ' 4380 לפרו’, שו’   19-24).

 

ובהמשך:

 

"עזרנו לו בסך הכול להביא משמה חלק מסוים של כסף, חלקים קטנים של שקים, חלקים גדולים של שקים, חלק הביאו לו מזומן חלק הביאו לו נראה לי איזה שמונים שקים, אני אפילו לא יודע מה הביאו לו שמה. זהו, עזרנו לו להביא, היה חלק שמגיע אלי, חלק שמגיע ליהודה הג'ינג'י, במעטפות" (עמ' 4400 לפרו’, שו’ 22-26).

 

פרט לאמור, התייחסה עדותו בעיקרה לעסקת הרולטה, במסגרתה, לדבריו, נדרש "לשדרג" רולטה רגילה על ידי הרכבת מנגנון שיוביל לשליטה במספר הנבחר:

 

"אני לא בדיוק מייצר את המוצר, אני עושה את הפטנט של המוצר, ואני אסביר לשופטת, אבל אני לא רוצה להיכנס עם זה יותר מדי לעומק מסיבות מסוימות.

...

אני לא מייצר את הרולטה עצמה, אני מייצר... את הטריק שיש ברולטה... תראה אני בטלפון שלי לא היה הקלטות, לא היה הקלטות וחבל שאין הקלטות בטלפון שלי אני אסביר למה. היו עוד שני אנשים שעשיתי להם ממש את אותו רולטה" (עמ' 4377 לפרו’, שו’ 1-16).

 

משנשאל בכר בחקירתו הנגדית לפרטים נוספים אודות מעורבותו בעסקה, הסביר כי מאחר ששמע שיהודה אריש מעוניין לקיים הימורים, הוא הציע לו כי יבנה עבורו רולטה "מתוחכמת":

 

"פנה אלי בהתחלה יהודה [אריש - ח’ב’]... רצה שאני אעשה לו רולטה עם איזה תחכום מסוים, כי אני עושה את זה.

...

ש. מה זה התחכום?

ת. אני לא חייב לפרט לך... אני לא חייב לפרט לו מה התחכום, התחכום של הרולטה, שהיא פועלת, חלק ממנה פועל חשמלי ממוגנט ודרך ממיר מסוים, זה מה שאני יכול להגיד לך.

...

ת. אז אני מסביר לו, שחלק מהרולטה זה ממוגנט, חלק חשמלי וחלק עובד על ממיר מסוים, מן הסתם שיש עם זה חשמלי, יש לזה שלט מסוים, אמרתי לו שהרולטה אמורים להרוויח קצת יותר כסף מרולטה רגילה, הוא מספיק אינטליגנט בשביל להבין את הדברים, אני לא צריך לפרש לו במילים.

...

כ.ה. בן עמי:כשיהודה אריש צלצל אליך הוא אמר לך יש לך רולטה למכור לי?

ת. זה לא הגיע למצב שהוא צלצל... זה ישבנו שיחה ושתינו קפה ודיברנו.

כ.ה. בן עמי:שתיתם קפה ומה היה שמה?

...

ת. יופי, אז בשיחה, עלה שיהודה רוצה לעשות קזינו... אמרתי לו תשמע יהודה יש דרך מסוימת, להרוויח יותר כסף מרולטה רגילה, ומשם אבל הדברים התפתחו

...

ת. או.קי., יהודה רצה לעשות, כמו ששמעתי עכשיו בעדות שזה היה באילת, לא ידעתי שזה באילת, רצה לעשות, אמרתי לו יהודה צריך לשלם ככה וככה, סכום מסוים... אני אביא לך, לאט לאט כאילו תן לי זה גם זמן ייצור לוקח זמן, יכול לקחת גם שמונה חודש תשע חודש לייצר רולטה כזאת, זה לא לייצר את הרולטה זה החלקים הבסיסיים... חלקים שמשנים את התוצאה, כי הרולטה עצמה אני לא נגר ואני יכול לעשות את זה לך את הרולטה עצמה ואת הדברים האלה. הרולטה למשל אני קונה אותה, עולה סתם דוגמא אני נותן, עולה שלוש אלף דולר, אני קונה את הרולטה ומשם והלאה אני ממשיך לבד.

...

ת. אני קניתי את הרולטה, כן,

כ.ה. בן עמי:בשביל יהודה?

ת. קניתי את הרולטה, אני לא אומר ליהודה שאני הולך לקנות רולטה, יהודה לא מעניין אותו מה קורה, יהודה רוצה את הרולטה מוכנה, לא מעניין אותו ממי אני קונה ומה אני עושה, זה לא, זה לא צריך לעניין אותו.

כ.ה. בן עמי:אז יהודה הזמין אצלך רולטה מוכנה, יחד עם החלקים, שיוצרים את הזיוף?

ת. ...כן" (עמ' 4415,  שו’ 19 -  עמ' 4419 שו’ 9 לפרו’).

 

עוד העיד כי במסגרת ייצור "הפטנט" נדרש להיעזר בחרטים על מנת לייצר חלקים לרולטה, ולשם כך פנה לחרטים רבים שאת שמם אינו זוכר וכי אף ביקש מטיירי לפנות לחרטים מסוימים אותם הכיר טיירי, על מנת לייצר מספר חלקים לקונוס המרכזי.

 

בהתייחס לשיחה 1250 (53), במסגרתה ביקש מטיירי כי יפנה אותו לחרט שיעשה לו הברגה על צינור "רגיל", העיד בכר כי המדובר היה בציר המרכזי של הרולטה, בו נדרש לחרוט ארבע הברגות: שתיים חיצוניות ושתיים פנימיות, כאשר לציר מתחברים שני מגנטים: האחד בחלקו העליון והשני בחלקו התחתון. עוד לדבריו, קוטרו של הצינור הפנימי הוא כשמונה סנטימטר, ואורכו מגיע למעט פחות מחצי מטר (ר' עמ' 4460 לפרו’). יוער, ועל כך עוד יורחב בהמשך, כי אין כל קשר או דמיון בין התיאור האמור לבין הרולטה שהוגשה על-ידי אלחנטי לבית המשפט כרולטה שנבנתה על ידי בכר.

 

לטענת בכר בעדותו, הרולטה מעולם לא נמסרה לנעים ויהודה אריש, אף לאחר שציין בפניהם כי היא מוכנה. זאת מאחר שלא שולמה לו מלוא התמורה עבורה, אשר את גובהה סרב לחשוף, "יכול להיות חמש אלף, עשר אלף, עשרים אלף, שלושים אלף" (ר' עמ' 4470, 4473 לפרו’). עוד לדבריו, נעים לא שלח אליו שליח כלשהו ביום 27.4.06 על מנת לקחת את הרולטה, ובסופו של יום הוחזר חלק מהכסף ששולם עבורה, אם כי לא כל הסכום. לשאלת בא-כוח המאשימה מדוע אם כן פסקו השיחות בענין לאחר יום 27.4.06, השיב כי "...הדברים לא נפסקו, אני פשוט עליתי לקוסם וקוסם אמר לי אלון תבוא אלי נדבר, הוא לא רוצה לדבר, אנשים לא רוצים לדבר על דברי בטלפון, הייתי עולה אליו, הדברים לא נפסקו, וסך הכול כל מה שהם רצו לא יצא לפועל, זה הכול, לא היה להם עוד זמן לחכות, לא יצא דברים לפועל, זה הכול" (ר' עמ' 4492, שו' 23- עמ' 4493, שו' 1 לפרו').

 

80.       בניגוד להצהרתו של בכר כי הוא למעשה בעל ה"פטנט" ל"תחכום" הרולטה, סרב האחרון לפרט – לאורך כל עדותו – כיצד היא פועלת, לבד מאמירות סתמיות כי היא עובדת באמצעות חשמל, מגנט וממיר מסוים. זאת, אף לאחר שהובטח לו כי הדברים לא ישמשו נגדו בכל הליך אחר, ולמרות שבית המשפט חזר והפציר בו כי ככל שלא תהיה בפניו גרסה, לא יוכל להתייחס אליה:

 

"ש. עכשיו אתה מוכן להסביר לי בבקשה, איך בזכות אותה רולטה, אפשר להרוויח יותר כסף?

...

ת. אם היא ממוגנטת או שעובדת על ממיר מסוים, או שזה עובד על טכניקה חשמלית מסוימת, אז אתה בטוח תרוויח יותר כסף.

ש. איך, אתה, אתה כל פעם אומר תרוויח יותר כסף, איך –

ת. אתה תרוויח יותר כסף, את השיטה של הפטנט עצמו, של המוצר עצמו, אתה לא תשמע. זה לא... זה לא נושא לויכוח" (ר' עמ' 4419 לפרו’, שו’ 11-21).

 

"אני לא מוכן להגיד לך מה היא [הרולטה - ח’ב’] עושה. אתה מבין אם יש לה שלט והיא ממוגנטת וחשמל ויש ממיר מסוים שאתה יכול לראות במקום מסוים, אז אתה מבין מה היא עושה" (ר' עמ' 4420 לפרו’, שו’ 8-10).

 

"כ.ה. בן עמי: תשמע רגע מר בכר, תקשיב לי, אני באמת ובתמים רוצה להאמין, זה התפקיד שלי, לשמוע ולראות אם אני יכולה להאמין, אבל בשביל זה אתה צריך לתת לי כלים, אתה צריך לשכנע אותי שאתה יודע מה זה רולטה ואיך עושים את העבודה של התיקון או השיפוץ או השינוי ולמי אתה נותן את זה כדי שיעשה את זה ואיזה חלקים יש ואיזה חלקים צריך, אם לא תיתן לי את זה, אז למה אני צריכה להאמין לך?

ת. אני אמרתי איזה חלקים יש,

כ.ה. בן עמי:לא, אתה לא אמרת,

...

ת. ואצל מי אני עושה ובמה מדובר ובמה לא מדובר איך היא מרוויחה כסף, הוא מספיק גדול הוא מספיק חכם בשביל להבין.

כ.ה. בן עמי:מי זה הוא?

ת. מירקביץ, [עו"ד מינטקביץ', בא-כוח המאשימה - ח’ב’]

כ.ה. בן עמי:אבל אני לא מבינה, לצערי אני לא מספיק חכמה, עד שלא תסביר לי, אני לא אבין.

ת. אז עוד פעם אני מסביר, זה דבר שכמו מכונת הימורים, אם היא ממוגנטת ואם היא ממוחשבת ואם יש ממיר ויש הרבה דברים מעבר לזה, אז זהו, כמו מחשב, כמו מחשב, שמסתובב, במסך, רולטה שמסתובבת במסך, במציאות היא, שאת שולטת בזה עם שלט וזה נשלט על עוד הרבה דברים, כי בשלט ממש אי אפשר לעצור אותה, בגלל זה יש את המגנט, בקטע שזה ממוגנט.

...

כ.ה. בן עמי:עדיין יש לי הבנה מאוד חלקית,

ת. זהו, זה התשובה" (ר' עמ' 4424, שו’ 19 - עמ' 4425, שו’ 17 לפרו').

 

אף בהתייחס לגרסה אודות העסקה הגדולה בה היה מעורב בכר, לשיטתו, הוא סרב לפרט, ואף התפרץ כלפי בא-כוח המאשימה, וטען כי לא הוא יחליט אילו שאלות יופנו אליו:

 

"ש. תראה, מר בכר, ברגע שבחרת להעיד, אין לך את הפריבילגיה להחליט איזה שאלות אתה עונה ואיזה שאלות אתה לא עונה.

ת. לא אתה תחליט לי... לא אתה אחד פרצוף כמוך יכול להחליט לי שאלות... אני אחליט לעצמי מה אני אענה מה לא, אתה לא טוב לך אל תחקור... אתה לא עלבונות ולא כלום, אני לא מעוניין לענות לו [לבא-כוח המאשימה - ח’ב’] מי השם, גם אם הוא ירד יקפוץ לתקרה, אני לא מעוניין להגיד לו מי השם, זה הכול, מה הבעיה?" (עמ' 4411 לפרו').

 

אף כשנשאל לפרטים נוספים אודות העסקה, כגון הסכומים שעברו דרכו לנעים, סרב להשיב:

 

"אני לא מעוניין להגיד סכומים, אם העסקה הייתה שלי, יכול להיות שהייתי אומר לך סכומים, אני סך הכול עזרתי במשהו מהותי, והפכו אותי להיות ערב, אני לא מוכן לדבר על סכומים.

ש. מה הבעיה להגיד סכום?

ת. אני לא מעוניין להגיד לו [לבאי-כוח המאשימה - ח’ב’] שמות, ולא סכומים" (ר' עמ' 4413 לפרו’, שו’ 11-14).

 

81.       אף בלא להתייחס לקביעה בפרק: עד המדינה, כי בכר הוא שמסר את הנשק לבן מיכאל וכן דחיית "גרסת הרולטה", ניתוח עדותו של בכר מעלה כי דינה להידחות, הן לגופה והן בהשוואה ליתר הראיות:

 

כאמור, עיקר עדותו של בכר עסקה ברולטה, כאשר הוא טען, חזור וטעון, כי הוא האחראי לתוספת הפטנט לרולטה על מנת להופכה לרולטה "מתוחכמת". דא עקא, תיאורו של בכר את הרולטה ואת חלקיה היה שונה תכלית השינוי מהרולטה שהוגשה לבית-המשפט כרולטה שבבנייתה עסק, כאשר אף אחד מבאי-כוחו לא הטיח בפני אלחנטי כי מדובר ברולטה אחרת: כך, לדוגמה, טען בכר כי קוטרו של הצינור הפנימי הוא כ-8 ס"מ, גובהו כחצי מטר וכי הקונוס הפנימי מורכב משמונה עד חמישה עשר חלקים. במציאות, כפי שעולה מבחינת הרולטה, קוטרו של הצינור הפנימי הוא כשלושה סנטימטר לכל היותר, וגובהו כחמשה עשר סנטימטר לכל היותר. קונוס כמתואר על ידי בכר לא נמצא ברולטה, ומכל מקום, בהנחה כי כוונתו היתה לצינור הפנימי – הרי שהוא מורכב משלושה חלקים.

 

כשלכך נוספת העובדה כי בכר סרב בתוקף להשיב לשאלות כיצד פועל "הפטנט" - לבד מאמירה כללית אודות שלט, ממיר וחוט – וממילא לא הראה שיש לו מושג כלשהו בבניית "פטנט" מהסוג הנטען על-ידו, מתחייבת המסקנה כי הוא לא בנה או "תחכם" את הרולטה, וספק אם ראה אותה מימיו עד להגשתה לבית המשפט. מה גם, שכפי שהובהר השיחות המפלילות לא נסבו על עסקת רולטה, לא כל שכן הרולטה אותה טרח אלחנטי להציג בבית המשפט.

 

אין פלא איפוא, כי משנתלו הנאשמים בקורה חסרת כל ביסוס במציאות (שהוצבה להם על-ידי יהודה אריש, בדמות "עסקת הרולטה"), הם סותרים זה את זה, בין בפרטים שוליים ובין בפרטים מהותיים: כך נסתרת עדותו של בכר בהתייחס לפרטי עסקת הרולטה אל מול עדויותיהם של יהודה אריש ואף של נעים בענין, וכך סותרת גרסתו של בכר לפיה קנה רולטה מוכנה ולה צירף את "הפטנט" לגרסת אלחנטי שהוא זה שבנה את חלקי העץ לרולטה.

 

אף בנוגע לעסקת השיק הגדול לא היתה גרסתו של בכר מהימנה יותר: ראשית, בכר סרב ליתן תשובות ברורות, בין במסגרת חקירתו הראשית, ובין בחקירתו הנגדית באשר למתווה העסקה, המעורבים בה ופרטים נוספים, מלבד אמירה כללית כי רק עזר לנעים לקבל חלק מהכסף המגיע לו, ואף אישר את אמירתו של התובע כי לא ניתן לבדוק את גרסתו בהעדר פרטים מינימאליים (ר' עמ' 4445 לפרו’, שו’ 10-12):

 

"ש. אתה אומר דברים שאתה, אין לי שום דרך לבדוק אותם, כי אתה לא מוכן לתת לי את הפרטים המינימאליים.

ת. נכון".

 

בכך למעשה איין בכר את האפשרות לבחון את פרטי גרסתו הן כשלעצמה והן בהשוואה לגרסאות הנאשמים האחרים ויתר הראיות, דבר שיש בו כדי להפחית בצורה משמעותית ממשקל גרסתו (ר' על הראיות, חלק שלישי בעמ' 1625 ).

 

מלבד כל אלו, מדובר  ב"גרסה משולבת" שעל הקשיים שהיא מציבה, פורט בפרק ההקדמה לגרסאות הנאשמים.

 

לכך יוסף כי גרסתו של בכר, הן בהתייחס לעסקת הרולטה והן בהתייחס לשיק הגדול, הן בגדר גרסה כבושה, מאחר שאין לה זכר לא בהודעותיו במשטרה ולא בתשובתו לכתב האישום, על כל המשתמע מכך.

 

82.       מהמורם לעיל עולה, כי גרסתו של בכר אינה יכולה לעמוד, משכך למעשה התזה אותה הציגה התביעה בהתייחס לראיות הישירות והנסיבתיות נגד בכר לא נסתרה.

 

כפי שנקבע בפרק: עד המדינה, בכר הוא שמסר לבן מיכאל את הנשק ביום 27.4.06 בשעות הערב. בהתייחס לכך טוענים באי-כוחו של בכר, כי אף אם ייקבע שהנשק נמסר על ידו, לא ניתן לייחס לו עבירה של סחר בנשק, שכן לכל היותר הוכחה "החזקה רגעית" של הנשק. טענה זו יכול שהיה לה מקום לו כל שהיה בפני בית המשפט היה עדותו של עד המדינה. דא עקא, בשילוב עם יתר הראיות, ובכללן הביקור אצל החרט אהרון ביום 27.4.06 והאזנות הסתר – דינה להידחות:

 

מהאזנות הסתר עולה, כי בכר היה צד מהותי בעסקת הנשק כמוכר, והיה מעורב בה מתחילתה ולאורך כל הדרך, הן בשיחות ישירות בינו לבין מי מהנאשמים, והן בשיחות בין נאשמים אחרים מהן עולה - בעקיפין - מעמדו בעסקה:

כך, בשיחה 20314 (16), בה התקשר אבוטבול בעקבות תלונותיו של נעים, הוא מיידע את בכר כי נמצא אצל קוסם "ומה הוא אומר, חסר דברים לא הבאתם להם הכול, משהו". אלון מודה, ואומר "היום יהיה להם את הכול", ומוסיף, לשאלת אבוטבול, כי "חלק כן [הם קיבלו - ח’ב’] והיום עוד חלק". גם בשיחה 204891 (21) משוחח אבוטבול עם בכר בתגובה לתלונותיו של נעים אודות העיכוב באספקה.

 

מעמדו של בכר בעסקה נלמד אף מהשיחות הבאות בינו לבין טיירי: בשיחה 1112 (33) מלין טיירי על כך שבכר אמר ליהודה אריש שהכל מוכן, שכן המתאמים לא יהיו מוכנים לפני שעה 16:00 באותו היום. בתגובה מציין בכר כי "הם מחכים לזה" ושואל את טיירי האם הוא לא יכול להביא אותם קודם לכן.

 

בנוסף, כאשר טיירי נדרש לשלם לחרט, הוא מתקשר לבכר (שיחות 1113, 1115 ( 35-36)), וזה בתורו מתקשר ליהודה אריש, שאמור להעביר את הכסף. בהמשך הוא חוזר אל טיירי ואומר לו לקחת "רק את השלוש", וכי התמורה תשולם לחרט ביום ראשון - אז יקחו את יתר החלקים.

 

גם משיחה 1075 (30), בה מבקש בכר מטיירי "יאללה תסגור היום את העסקה שמה עם חוואוואה [יהודה אריש - ח’ב’] שמה ----- שיהיה לנו כמה לירות" עולה במפורש כי בכר לא היה צד חיצוני לעסקת הנשק, כטענת באי-כוחו.

 

שיחה נוספת המלמדת על כך שחלקו של בכר בעסקת הנשק לא היה כשליח גרידא היא שיחה 435 (59) בינו לבין נעים, בה הוא מעדכן את נעים כי "הכל מוכן", ואפשר לשלוח מישהו.

גם בשיחות בין נאשמים אחרים המתייחסות לבכר עולה כי התייחסותם אליו היתה כאל צד לעסקה ולא כאל גורם חיצוני, כנטען:

 

כך, בשיחות 311, 312 (9-10) בין נעים ליהודה אריש, מתייחס האחרון לבכר ואלחנטי באותו הבל פה, ומציין כי עשה לשניהם "סדרת חינוך" ו"הפיל עליהם אשמה" לענין העיכוב באספקת אותו דבר מה – הנשק. גם בשיחה 3431 (13) בין נעים לאלמוג, שואל נעים "מה עם הג'ינג'י ואלוני", ואומר לערן לקחת מאלוני (בכר – ח'ב') את הכסף ולשים אותו בצד.

 

כך, בשיחות 310-311 (18-19) בין נעים לאלמוג, חוזר נעים על הנחייתו לאלמוג כי ידרוש את הכסף חזרה מבכר: "תגיד לו תביא כסף, תגיד עכשיו תביא עשרים אלף שקל, תחזיר שתיים עשרה ושש תביא אותם". דברים דומים עולים משיחה 349 (37), ומשיחה 415 (44) בה מבקש נעים כי אלמוג יביא לאזכרה את בכר ואלחנטי, כדי לדבר עמם.

 

גם בשיחה 342 (14) מציין אלי אריש כי האדם שאמר לו ש"הכל יהיה מוכן מחר" הוא אלון בכר.

 

לאמור לעיל מצטרפת העובדה כי בכר ביקר ביום 27.4.06, למצער אצל החרט אהרון, על מנת לחרוט את קנה העוזי ת/15.

 

מהמורם לעיל עולה, כי בכר היווה חלק אינטגראלי מקבוצת המוכרים: עליו הוטלה הדאגה לחריטת הקנה ת/15, ומהשיחות עולה, כי ככל הנראה גם הכנת המתאמים (ת/16) הוטלה עליו, אך הוא העביר את המשימה לטיירי (ר' שיחה 1112 (33) בה מציין טיירי, בהתייחס להכנת המתאמים, כי אינו רוצה שיהודה אריש ושותפיו ידעו על חלקו האמור וכי עשה את זה בשביל בכר ולא בשבילם.

 

עוד עולה, כי בכר הוא שקיבל את הכסף (או חלקו) עבור הנשק וחלקיו ישירות מנעים ומיהודה אריש וכי אף הדרישות להחזר הכסף מופנות אליו – דבר שאינו עולה בקנה אחד עם הטענה לפיה היה "שליח לרגע".

 

83.       בהתייחס לכל אלו אני קובעת כי פעולותיו והתנהלותו של בכר עלו כדי סחר בנשק, וכי הוא היה מודע לטיב העבירה ולנסיבותיה. כך הדבר אף בהתייחס לעבירת הקשר: מהשיחות המפורטות לעיל עולה, כי בכר קשר עם טיירי ואלחנטי מחד, ועם יהודה אריש, נעים ואלמוג מאידך, קשר לביצוע העבירה דנן, במסגרתו התבצעו שיחות הזירוז, ההכנה והתיאום, כאשר בכר - כאחד ממוכרי הנשק - היה מודע לעובדה כי הקשר הוא לביצוע עבירה של סחר בנשק, ורצה בתוצאותיו.

 

בהתייחס לאמור הוכח כי הנאשם אלון בכר ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, ועל כן אני מרשיעה אותו בקשירת קשר לביצוע פשע וכן סחר בנשק (עבירות לפי סעיף 499 ו-144(ב2) לחוק העונשין).

 

84.       סיכומם של דברים

 

אני מרשיעה את הנאשמים בעבירות דלקמן:

 

נאשם 1  – אלי אריש: סיוע לרכישת נשק בלא רשות על פי דין - עבירה לפי סעיף 31 בצירוף סעיף 144(א) לחוק העונשין.

 

נאשם 2 – יהודה אריש: קשירת קשר לפשע – עבירה לפי סעיף 499 לחוק העונשין, וכן ברכישת נשק, תחמושת ואביזרי נשק בלא רשות על פי דין - לפי סעיף 144(א) לחוק.

 

נאשם 3 – אלי נעים: קשירת קשר לפשע – עבירה לפי סעיף 499 לחוק העונשין, וכן רכישת נשק, תחמושת ואביזרי נשק בלא רשות על פי דין -עבירות לפי סעיף144(א) לחוק.

 

נאשם 4 – ערן אלמוג: קשירת קשר לפשע – עבירה לפי סעיף 499 לחוק העונשין, וכן סיוע לרכישת נשק בלא רשות על פי דין - עבירה לפי סעיף 499 וסעיף 31 בצירוף סעיף 144(א) לחוק העונשין.

 

נאשם 5 – ערן בן מיכאל: הובלת נשק בלא רשות על פי דין - עבירה לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין.

 

נאשם 6 – אסי (יוסף) אבוטבול: סיוע לרכישת נשק בלא רשות על פי דין - עבירה לפי סעיף 31 בצירוף סעיף 144(א) לחוק העונשין.

 

נאשם 7 – טיירי תבל: קשירת קשר לפשע – עבירה לפי סע' 490 לחוק העונשין, וכן סחר בנשק בלא רשות על פי דין - עבירה לפי סעיף 144(ב2) לחוק.

 

נאשם 8 – יהודה אלחנטי: - קשירת קשר – עבירה לפי סעיף 499 לחוק העונשין, וכן סחר בנשק בלא רשות על פי דין - עבירה לפי סעיף 144(ב2) לחוק.

 

נאשם 9 – אלון בכר: קשירת קשר לפשע – עבירה לפי סע' 499 לחוק העונשין, וכן סחר בנשק בלא רשות על פי דין - עבירה לפי סעיף 144(ב2) לחוק.

 

ניתנה היום, כ"ד בכסלו, תשס"ח (4 בדצמבר 2007), במעמד הצדדים.

מותר לפרסום מיום 4.12.07.

 

 

 

 

 

 

שרה